הצפת בי זכרונות מסיטואציות דומות שהייתי בהן.

כ"כ מבין את הקושי והתסכול שלך מהמצב.

כואב איתך, אחי.

אני אנסה לנתח מה קרה אצלי, ואולי זה יעזור גם לך.

יש ביניכם קשר טעון מאוד רגשית, שזה טוב.

ויש לה גם חשש כבד מאוד להינשא לך.

היא לא יכולה בלעדיך, אבל לא מסוגלת להתחתן.

כך אני מנתח את מה שהיה אצלי.

ייתכן שהבעיה היא אצלה, והיא צריכה להתייעץ, ואולי גם טיפול.

ייתכן שהתחושות שלה צודקות, והפרידה הכרחית.

אני לא יכול לדעת, ומי יודע אם מישהו עלי אדמות יכול לדעת.

ההחלטה שלך להגיע להכרעה היא לדעתי נכונה,

גם אם היא תיגמר בכאב גדול.

ברור לי שאחרי 8 ימים אתה חייב ליצור קשר, לפחות הודעה.

אתה הגבר, אחי.

תוביל, תיזום, תנהיג ותקח אחריות על הקשר.

גם אם התשובה שלה תהיה 'כרגע לא',

מבחינתך זה לא, ותבהיר לה את זה.

אח"כ יתחילו הכאב והייסורים,

אבל לפחות התרת את הספקות,

וקרבת את היום בו שניכם תתחתנו בע"ה.

המון הצלחה אחי!

מנסה לתמוך, איכשהוא..

שום דבר טוב לא יצא מזה

5 חודשים + להיות בבית שלה (מניח שזה להפגש עם ההורים גם?) החברות קיבלו סקירת כבוד (לא ברור מה הן קשורות)

מה עוד נשאר? אם זה בגלל שהיא לא בשלה לחתונה שתגיד את זה.

יש גם בנות שרוצות את הטוב ביותר ותמיד יחפשו את הדמות שהן חלמו עליה

ואולי הוא כמעט שם ועדין זה לא זה? עדיף שיברר מה הסיבה שהיא לא רוצה להתארס

שוב,אני לא בטוח במאה אחוז שזו הסיבה , אבל אם היא לא נותנת סיבה הגיונית , אין טעם להמשיך עם זה

באמת לא פשוט. במיוחד כשאתה מרגיש מאוד בטוח כבר בקשר והיא לא.. 
דבר אחד שחשוב לי להאיר לאור חלק מהתגובות מעליי - 
אל תהפוך את זה להתנהלות מגעילה - היא לא רוצה, אני לא מחכה ובעיה שלה. או להציב לה 3 החלטות ושתבחר בינהם. לפי המקום שאתה נמצא בו כרגע(לפי איך שמשתמע) אתה אוהב אותה ומבחינתך אתה מוכן ורוצה להתחתן איתה. אז לדעתי מומלץ לפעול ברגישות ובאהבה. בהרבה סבלנות. להכיל את האפשרות שאולי אתה נמצא במקום מסויים והיא עוד לא הגיעה אליו. ואולי היא במרחק של צעד אחד קטן משם.. אם אתה מוכן לתת לזה עוד הזדמנות, הייתי ממליצה לך לשלוח לה הודעה או להתקשר ולהסביר לה שאתה מבין אותה ואתה רוצה שהיא תקבל את ההחלטה ממקום נכון ובריא. בלי לחץ. שאם היא צריכה עוד זמן ביחד לפני שהיא מחליטה אז אתה מוכן לזה.. בקצב שלה. אם היא רוצה לדבר על זה ביניכם שוב, לפתוח דברים - אתה שם בשבילה..
כמובן לפי איך שאתה מרגיש ומה שאתה מרגיש שנכון לך. אבל שתפעל ממקום אוהב ולא ממקום פגוע. 
בסופו של דבר זאת באמת החלטה מאוד מאוד חשובה. וגם החלטה מאוד מפחידה. ולכן אני יכולה להבין אותה..
אולי טעיתי לגמרי בזיהוי הסיטואציה, אבל מרגישה שהייתי חייבת לאזן את התגובות האחרות.
 

"אחרי שכבר עשינו הפסקה, וחפרנו ודיברנו והתייעצנו וכו וכו"

לא ראיתי אף תגובה שייחסה לעלמה התנהגות מגעילה.

ראיתי תגובות שייחסו לה רגלים קרות, פחד, חוסר החלטיות ואולי חוסר בשלות.

זה לא מגעיל, אלא נוגע בחולשות אנושיות שיש לרבים מאיתנו, במידה זו או אחרת.

מה שייעצתי לו (ועשיתי בעצמי) לא נעשה מתוך מקום פגוע בכלל,

אלא מתוך מקום שמבין שהתבוססות במצב הקיים לא תוביל לשום מקום,

ואני, כגבר, צריך להיות זה שמקדם אותנו.

אז לקחתי אחריות (ואני כ"כ שמח שהיא נשואה לבחור יקר היום).

היה חשוב לי להגיב על הדברים שלך,

כי ייחסת כאן להרבה אנשים אמירות שהם לא אמרו.

זה לא רק לימוד בשבילך, או בשבילי,

זה לימוד בשביל כולנו,

לבדוק שוב ושוב אם אין דרך חיובית לקרוא את המפה,

ולראות אם ניתן לדון לכף זכות את האחר.

מתנצל על הנימה האישית, זה נאמר כלפי כולנו.

לא רואה למה להציב גבול זה בהכרח מגעיל.

זו אולי אמירה של איבוד אמון בקשר,

אולי אמירה של ייאוש או תסכול,

אולי אמירה קצת מניפולטיבית, בקטע חיובי,

ואולי, כפי שהיה אצלי, ניסיון לצאת מההתבוססות בבוץ של הקשר.

זו ממש שלא חייבת להיות אמירה אטומה וכעוסה,

ובמקרה שלי לפחות היא נאמרה בצורה רגישה ונעימה.

אין שום סיבה שאדם נורמלי לא ינהג כך.

בת..

יש לה חששות ופחדים וסרטים..

תמתין עוד קצת בסבלנות.

[יכול לשלוח הודעה, שאם היא עדיין בהתלבטויות, אינה צריכה להילחץ.. שתיקח את הזמן שהיא צריכה..]

זה לא רק בנות

בנושא זה יש הרבה מעורבות רגשית, התאהבות וכו' לא לכולם זה כ"כ פשוט ולא כולם חושבים באופן רציונלי. לפעמים צריך להתנתק רגשית כדי להגיע להחלטה שקולה

אם רק הייתי יכול להיות בטוח שיצא מזה משהו!...

אם הייתה אומרת לי שהיא רוצה להתחתן איתי והיא רק צריכה עוד זמן או משהו כזה הייתי יכול לקבל את זה, זו באמת החלטה לא פשוטה, אבל כרגע זה לא נשמע שזה המצב... או שאני לא מבין את המצב בצורה נכונה....

אני באמת משתדל להפגין סבלנות ובטחון ורגישות, ודאי שאמרתי לה את זה בשיא הרגישות והיא גם הבינה את המקום שלי.

אני פשוט לא יודע אם עוד זמן יעזור ובאמת נמצא את עצמנו יום אחד יחד מתחת לחופה או שבאמת אין לזה סיכוי ועוד זמן שאנחנו ביחד רק יסבך את המצב...

קצת אובד עצות...

שגם אם בסוף "תאבד" אותה.. אז כנראה שזה לא היה זה.

ואולי זה עוד מוקדם מדי, אבל יכולה לספר שאצלי היה מישהו שהייתי בטוחה בטוחה בטוחה שזה זה ובסוף לא הסתדר

והיום אני מודה לקב"ה ולכל הנוגעים בדבר על כך שזה לא הסתדר, כי ב"ה זכיתי בבעלי ואין לי מושג איך חיי היו נראים אחרת ובטח לא יכולה לדמיין את החיים שלי עם ההוא הקודם.

אז תדע שבאמת הכל לטובה

וגם לפעמים אם אנחנו בטוחים שזה זה יש מצב שמחכה לנו משהו טוב יותר מעבר לפינה.

ובתור הבחור נראה לי שהגיע הזמן לשלוח לה איזה סמס, של התגעגעתי, מה שלומך? או משהו בסגנון, ולראות לאן הדברים התפתחו בזמן שלא דיברתם..

בהצלחה, ותזכור שהכל הכל הכל לטובה, עוד תמצא את המאושרת שתזכה בך

לא יודע עד כמה זה בריא..

מצד שני מבין את החשש שלך מפזיזות יתר..

העניין הוא שהחסרת הרבה מדברים שדיברתם וקצת קשה להבין איפה אתם עומדים

אם אחרי כל השיחות שלכם אתה עדין לא יודע להצביע על הסיבה שהיא לא נכנסת לזה איתך..

שאלה גדולה לאן זה הולך..

בסוף התייאשתי וחתכתי

facepalm אגדי

ההנחה שהיא שתקה באותו רגע גם לא וודאית, מה גם ששתיקה כהודאה לדינא. ככה שהיא כנראה הסכימה לזה (לא נראה לי שהיא אמרה לו במפורש שהיא לא תחזור אליו). בכ"א לפחות מדרך ארץ מקובל לא להשאיר אדם באוויר.

ותפסיק לתת מושגים הלכתיים. שלא יתבע אותה לדין תורה אחר כך

זה מספיק זמן כדי לגרום לאדם צער

ו... איך אפשר בלי הלכה כשזה ד' אמותיו של הקב"ה?! שנדחק את רגלי השכינה מהעולם?

אנחנו אחרי 4 חודשים היינו נשואים  (לא אני ואתה, אני ואישתי)

אבל לא קשור אלינו נראה לי אחרי 4 חודשים יש יכולת להגיד לאיזה כיוון הקשר הולך (

בנינו אגיד לך שיכול להיות שהוא שמע שאומרים שאחרי X זמן צריך להחליט אז זה הלחיץ אותו שאין החלטה (יכול להיות בתת מודע)

ובזמן הספציפי שזה קרה. יכול להיות שאם זה היה קורה שנה לפני או אחרי היא הייתה גומרת איתך אחרי חצי שנה. יכול להיות שגם אחרי שנה לא היית בטוח

אני לא יודע אם זה בא כאולטימטום או מחוסר ברירה שלו אחרי שהרגשות שלו סחוטים

מה שחשוב הוא שירגע ויחשוב מהשכל מה טוב ומה לא טוב.

השינוי הזה ויש אנשים שלוקח להם יותר זמן לעבור את השינוי של להיות נשוי לקחת אחריות  וללחוץ לא יתן יותר מדי כי היא פשוט תגיד לא אם היא חושבת שהיא לא מוכנה עדיין להיות מוגדרת נשואה זה לא רק מילה זה בא עם משמעות גדולה עם יש לה בעיה להחליט זה דבר אחד אבל אם אתה חושב שזה זה וגם היא אבל היא צריכה זמן לסיים לעבור את השינוי של המשמעות שזה בא איתה זה דבר אחר לא מכיר אותך אבל בהצלחה

אמרת לה "חייבים להחליט אז שתתקשר אלי כשהיא מחליטה לכאן או לכאן" . יכול להיות שהיא באמת חושבת על הקשר אבל כמה זמן אתה יכול לחכות? חודש? חודשים?  מצד שני גם להחליט על "דד ליין" זה לא ממש עוזר

לפעמים אנחנו אומרים דברים ואנחנו לא חושבים עליהם עד הסוף. לקחת בחשבון שזה יכול לקרות? או שהיא תגיד לך למחרת לא רוצה? שהיא בעצמה לא יודעת?

אני יוצא מנקודת הנחה שהיא בחורה רצינית וישרה ולא סתם עושה דברים רק להתעלל רגשית באנשים. יכול היות שגם היא בוכה ומתוסכלת מחוסר הבהירות

אני גם יוצא מנקודת שאמרת לה את זה בגלל שהתכוונת לזה ולא בגלל איזה עצות גרועות של חברים. כנראה אתה הגעת לקצה היכולת הרגשית שלך ואתה אומר כבר לא אכפת לי שלא יצא מזה כלום רק לדעת מה קורה איתכם.

המלצה שלי אני יודע שאתה שבור מזה ואין לך כח לקום בבוקר ולא בא לך לישון ולא בא לך לאכול. זה נורמלי ובסדר גמור וזה קורה לקשוחים ביותר. תנסה כמה שאפשר לחזור לשגרה (יקח לך כמה זמן) כי אחרי פרידה מרגישים בחור שחור ואולי תנסה גם להבין שיש סיכוי גבוה שזה נגמר בניכם אולי זה יעזור. אולי מפרספקטיבה של זמן תראה גם בכלל שאתה לא מעוניין בקשר הזה ולא הכי מתאים לך. שבנאדם בסערת רגשות ובתוך הקשר קשה לא לקלוט מה ואם זה מתאים

ואמרה לי שהיא לא יכולה להחליט ככה ושהיא מהאנשים שלוקח להם זמן.

אבל אני מרגיש שאין לי עוד כוחות לזה, מרגיש שמיציתי כבר את השלב הזה...

ושהיא באמת חושבת שאני הכי מדוייק לה רק היא עדיין לא שלמה עם ההחלטה, ואין לה גם שום צפי מתי זה יקרה...

האם היא פוחדת מהחלטה להתחתן או מהחלטה האם להתחתן איתך?

לא תמיד ניתן להפריד, זה בהחלט הגיוני שזה יתערבב,  אבל לפעמים כן אפשר להבין - אם היא תוכל לענות על זה אולי זה יעזור להבין משהו נוסף.

(כי אולי - 

היא פוחדת לקפוץ לעבר החתונה אבל אם ידוע שזה העניין אז יש מקום להרגע שמצאתם אחד את השניה ועכשיו לקראת החתונה צריך עוד תקופה כדי להרגיש מוכנים לחתונה.

ואם היא לא בטוחה "שזה זה" - יש אנשים שניתן לשבת איתם להבין אם היא "חיה בחלום" על משהו מושלם ונוצץ - שבחיים לא יהיה - ולהוריד אותה לקרקע. )

במקומך, הייתי אומרת לה שאני מאוד בענין והכל, אבל אם היא לא יודעת להגיד מה היא רוצה וגם לא יודעת להגיד מתי תדע לומר זאת אז אני ממשיכה הלאה.

ואם בע"ה היא תחליט שזה מתאים והיא רוצה, שתחזור אליך, ונראה איפה אתה נמצא בחיים..

זה לא הגיוני לעצור את חייך עבור משהו שאולי יקרה מתישהו. זה גם לא הגיוני לבקש את זה.

תדבר איתה, תסביר לה, ותמשיך לצאת.

יכול להיות שהדבר הטוב האמיתי נמצא מעבר לפינה, וזה פשוט מאוד לא נועד להיות.

וסליחה על הדברים, אני יודעת שזה לא מה שאתה רוצה לשמוע, אבל זה מה שהייתי מייעצת לחבר(ה) הכי טוב(ה) שלי בסיטואציה.

זה מדהים

לא מגיב דווקא לך, אלא לרוב הבנות שהגיבו פה. אני חושב שזה עניין שדורש מידות טובות

אבל מילא עין טובה, אתם הופכים את הקערה על פיה ומאשימים אותו בלחץ. זה עין טובה?

חתונה? לא חושב שזה הכי לגיטימי.

אבל יכול להיות שזה סתם נראה לי לא נעים כשהופכים פתאום את הביקורת כלפי מי שהוא ה"בסדר".

אין כאן שום קטע של בסדר או לא. יש סיטואציה מסויימת של גבר שמרגיש רוצה ומוכן ואישה שלא בטוחה. למה? סיבות רבות ומגוונות. אתה רוצה בכוח שאנשים יחליטו? אין שום סיבה שתהיה ביקורת על אחד מהצדדים, דברים כאלו קורים ויקרו לאנשים.

את מי צריך להתחשב במי נשאיר כבר לכל אחד להחליט

או שתדע בכוח? או שתגיד לא?

לא מבין את ההיגיון שלכם.

אפשר לשלוח "מה נשמע? עדיין בלבטים". אף אחד לא ימות מזה. וזה הכי לגיטימי אחרי כל-כך הרבה זמן בשידוך.

זה שאדם היה בצד הזה, ומצדיק אותו, לא רק לא אומר שזה נכון גם נראה לי קצת משוחד...

הסברתי לה את המקום שלי, שבאמת אין בי עוד מוטיבציה להמשיך בשלב הזה ולכן זה גם לא יעשה טוב לקשר אם ננסה להמשיך, היא הבינה שזה המקום שלי וזאת המציאות שאיתה היא צריכה להתמודד. היא הלכה להתייעץ וכנראה הבינה שבאמת מה שחוסם אותה זה רק פחד.

אתמול נפגשנו והייתה פגישה חיובית מאד, ב"ה דברים מתחילים לזרום לכיוון טוב, אשתדל לעדכן, אני מקווה שאוכל לבשר בשורות טובות בקרוב...

בע"ה בשורות טובות! ממש שימחת אותי

היה לי סיפור דומה, ואני חושבת שאם הבחור לא היה מתייאש כל כך בקלות (לא מאשימה אותו אבל בכלל)

אז יש מצב היינו מתחתנים..

זה שלב שהיא ממש ממש צריכה אותך , את הרוגע והנחת שלך!

בהצלחה!

עוד כמה עשרות שנים, יהיה לך סיפור טוב לנכדים

היא רוצה להגיד כן, אבל יש קצת פחדים.

אולי תציע לה לחזור למי שהתייעצה איתו. 

מניסיון אישי...

ב"ה עברנו בשלום את התקופה הזו. עד שהייתי בשלה להחלטה (הכי משמעותית בחיים!!!)

מה שעזר לי אישית זה עוד התייעצויות, ועוד זמן של קשר .

אין ספק שבמבט לאחור (יותר מעשר שנות נישואין) חלק מהפחדים נבעו מנקודות באמת בעייתיות.

אבל הכל מקבל פרופורציות אחרות אחרי החתונה.

(לא מתחרטת לרגע. הרגשתי שה' הוביל אותי לזה וא זה החצי השני - אז אפשר להתמודד עם כל דבר.)

בקיצור, בהצלחה רבה בלהיות משענת תומכת בתקופה הלא פשוטה הזו (שרבים עוברים, מי יותר ומי פחות) 

נתפלל עליכם שיצא לטובה במהרה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.