אני אוהב לחפש בכל מיני ספרים שאני קורא בתחומים שמעניינים אותי רעיונות ומסקנות שאפשר ליישם ולהשתמש בהם בלימוד התורה.
אחד הספרים שאני קורא כרגע זה "לא רציונלי אבל לא נורא" של דן אריאלי, ספר מעניין שמתאר בעיקר בעזרת ניסויים שונים כל מיני נושאים בתחום שנקרא בגדול "כלכלה התנהגותית". הפרק שקראתי ובו אני רוצה לעסוק נקרא "לשלם יותר על פחות".
הפרק מתחיל בניסוי מעניין שעשו על עכברי מעבדה שהוכנסו למבוך, ובקטעים מסוימים בו קיבלו מכות חשמל, המטרה הייתה שהעכברים ילמדו לנווט בבטחה במבוך תוך כדי שהם ילמדו להיזהר מהאזורים שבהם הם יחושמלו.
ההיגיון הפשוט היה אומר שככל שעוצמת הזרם החשמלי תתחזק כך תגבר גם המוטיבציה של העכברים ללמוד. זה הרי די הגיוני שכאשר הזרם יהיה חלש יחסית העכבר יסתובב אדיש במבוך ומכות החשמל לא ירשימו אותו במיוחד, ולעומת זאת ככל שהזרם יגבר והעכבר ירגיש במצוקה, המוטיבציה שלו ללמוד תלך ותגבר. לפי ההיגיון הזה המוטיבציה של העכברים ללמוד תהיה הכי גבוהה כאשר מכות החשמל יהיו הכי חזקות. אולם מסתבר שההיגיון של עכברים עובד בצורה קצת שונה. בפועל מה שקרה זה, שכאשר הזרם היה חלש מאוד העכברים הפגינו מוטיבציה נמוכה ולמדו לאט, בהתאם להגיון הפשוט. זרם בינוני דרבן אותם ללמוד מהר יותר, וגם זה בהתאם להגיון הפשוט.
אממה ? כאשר הזרם החשמלי היה גבוה מאוד התפקוד של העכברים דווקא היה הגרוע ביותר! ולמה ? מסתבר שכאשר הזרם החשמלי היה גבוה מאוד הם פשוט היו מבועתים ולא הצליחו לזכור אילו חלקים של הכלוב בטוחים ואילו לא, ולכן לא הצליחו לפענח את הסביבה שלהם ולהבין כיצד היא מסודרת.
אמנם הניסוי דלעיל עסק בעכברי מעבדה, אבל הטענה של הפרק הזה היא שהיחס הזה בין מוטיבציה ותפקוד פועל באופן דומה גם לגבי לבני אדם. לפי אותו הגיון פשוט שהזכרנו רמת המוטיבציה והתפוקה אצל עובדים תעלה ככל שהתמריצים שיקבלו יעלו גם הם.
תמריץ נמוך יגרום למוטיבציה ותפוקה נמוכים, תמריץ בינוני יגרום למוטיבציה ותפוקה בינוניים, ותמריץ גבוה יגרום למוטיבציה ותפוקה גבוהים. לפי ההיגיון הזה מנכ"לים של חברות ובנקים שמקבלים תמריצים ובונוסים מטורפים אמורים לספק גם תוצאות בהתאם.
אבל גם כאן מתברר שזה לא בדיוק המצב. גם כאן מתוארים כל מיני ניסויים שהראו שלתמריצים גבוהים מאוד עלולים להיות השלכות שליליות, בניגוד להגיון הפשוט. ולמה ? כי תמריץ גבוה מאוד יוצר גם לחץ כבד על האדם, הוא עלול להסיט את תשומת לבו של האדם מהמשימה, ולמקד את המחשבות שלו בתגמול.
אפשר לבצע ניסוי מחשבתי די פשוט שידגים את זה. תארו לעצמכם מיליארדר מהעשירייה הראשונה שנכנס לניתוח שהוא בסבירות גבוהה עלול למות ממנו, כדי לדרבן את המנתחים שלו להגיע לשיא שלהם ולעשות את הניתוח על הצד הטוב ביותר, הוא מבטיח לכל אחד מהם בונוס של 50 מיליון דולר במידה והניתוח יצליח. האם מישהו כאן באמת מאמין שהם יצליחו בשעת הניתוח למקד את המחשבה שלהם אך ורק בניתוח עצמו בלי שכל כמה שניות הדולרים יתנוצצו להם בעיניים והמחשבה על היום שאחרי תסיח את דעתם ?
ומה הקשר של זה לתורה ?
שאלה מאוד ידועה היא מדוע התורה נמנעת כמעט לחלוטין לציין מה הוא שכר המצוות, יש לזה כמה וכמה תשובות.
ואני רוצה בהתאם לנאמר לעיל, להציע זווית ראייה חדשה שלא נתקלתי בה אף פעם (אם מישהו או מישהי יודעים על מקור שבו זה כבר נזכר, אשמח שיודיעו לי!).
אבהיר שאני לא חושב שיש לשאלה הזאת רק תשובה אחת, אני חושב שזה מסוג השאלות שהתשובות שלהן מתחלקות לכמה רבדים וכולם משלימים זה את זה. אני גם לא חושב שזה טעם מרכזי או עיקרי, למעשה אני חושב שזהו טעם יחסית שולי, כי מלכתחילה להניח שניתן בכלל לתאר את מתן שכרם של המצוות זאת הנחה בעייתית כשלעצמה. אבל מהנאמר לעיל אני חושב שניתן ללמוד שגם אם זה היה אפשרי בכלל לתאר בתורה מה הוא מתן שכרם של מצוות, זה היה מאוד לא יעיל, לא נכון, ולא מסייע למגמה הכללית של התורה. אדרבא זה היה מזיק ושלילי. ולמה ? כמו שאמרתי לעיל, כי תמריץ גבוה מאוד יוצר גם לחץ כבד על האדם, הוא עלול להסיט את תשומת לבו של האדם מהמשימה, ולמקד את המחשבות שלו בתגמול. אקיצר, לא חידוש גדול, אבל עוד זווית ראייה לעניין.
תודה
