אז אני מאסטר. היי לכם
אני ילדה מאוד עדינה. שתדעו. מאירת פנים. חברותית. נחמדה לסביבה. אנשים אומרים שאני גורמת להם לחייך ושאני מקרינה אור. אני לא יודעת לכעוס וגם לא לצעוק. אבל אני כן מתעצבנת בקלות. ואפילו רואים את זה.
אני נוטה לרוב להבליג על דברים לא טובים שקורים לי, סתם כי אני אדם שלא אוהב להיכנס לעימותים. אני מעדיפה לשמור על שלום ביני לבין הסביבה שלי.


אני אדם שלא יודע לקבל 'לא' מאנשים. כל דבר בחיים שניסיתי להתקבל אליו קיבלתי כן. כל דבר שרציתי קיבלתי כן. אנשים אומרים שיש בי קסם מיוחד והם פשוט לא מצליחים להגיד לי לא. גם אם הם ינסו לחפש את מה שלא מתאים בשביל להגיד לי לא. פעם התקשרו למורה שלי לברר עלי על משהו ואז היא שאלה אותי: מה עשיתי להם שם שהם כל כך התלהבו עלי וכו.
לפעמים יוצא לי לחשוב על ה"לא" הראשון שאקבל. איך אני אגיב. ומעניין למה זה יהיה.

אני בד"כ אדם נורא שקט שלא מדבר הרבה. ואנשים טוענים שכיף לשתוק אותי. במובן החיובי. כי זה משחרר.
אני אדם מאוד כנה. ואמין. אני לא מפחדת להגיד אמת בפרצוף ולהיות דוגרית. אבל אני גם מאוד חוצפנית.
יש לי כבוד לאנשים. וזה לא משנה הגיל או המעמד שלהם.
ילדים זה הדבר הכי שמח ותמים בעיני. והדבר היחיד כמעט שגורם לי לבכות. גם בנסיבות שמחות.
אני משתדלת להיות זורמת. אבל כן יוצא שאני כבדה ממש לפעמים.
אני מסורה לעבודה שלי. לא רק ספציפית לנוכחית. בכללי. כל מה שאני עושה אני עושה במסירות רבה.
אני לא אוהבת שאנשים מאחרים. זה חוסר כבוד בעיני לאדם או למקום שאליו הם איחרו.

מה שאתם מכירים אותי מפה זה כמעט ההפך הגמור ממי שאני במציאות. כאן אני מוציאה אגרסיות שאני לא מצליחה להוציא במציאות. כאן אני מדברת על דברים שלא תמיד יש עם מי לדבר עליהם במציאות. כאן אני מרשה לעצמי לעשות דברים שבמציאות האני האמיתי שלי פשוט לא מאפשר לי לעשות.


אז זהו, אין לי עוד מה לספר. אני בסך הכל אדם פשוט. שמאוד אוהב את החיים. מאוד אוהב את הבריות.

זאת אני, מאסטר