ואז...
שום דבר! כלום לא הלך.
והתבאסתי, מלא. הייתי מתוסכל וגם פרקתי את התסכול הנ"ל על כמה אנשים ואחרי כמה זמן הבנתי שפשוט אין לי מה לעשות בנידון, ובמהפך של רגע שיניתי את הגישה ב180 מעלות. "השלך על ה' יהבך" מין אמירה כזאת של ""זהו ה' עכשיו אני בידיים שלך, מה הצעד הבא?"
(קצת אחרי זה גם קיבלתי סימנים למה ה' רצה ככה, אבל זה לא עיקר הנקודה. ולפעמים גם מעקר את הביטחון, כי אז מה יקרה אם לא יהיו סימנים)
בענייני לנ"ו צריך לקחת את הפסוק הזה, יחד עם הפסוק "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" לזכור שאנחנו תלויים רק בו יתברך.
תאמינו ותבטחו עד כלות הנשמה, זה נותן המון רוגע ושקט נפשי וגם המון כח!
(איני חושב שיש חידוש של ממש בדברי, רק שהנקודה הזאת כלכך התחזקה לי בשבוע וחצי האחרונים שהרגשתי צורך לשתף אותה כאן)
