אל תפריעו לה לדבר. תחייכו, תאהבו, מידי פעם תקשיבו ברצינות ותגיבו.

תשתדלי כמיטב יכולתך לשמוע אותה.

וכשאין לכם כבר סבלנות, אז תשמעו "מהצד". לא התחייבתם להקישב לה כל הזמן, זה לא אומר שהיא צריכה לסתום את הפה...

אן היא תשאל, אמא, את שומעת? תגידי בסבלנות, אני משתדלת, ואת באמת אומרת דברים מאד מעניינים - אבל מה לעשות שיש לי כל מיני דברים לעשות, וגם קשה לי המון זמן להתרכז, אז אני משתדלת להרוויח כמה שיותר ממה שאת אומרת; השאר, לא נורא, העיקר שאת אומרת מה שרצית...

אני מניח שהעיקר בשבילה זה לפטפט ולבטא את עצמה, כך היא מסדרת לעצמה את החוויות והמחשבות, פורקת, מרגישה חברתיות. אני לא משוכנע שבאמת הכי חשוב לה הקשבה לכל מילה...

ולזו אחרייך ששואלת על ילד בן 4, זה עוד יותר נכון... יכול לפטפט בלי סוף. ממש לא מהותי לו שיקשיבו לכל מילה.

וקשה להתאפק מלהוסיף: הורים יקרים, יתכן שאתם עוד תתגעגעו שילדיכם ידברו איתכם הרבה, על הכל....

[יתכן גם שההקשבה והפתיחות והכבוד כעת, ישפיעו על זה בעתיד. לא חייב - אבל יתכן]

בגלל הפרעת קשב וריכוז

לא חושבת שיש לה הפרעות קשב. אבל לי יש. לכן אין לי אפשרות להקשיב לה בחצי אוזן וגם להתרכז בדברים אחרים.

אנחנו מקשיבים לה כשאפשר, אבל לא תמיד אפשר.

מצד שני זה טוב שהיא מוצאת בהורים ובכל המשפחה אנשים שאפשר לחלוק איתם את החוויות שלה...

( ובכלל זכינו כנשים ב9 קבין שיחה).

הייתי אולי משתדלת להקשיב לה ושואלת שאלות שמכוונות אותה לעיקרי הדברים שהיא רוצה להגיד.

ואז מסבירה בסובלנות שאמא עכשיו חייבת לבשל משהו/ לעשות שיחת טלפון/ לקפל כביסה, ואחר כך אפשר לחזור לדברה אם צריך.

גם הילדה צריכה ללמוד לא להגזים. אם היא לא תלמד, אולי תגדל להיות כזאת שלא מפסיקה לדבר.

זה לא אומר שהיא צריכה להפוך את עורה ופתאום כל הזמן לשתוק, אבל יותר להתרכז בעיקרי הדברים ולתת למישהו אחר גם להתבטא.

מניסיון שלי עם ילדים, הרבה פעמים  עוזר להקריא סיפור או להראות סרט עם מסר שאני רוצה להעביר. ואז זה פחות פוגע, יותר חינוך בדרך עקיפה של משל ונמשל.

בהצלחה במלאכת הקודש של חינוך!

לא נכון

החופר העיקרי פה בבית שמסוגל לדבר שעות בלי פסקה , מי שנטל 9.99% אחוז קבין של שיחה

זה בעלי. 

יש כאן 4 בנות בבית, בת 8 בת 5 ובת שנתיים שלמדה לדבר לפני גיל שנה ולא הפסיקה לשניה, וגם אני לא כזאת שקטה , וכולנו פרייאריות לעומתו. אבל זה רק בבית.. בחוץ הוא שותק כמו דג בקטע לא נעים.. גובל באילמות סלקטיבית.. אבל הוא מסרב ללכת לטיפול הבן אדם.

לטיפול?  לא כל דבר צריך "טיפול". אם ירגיש שזה מפריע לו, יוכל לבקש עזרה.

כדאי שתקראי מה כתהת על עצמך בהודעה הבאה, ותדאגי לא להוריד לבעלך את הביטחון..

[ותשמחי שהוא מוצא את הבית כמקום שבו אפשר לדבר חופשי, ולא ההיפך..]

לבעלי היקר שאני מאוד מאוד אוהבת אותו יש לקות תקשורת 

התחתנתי איתו בידיעה שכך הוא, ושגם אני לא סמל התקשורתיות .. יותר טוב ממנו אבל לא מושלם..

פעם לא היתה מודעות ללחוץ על הורים שלא רוצים לאבחן.. לא איבחנו.. לא אותו, כי ההורים לא רצו, ולא אותי כי לא ממש ראו .. ואני באה מבית של אנשי חינוך וטיפול , אבא שעזב את ההייטק "של פעם" השווה והמתגמל של לפני 20 שנה, בשלב מסויים לחינוך עם משכורת גרועה כי זה היה בדמו, ואמא עו"ס, טיפוס טיפולי להחריד, טיפולית לכולם חוץ מלבת שלה, ולא ידעו לשים את אצבע ולטפל בבעיה שניקראת "ילדה חכמה , מדברת לעניין בדרך כלל ורק מידי פעם בלי קשר , אין לה אובססיה לדינוזאורים ולספינות חלל , יש לה חברות יחסית שלא אכפת להן לבוא אליה אם משדלים אותן, אבל יש לה גם משהו אחר .. " מי שלא היה באמת מסתדר אז הבינו שיש לו בעיה, מי שהיה רגל פה רגל שם נתנו לו לשרוד.. 

אני התגברתי יותר , כי היתה לי הכוונה מהמשפחה הרבה יותר ממנו ,בכל זאת לא טיפלו כמו היום אבל טיפלו..

ובו לא טיפלו בכלל.. הורים מאוד קשי יום ובלי הרבה מודעות, אמנם עם לב טוב, אבל כשפנו אליהם בבית ספר והמליצו ללכת לפסיכולוג לעשות איבחון תקשורת הם ענו "הבן שלנו לא פסיכי מה פתאום פסיכולוג ויש לו קבוע 95 במתמטיקה מה פתאום פסיכולוג".  והתעלמו. בתיכון זה התפוצץ להם.

מי שהיו לו ציונים טובים והיה שורד בשוליים אז לא היו מודעים..  אמרו הוא סתם ביישן עם אחרים וקשקשן עם המשפחה.. 

אני לא אפרט פה יותר מידי, אבל זה מסבך אותנו מאוד בחיים כמשפחה. 

אבל זה לא לשירשור הזה.. 

[גם מעלה חיוך, אם לא שזה נושא רציני..]

אבל צריך לומר את האמת - שגם היום "קשיי תקשורת" זה לא דבר מאד מוגדר כנראה. ואינני יודע לגבי התוצאות של איבחון וטיפול. את יכולה "לנחם" את עצמך, שגם כשמאבחנים ומטפלים - לא תמיד זה בדיוק עוזר.

טוב שיש לכם מודעות וסבלנות. ובאמת, העיקר האדם עצמו. בהצלחה רבה לכם.

העיקר שהוא אדם טוב ונראה שאת מעריכה אותו בסה"כ.

מאת השם יצא שלא היה אבחון ולא היה טיפול כשהיה נער.

לכל משפחה יש את הקושי שלה.

יש קשיים הרבה יותר גרועים בין בני זוג.

לדעתי צריך להתמקד בטוב שיש בו, ואם הוא יבין בעצמו שצריך שינוי הוא בטח ינסה לשנות את המצב.

בטח נכון. תשעה קבין שיחה נטלו נשים.

ובאמת אני מסתכלת מסביבי ובד"כ הנשים מדברות הרבה יותר מהגברים...

בעלי צוחק שהוא עושה שיחה של שתי דקות עם ההורים שלו ואני בד"כ מדברת עם ההורים שלי לפחות רבע שעה...

והוא לא שתקן בכלל... פשוט אני יותר מדברת.

אין לי בעיה. אנחנו שונים  וזה בסדר.

הנשים צריכות את יכולת הדיבור בחינוך ילדים, בבניית יחסים, יש מקצועות שדורשים הרבה דיבור.

כמובן אצל כל אחד אישית. קורה שיש גם גברים דברנים, וזה האופי שלהם.

נראה לי הכל עניין של מינון. צריך לא להגזים, ולהיות קשובים גם למי שמדברים איתו, וכמובן להיזהר מלשון הרע וכו'.

הילדה שלך וורבלית ברוך השם. יש הורים שרק היו חולמים לכל הטוב הזה. תשתדלי להקשיב ואם זה יותר מידיי את פשוט יכולה לומר כמובן אחרי שהקשבת שאת לא יכולה לדבר כל כך הרבה ושעוד מעט תתפני.

גם אני הייתי בול כזאת, ותמיד השתיקו אותי וקראו לי נודניקית. מזל שהמילה חופרת עוד לא היתה בשטח..

עד היום אני בסוג של טראומה מיזה ופוחדת לדבר או שפוחדת שמא דיברתי יותר מידי.

אל תשתיקו אותה..זה הרסני..  אבל אתם ממש לא חייבים להיות בקשב מלא.. 

אם היא נעלבת שלא מקשיבים תגידי לה שהיא חמודה ומקסימה וילדה נהדרת 

אבל שקשה לך לשמור על קשב ולהתרכז בדברים שלה במשך זמן כל כך כל כך כל כך ארוך..

ושיש עוד דברים שאת צריכה להתרכז בהם.. ותחבקי אותה..

כנ"ל האחים לא צריכים להשתיק אותה אבל לא צריכים להיות בקשב מלא אם זה כבר מוגזם..

אני בטוחה שהיא ילדה נהדרת.. אל תהרסו לה את הביטחון.

בס"ד

ילדה בת 9, עם אותן מאפיינים.

כשהיתה בגיל 6 עשיתי הרבה מהדברים שהציעו לך פה.

אבל לא השתפר. במשך הזמן עדיין רוצה אין סוף תשומת לב בקשב לדיבור שלה.

אני חושבת שיש אולי בעיה רגשית (לפחות אצלינו)

אני מנסה לפזר את הקשב הנדרש בין כמה אנשים - למרות שהיא בעיקר רוצה שאני אקשיב:

מציעה לה ללכת לחברול, לשוחח םע חברות, לשוחח עם סבתא, להתקשר לבת דודה וכד'. 

כי היא בהחלט מרגישה עלי שמעיק לי לשוחח איתה באיזה שהוא שלב.

אגב

גם לסבתות ולחברות לא קל בנקודה הזו. היא לא קולטת ניואנסים, לא קולטת מתי נמאס להקשיב ומתי דיברה כבר הרבה יותר מידי.

אולי זו בעיה תקשורתית-חברתית מסויימת, כי את אומרת שהיא לא קולטת ניואנסים

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות