אל תפריעו לה לדבר. תחייכו, תאהבו, מידי פעם תקשיבו ברצינות ותגיבו.

תשתדלי כמיטב יכולתך לשמוע אותה.

וכשאין לכם כבר סבלנות, אז תשמעו "מהצד". לא התחייבתם להקישב לה כל הזמן, זה לא אומר שהיא צריכה לסתום את הפה...

אן היא תשאל, אמא, את שומעת? תגידי בסבלנות, אני משתדלת, ואת באמת אומרת דברים מאד מעניינים - אבל מה לעשות שיש לי כל מיני דברים לעשות, וגם קשה לי המון זמן להתרכז, אז אני משתדלת להרוויח כמה שיותר ממה שאת אומרת; השאר, לא נורא, העיקר שאת אומרת מה שרצית...

אני מניח שהעיקר בשבילה זה לפטפט ולבטא את עצמה, כך היא מסדרת לעצמה את החוויות והמחשבות, פורקת, מרגישה חברתיות. אני לא משוכנע שבאמת הכי חשוב לה הקשבה לכל מילה...

ולזו אחרייך ששואלת על ילד בן 4, זה עוד יותר נכון... יכול לפטפט בלי סוף. ממש לא מהותי לו שיקשיבו לכל מילה.

וקשה להתאפק מלהוסיף: הורים יקרים, יתכן שאתם עוד תתגעגעו שילדיכם ידברו איתכם הרבה, על הכל....

[יתכן גם שההקשבה והפתיחות והכבוד כעת, ישפיעו על זה בעתיד. לא חייב - אבל יתכן]

בגלל הפרעת קשב וריכוז

לא חושבת שיש לה הפרעות קשב. אבל לי יש. לכן אין לי אפשרות להקשיב לה בחצי אוזן וגם להתרכז בדברים אחרים.

אנחנו מקשיבים לה כשאפשר, אבל לא תמיד אפשר.

בעיה רצינית שככה זה כאב

לא נכון

החופר העיקרי פה בבית שמסוגל לדבר שעות בלי פסקה , מי שנטל 9.99% אחוז קבין של שיחה

זה בעלי. 

יש כאן 4 בנות בבית, בת 8 בת 5 ובת שנתיים שלמדה לדבר לפני גיל שנה ולא הפסיקה לשניה, וגם אני לא כזאת שקטה , וכולנו פרייאריות לעומתו. אבל זה רק בבית.. בחוץ הוא שותק כמו דג בקטע לא נעים.. גובל באילמות סלקטיבית.. אבל הוא מסרב ללכת לטיפול הבן אדם.

לטיפול?  לא כל דבר צריך "טיפול". אם ירגיש שזה מפריע לו, יוכל לבקש עזרה.

כדאי שתקראי מה כתהת על עצמך בהודעה הבאה, ותדאגי לא להוריד לבעלך את הביטחון..

[ותשמחי שהוא מוצא את הבית כמקום שבו אפשר לדבר חופשי, ולא ההיפך..]

לבעלי היקר שאני מאוד מאוד אוהבת אותו יש לקות תקשורת 

התחתנתי איתו בידיעה שכך הוא, ושגם אני לא סמל התקשורתיות .. יותר טוב ממנו אבל לא מושלם..

פעם לא היתה מודעות ללחוץ על הורים שלא רוצים לאבחן.. לא איבחנו.. לא אותו, כי ההורים לא רצו, ולא אותי כי לא ממש ראו .. ואני באה מבית של אנשי חינוך וטיפול , אבא שעזב את ההייטק "של פעם" השווה והמתגמל של לפני 20 שנה, בשלב מסויים לחינוך עם משכורת גרועה כי זה היה בדמו, ואמא עו"ס, טיפוס טיפולי להחריד, טיפולית לכולם חוץ מלבת שלה, ולא ידעו לשים את אצבע ולטפל בבעיה שניקראת "ילדה חכמה , מדברת לעניין בדרך כלל ורק מידי פעם בלי קשר , אין לה אובססיה לדינוזאורים ולספינות חלל , יש לה חברות יחסית שלא אכפת להן לבוא אליה אם משדלים אותן, אבל יש לה גם משהו אחר .. " מי שלא היה באמת מסתדר אז הבינו שיש לו בעיה, מי שהיה רגל פה רגל שם נתנו לו לשרוד.. 

אני התגברתי יותר , כי היתה לי הכוונה מהמשפחה הרבה יותר ממנו ,בכל זאת לא טיפלו כמו היום אבל טיפלו..

ובו לא טיפלו בכלל.. הורים מאוד קשי יום ובלי הרבה מודעות, אמנם עם לב טוב, אבל כשפנו אליהם בבית ספר והמליצו ללכת לפסיכולוג לעשות איבחון תקשורת הם ענו "הבן שלנו לא פסיכי מה פתאום פסיכולוג ויש לו קבוע 95 במתמטיקה מה פתאום פסיכולוג".  והתעלמו. בתיכון זה התפוצץ להם.

מי שהיו לו ציונים טובים והיה שורד בשוליים אז לא היו מודעים..  אמרו הוא סתם ביישן עם אחרים וקשקשן עם המשפחה.. 

אני לא אפרט פה יותר מידי, אבל זה מסבך אותנו מאוד בחיים כמשפחה. 

אבל זה לא לשירשור הזה.. 

[גם מעלה חיוך, אם לא שזה נושא רציני..]

אבל צריך לומר את האמת - שגם היום "קשיי תקשורת" זה לא דבר מאד מוגדר כנראה. ואינני יודע לגבי התוצאות של איבחון וטיפול. את יכולה "לנחם" את עצמך, שגם כשמאבחנים ומטפלים - לא תמיד זה בדיוק עוזר.

טוב שיש לכם מודעות וסבלנות. ובאמת, העיקר האדם עצמו. בהצלחה רבה לכם.

העיקר שהוא אדם טוב ונראה שאת מעריכה אותו בסה"כ.

מאת השם יצא שלא היה אבחון ולא היה טיפול כשהיה נער.

לכל משפחה יש את הקושי שלה.

יש קשיים הרבה יותר גרועים בין בני זוג.

לדעתי צריך להתמקד בטוב שיש בו, ואם הוא יבין בעצמו שצריך שינוי הוא בטח ינסה לשנות את המצב.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הילדה שלך וורבלית ברוך השם. יש הורים שרק היו חולמים לכל הטוב הזה. תשתדלי להקשיב ואם זה יותר מידיי את פשוט יכולה לומר כמובן אחרי שהקשבת שאת לא יכולה לדבר כל כך הרבה ושעוד מעט תתפני.

גם אני הייתי בול כזאת, ותמיד השתיקו אותי וקראו לי נודניקית. מזל שהמילה חופרת עוד לא היתה בשטח..

עד היום אני בסוג של טראומה מיזה ופוחדת לדבר או שפוחדת שמא דיברתי יותר מידי.

אל תשתיקו אותה..זה הרסני..  אבל אתם ממש לא חייבים להיות בקשב מלא.. 

אם היא נעלבת שלא מקשיבים תגידי לה שהיא חמודה ומקסימה וילדה נהדרת 

אבל שקשה לך לשמור על קשב ולהתרכז בדברים שלה במשך זמן כל כך כל כך כל כך ארוך..

ושיש עוד דברים שאת צריכה להתרכז בהם.. ותחבקי אותה..

כנ"ל האחים לא צריכים להשתיק אותה אבל לא צריכים להיות בקשב מלא אם זה כבר מוגזם..

אני בטוחה שהיא ילדה נהדרת.. אל תהרסו לה את הביטחון.

בס"ד

ילדה בת 9, עם אותן מאפיינים.

כשהיתה בגיל 6 עשיתי הרבה מהדברים שהציעו לך פה.

אבל לא השתפר. במשך הזמן עדיין רוצה אין סוף תשומת לב בקשב לדיבור שלה.

אני חושבת שיש אולי בעיה רגשית (לפחות אצלינו)

אני מנסה לפזר את הקשב הנדרש בין כמה אנשים - למרות שהיא בעיקר רוצה שאני אקשיב:

מציעה לה ללכת לחברול, לשוחח םע חברות, לשוחח עם סבתא, להתקשר לבת דודה וכד'. 

כי היא בהחלט מרגישה עלי שמעיק לי לשוחח איתה באיזה שהוא שלב.

אגב

גם לסבתות ולחברות לא קל בנקודה הזו. היא לא קולטת ניואנסים, לא קולטת מתי נמאס להקשיב ומתי דיברה כבר הרבה יותר מידי.

אולי זו בעיה תקשורתית-חברתית מסויימת, כי את אומרת שהיא לא קולטת ניואנסים

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...