הקטן שלנו בן ה9 מאז ומתמיד היה חרד.
אך לאחרונה זה החמיר ממש. אני לא יודעת אם זה בעקבות משחק חדש בו הוא משחק או שזה לא קשור. אבל זה מרגיש שמאז שהוא התחיל לשחק במשחק הזה (פורטנייט) למי שמכיר. הוא חרד הרבה יותר.
הילד מכור למשחק קשות. הוא יכול לשבת שעות בלי לאכול ולשתות אם לא מכריחים אותו לעצור. המשחק אלים.( משחק יריות ) אבל זה לא חדש לו ..(לצערי)
הוא חרד בעיקר ממחלות וממוות. כל מכאוב גופני שהוא מרגיש ולא הקטן ביותר גורם לו לחשוש לחייו. הוא חושש גם לבריאות הסובבים אותו. וכל היום שאלות על סוגי מחלות ודרכי מוות.
לדוגמא, היום בבוקר ביקשתי מימנו לנגב את ידיו במגבון. הוא העדיף בנייר ואני אמרתי לו (סתם בלי סיבה) עדיף מגון. אז הוא שאל . " למה עדיף מגבון? אם אני לא אנגב במגבון יקרה לי משהו "
הילד נעשה ילד עצוב מודאג ומופנם. הוא אוכל סרטים כל היום ונראה לי שהוא ממש,סובל מיזה
אני רוצה את הילד המופרע והשובב שלנו בחזרה. לא אכפת לי .. כבר שיהיה מופרע.
איך אפשר לעזור לי בלי פסיכולוג או פסיכיאטר שיכניסו לו עוד רעיונות נוספים לראש ?
אך לאחרונה זה החמיר ממש. אני לא יודעת אם זה בעקבות משחק חדש בו הוא משחק או שזה לא קשור. אבל זה מרגיש שמאז שהוא התחיל לשחק במשחק הזה (פורטנייט) למי שמכיר. הוא חרד הרבה יותר.
הילד מכור למשחק קשות. הוא יכול לשבת שעות בלי לאכול ולשתות אם לא מכריחים אותו לעצור. המשחק אלים.( משחק יריות ) אבל זה לא חדש לו ..(לצערי)
הוא חרד בעיקר ממחלות וממוות. כל מכאוב גופני שהוא מרגיש ולא הקטן ביותר גורם לו לחשוש לחייו. הוא חושש גם לבריאות הסובבים אותו. וכל היום שאלות על סוגי מחלות ודרכי מוות.
לדוגמא, היום בבוקר ביקשתי מימנו לנגב את ידיו במגבון. הוא העדיף בנייר ואני אמרתי לו (סתם בלי סיבה) עדיף מגון. אז הוא שאל . " למה עדיף מגבון? אם אני לא אנגב במגבון יקרה לי משהו "
הילד נעשה ילד עצוב מודאג ומופנם. הוא אוכל סרטים כל היום ונראה לי שהוא ממש,סובל מיזה
אני רוצה את הילד המופרע והשובב שלנו בחזרה. לא אכפת לי .. כבר שיהיה מופרע.
איך אפשר לעזור לי בלי פסיכולוג או פסיכיאטר שיכניסו לו עוד רעיונות נוספים לראש ?