מישהו היום אמר לי שהכתיבה שלי היא כמו הצצה לזרם מחשבות, ויש בזה משהו וכנראה שלכן היא מבולגנת ולא מהוקצעת, ומסתבר שזה די טוב במובן זה או אחר

אירוניה זה דבר אירוני בהחלט ואני שונאת ציניות ברמות של חלחלה, זה עושה לי בלעכס ויופי ארטי שרבת איתה רגע לפי שהיא טסה. לעזאזל, כולן נעלמות לך, (גם את להן, את להן?).

הלוואי שהיה מישהו שהיה אכפת לו ממני, סתם ככה שואל באמצע יום בהיר מה שלומי כי הוא אוהב אותי וכי אני חשובה לו. אין לי כוחות לעשות עבור אחרים, אז למה אני מתלוננת, אבל אני קורסת וטאטע שזה לא נחמד.

שיהיה כבר אחרי תשעה באב. ימים דפוקים, אין מוזיקה ואין לשחות ואיך אמורים לחיות ככה בכלל. ממש מרגישה את צער השכינה, לעזאזל עכשיו את צינית, תשתקי.