במהלך השבוע האחרון, מספר עמיר בניון, תוך כדי הלימוד היומי של 'חוק לישראל' ניקרה בראשו משנה אחת מפרקי אבות, משנה שאותה הצליח להפוך מביקורת ואזהרה לברכה וכיוון דרך.
"בפרשות הקודמות, וגם בזו שלנו, 'ניצבים וילך', יש הרבה מאוד קללות על העם ועל הארץ, וחשבתי לעצמי שבעצם בכל קללה יש גם ברכה, כי האמירה היא שאם לא תעשה את מצוות ה' תקבל את הקללות, ומכאן שאם כן תעשה את רצונו תקבל את היפך הקללות, כלומר ברכות".
ולמרות העיקרון המעודד הזה, ובתוספת לו, מספר עמיר על ניסיונו האישי להתמודד ברוח דרכו של רבי נחמן מברסלב עם משנה אחת מפרקי אבות ולהפוך אותה מביקורת נוקבת ואיום לברכה של ממש. "ישנה משנה שאומרת לנו שהנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו. חשבתי לפלפל מעט ולפרש את המילים של המשנה הזו באופן שונה מהרגיל, באופן שיוכיח לנו שבכל קללה יש גם ברכה".
את המילים 'הנעור בלילה' מפרש בניון בהתעוררות ללימוד לילי של תורה, "שידוע שהלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום". את המילים 'המהלך בדרך יחידי' הוא מפרש כהליכת יחיד להתבודדות, "לשפוך שיחו בפני הקב"ה". במילים 'והמפנה ליבו לבטלה' מתרגם בניון ל"המפנה ליבו ומבטל את עצמו בפני ריבונו של עולם".
"על אדם שכזה נאמר במשנה ש'הרי זה מתחייב בנפשו'. אני מבקש לפרש את המילים הללו כך: 'זה' זהו ריבונו של עולם שנאמר 'זה א-לי ואנווהו'. והמשמעות היא שהרי הקב"ה מתחייב לדאוג לנפשו של אותו אדם שנוהג באופן זה שימשיך לנהוג כך גם בעתיד".
אז גם אם הדברים לא בדיוק תואמים את הפירוש הקונבנציונאלי, הפשוט והמוכר, נראה שיש בו כדי לתת לנו אתגר להמשיך בכיוון הזה ו"לתרגם" אמירות קשות לחיוביות, קללות לברכות, ביקורת לעידוד.
לפרשות הקודמות:
לשבת כי תבוא: ח"כ זבולון אורלב