לפני תשע עשרה שנה בא המלאך הממונה על הנשמות ואמר לפני בורא עולם: רבונו של עולם, נראה לי שישנה כאן טעות, נצטוויתי להפקיד נשמה אחת ברחם והנה זו נשמה עליונה, זו איננה נשמת בשר ודם ובראותי זאת אמרתי אשאלה ממנו שמא שגגה היא מלפני השליט.

ונענע לו הקב"ה בראשו ואמר לו: זו אינה טעות, כך עלתה מלפני שנשמת מלאך זו תרד לעולם ותתקן את עמוד התפילה. ישראל בני אהובי כבר מורגלת בפיהם התפילה וברצוני להעירם ולעוררם.

ונטל המלאך את הנשמה העליונה ונשקה ואמר לה ראי שציווה בורא עולם שתרדי לעלמא דשיקרא ותעוררי לבם של ישראל לאביהם שבשמים, שיזעקו אל ה' בצר להם ויהיו תפילה. ונתנה ברחם אמו ולחש לה: זו אינה נשמת בשר ודם, פקדון היא אצלך לעת עתה.

ובא לעולם רועי.

וניכר היה עליו שמלאך הוא אלא שצורת בשר ודם לו. וכיבדוהו בני האדם וידעו כי שיג ושיח לו עם אלוקיו וכי שערי שמים פתוחים לפניו ושבילי רקיע נהירים לפניו כשבילי אלקנה. והיה רועי אוהב שלום ורודף שלום, רועי אהרן.

ומעולם לא משה מפיו בת השחוק. בת שחוק של מצווה ושל קדושה. בת שחוק של מאור פנים ושל אהבה. בת שחוק של מלאכים. אמת, לבן תמותה רגיל עתידה להיות בת שחוק כזו רק באחרית הימים. אז ימלא שחוק פינו. אבל למלאכים יש בת שחוק כזו גם בעולם הזה.

ובעומדו לפני בוראו בתפילה, ראתה גם שפחה על הים את עמוד האש העולה ממנו עד לרקיע ואי אפשר היה לעמוד במחיצתו באותה עת. וכשהיה זועק בכל כוחו "אמן יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" ראו הכל בעיניהם איך היה נקרע מיד גזר דינם של ישראל.

ואף מי שלא היה לבו מכוון או ששפתיו היו דובבות חולין, היה משתתק באותו רגע, מביט נכלם ברועי ובתפילתו ומתעורר מיד לתפילה. ובכל עת שהיה המלאך הממונה על הנשמות רואה זאת, היה שמח ואומר לרעיו: ראו בן יעקב זה שמעורר את עם ישראל לתפילה, אני הוא שזכיתי להטיל נשמתו ברחם אמו.

והיו רעיו בשמי מרום עונים כנגדו ואומרים "יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא". וכל אותן שנים היתה נשמתו של רועי רוצה לשוב אל תחת כסא הכבוד, אלא שכבוד רב עשה לה רועי בגופו הקדוש והטהור והיה מתהלך בעולם הזה כמי ששייך ולא שייך לכאן. והיתה נשמתו תוהה מה לו לילוד אשה זה שהוא כמלאך? ולא היתה יודעת את עיתה.

וכאשר עברו ח"י שנים בא הקב"ה למלאך הממונה על הנשמות ואמר לו הגיעה העת להשיב את נשמת רועי אל כור מחצבתה. ושאל המלאך עד כאן? וענה לו הקב"ה כך עלתה מלפני. ויבן המלאך כי כבר ח"י וידום.

ובעת שנתכסתה הלבנה וקדרו השמים, אמר הקב"ה עת להשמיע על השקלים וליטול כופר נפשם של ישראל. וניתנה רשות למשחית לקטוף את פרי עץ אדר. ומחצית נצטרפה למחצית והיו לשמונה שקלי כסף צרוף ועלתה נשמתם כאחד בעת שהיו צורפים בכסף טהור, בתורה הקדושה. ואמר הקב"ה: טוב לי מאלפי זהב ומכסף.

והיו מלאכי צב-אות קוראים זה לזה: משנכנס אדר מרבים בשמחה... איזו שמחה גדולה יש בפמליה של מעלה בעת שנשמות הקדושים מגיעות לכסא הכבוד. ויצאו המלאכים לקראת הנשמות הקדושות וידעו הכל שרועי שב הביתה.

ובעת שהגיע רועי למרום, כיוון שהיה הרוג מלכות יצא לקראתו דוד המלך ושמח ואמר: "כעת, רועי לא אחסר!" והושיבו מיד לצידו בכסא המלכות ואמר לו מעתה אתה אחראי על התפילה בעולם הנשמות". עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". אומרים חז"ל: למי התורה שוחקת, למי שעמל בה ליום אחרון. מי שזוכה לצאת מן העולם בעת לימוד תורה, התורה שוחקת ואומרת ברוך הבא, מזומן אתה לחיי העולם הבא. זכה רועי אהרן רוט הי"ד וזכו חבריו הקדושים, שעסקו בתורה ביומם האחרון ולא עוד אלא שיצאה נשמתם בעת שעסקו בתורה.

ובעת שהתכנסנו לתפילה בליל שבת קודש אבלים וכואבים שעה קלה לאחר לוויית רועי המלאך, הגיעה עת קדיש ובושנו ונכלמנו, מה יהא עם זעקת "יהא שמה רבא", מי יבקע שערי רקיע עבורנו? ובכינו ואמרנו בלחש "יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

ובתום התפילה נשאונו רגלינו אל הבימה ויחד עם האב והאחים האבלים רקדנו ושרנו בבכי את השיר שרועי אהב: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח".



ואומרים שבאותה שעה נפתחו שערי רקיע ורועי הביט ממרום ובת שחוק ריחפה על שפתיו ונענע ואמר "יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

זכו אורלי ויענקל'ה היקרים שנשמה זו תופקד בידיהם ח"י שנים והשיבוה לצור עולמים בקדושה ובטהרה. לא לכל אחד נותן הקב"ה רכוש כה יקר לפקדון, אלא שסמוך ובטוח היה שישמרו הם עליו מכל משמר וינהגו בנשמתו כאשר נוהגים בבת מלך. וזכו אחיו ואחותו לגדול במחיצתו ולהנות מאורו וללכת בדרכיו. וזכתה אלקנה שתפילת רועי קרעה לפניה רקיעים ועתה זו צוואתו להתעורר בתורה ובתפילה.



ואבלים וכואבים אנו בעולם הזה ותוהים כיצד ואיך מרבים בשמחה, ורק נאמר ונזעק "יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".

בליל שבת, אחרי תפילת ערבית בבית-הכנסת "מורשת יהודית" באלקנה, קמו כל המתפללים והחלו לרקוד תוך כדי שירת "והיה כעץ שתול על פלגי מים, וכל אשר יעשה יצליח". היה זה רגע מיוחד, מרגש, בו כל המתפללים התחברו לאבל המשפחתי, באווירה של שבת קודש שבה אסור להתאבל. יעקב רוט, האב, קם גם הוא ממקומו והצטרף למעגל הרוקדים. זה היה השיר האהוב על רועי אהרון רוט הי"ד, מנרצחי ישיבת מרכז-הרב, אשר שעות ספורות לפני-כן נטמן בבית-הקברות של אלקנה.

רועי אהרון רוט הי"ד היה בן 19 במותו, הבן השני של המשפחה בת חמשת הילדים. אריק, הבכור, נפצע לפני כשנתיים בפעולה בעזה. הבת השלישית, מעיין, בת 16, דביר בין 13 וחצי ודניאל בן 10 וחצי.  

מסע ההלוויה:  השמונה נהרגו כשגמרא לפניהם

מרכז הרב: נמשיך בדרכנו ללמוד וללמד

"קצת אחרי חצות הודיעו שהיה זיהוי ודאי" - סיפורו של יהונדב חיים הירשפלד

"נשים בירוק": הנקמה - הקמת 8 ישובים

יצחק דדון ירה במחבל - עדות

שמונה בני אדם נרצחו בישיבת מרכז הרב