ראש הממשלה, אהוד אולמרט, חשף את צפונות ליבו בפני בכירי 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע ושמעון שיפר, והיגג עימהם בלא מעט נושאים כאשר גולת הכותרת של הראיון היא המשפט: "מה שאני אומר לכם עכשיו לא אמר אף מנהיג ישראלי לפני: צריך לסגת כמעט מכל השטחים, גם במזרח ירושלים, גם ברמת הגולן", כה אמר אהוד.
ומכיוון שברנע ושיפר היו אלה שראיינו את הוגה הדעות לבית אולמרט, אני נאלץ להוסיף שלוש שאלות שלעניות דעתי היו מחויבות המציאות בראיון שכזה, אבל כיוון שמול ראש הממשלה ישבו צמד המעריצים האלה השאלות הללו לא נשאלו.
אז כך, אדוני ראש הממשלה. את דעותיך אלה על עתיד ירושלים, הגולן ויהודה ושומרון לא גיבשת מן הסתם כשהמתנו לתחילת הראיון הזה. ניתן לשער שהמחשבות הללו התרוצצו בראשך במהלך השנה או השנתיים האחרונות. כלומר אלו היו התכניות שלך אבל הסתרת אותם מהציבור עד ליום שבו לא תוכל עוד להפסיד דבר מבחינה פוליטית. בוא נקרא לדברים בשמם אדוני ראש הממשלה, הונאת את חברי הקואליציה שלך, אנשים כמו רפי איתן ואלי ישי שיש לשער שהיה להם מה לומר על תכניות שכאלה אם רק היית מדווח להם עליהן. אם לא די בכך הונאת בעצם גם את כל הציבור בישראל, ציבור שממנו הסתרת את דעותיך כשניסית לצייר את עצמך כאיש מרכז פוליטי. אז זכותך להחזיק בדעות שמאליות קיצוניות כאחרון היוסי-ביילינים, זכותך גם לדברר את אבו מאזן כפי שעולה מהראיון, אבל אתה לא חושב שנהגת בחוסר יושר פוליטי?
שאלה נוספת אדוני ראש הממשלה – אם אלו התכניות המדיניות שלך, תכניות שנראות כמעט חופפות לתכניותיו הראשוניות של אבו מאזן, אז על מה בדיוק דנתם שנתיים בישיבות ארוכות במעונך שבירושלים? גם הישיבות הללו נועדו להונות את הציבור בישראל כאילו קיים בכלל משא ומתן כאשר בעצם אין בינך לבין יו"ר הרש"פ כל חילוקי דעות?
ושאלה אחרונה אדוני ראש הממשלה – אם תוכל להבהיר לעם היושב בציון מה הביא אותך למסקנות המדיניות הללו? הצלחת אוסלו? הצלחת ההתנתקות? מאבקה של הרש"פ בטרור? התנערותו של אבו מאזן מההסתה נגד ישראל? מה בדיוק הוביל אותך לתפיסת העולם הזו?
הטרגדיה שלנו
עוד ספיח לראיון של שיפר וברנע עם אולמרט: מה היה קורה לדעתכם אם פרשן פוליטי היה אומר בתחנת רדיו מרכזית משהו כמו "איזה מזל שאולמרט אומר את הדברים אחרי שהוא כבר לא רלוונטי. תראו ממה ניצלנו. תודה לך טלנסקי", או משהו כזה. מה היה קורה לאותו פרשן? מה הסיכויים שמישהו היה מזמין אותו להמשיך ולפרשן גם ביום שלמחרת? התשובה, נדמה לי, ברורה. סביר להניח שאותו פרשן היה נאלץ לנטוש את הרדיו ולנסות להתקבל למשרת פרשן משחקי כדורגל בליגת השכונות של דרום עפולה, וגם לשם ספק אם היה מתקבל.
אז איך זה שלומר דברים הפוכים מותר לחלוטין ואפילו רצוי? הנה, קחו את בן כספית, המפרשן כידוע בגלי צה"ל. שימו לב – לא פובליציסט, לא חבר כנסת, לא הוגה דעות. פרשן. והנה הוא מבהיר לנו בעקבות הראיון של אולמרט שהטרגדיה שלנו (שמתם לב? טרגדיה!) היא שראשי ממשלה מגיעים למסקנות המזוקקות הללו (כך בלשונו) רק אחרי שהם לא רלוונטיים.
מישהו יעז לומר לבן כספית שהוא כבר לא רצוי לגלי צה"ל בגלל שהוא מגדיר דעות שמאליות קיצוניות כשל אולמרט כמסקנות מזוקקות, ועוד בשבתו כפרשן?
קצת יותר זהירות בבקשה
במסגרת סיכום שנת תשס"ח גוללו בעיתון 'הארץ' את התעלומות של השנה, ובכירי הכותבים נחלצו לתאר את התעלומות השונות ולהעניק להן פרשנות. רעיון נחמד. עם זאת בעיני ראוי להעלות תהייה קטנה:
אלוף בן, איש 'הארץ', נחשב למומחה בתחומי ביטחון. ונדמה לי שככזה הוא אמור להיות מעט יותר זהיר כשהוא כותב משהו כמו "למה הבליג אסד על הפצצת הכור ועל חיסול מורנייה, ומה יצא לו ממגעי השלום עם ישראל?". השאלה הזו יכולה להיות שאלה טובה ואפילו מסקרנת, אבל אם היה מתמקד אלוף בן במאמרו בכור שהופצץ, מילא. הסיפור הזה דווח בתקשורת, ופחות או יותר הובהר, הן על ידי האמריקאים והן על ידינו, שישראל היא שעומדת מאחורי המעשה. אבל לגבי חיסול מורנייה קיימת הרי הכחשה גורפת. ישראל, על כל שלוחותיה, מתנערת מהמעשה. אם זה נכון או לא? לא ידוע, אבל מה שכן ידוע הוא שיש לנהוג קצת יותר בזהירות ולא לקחת אחריות בשמה של ישראל למעשה הזה.
הסתה(?) שקטה
ביום ראשון נמצאה גופתו של רועה ערבי ליד גיתית שבבקעת הירדן. בשמאל כבר ניסחו את ההודעה האוטומאטית לתקשורת בדבר האלימות של המתנחלים ששוב פרצה את כל הגדרות וכו' וכו', אנחנו כבר יודעים איך זה נראה. העניין הוא שלמחרת הגיעו תוצאות בדיקת המשטרה והתברר שלא רצח ולא נעליים. הבדואי הצעיר מצא נפל של פצצה, שיחק בה עד שהיא התפוצצה לו ביד.
אחד הדיווחים המעניינים ביותר אודות האירוע הזה היה בעיתון 'הארץ'. מעל הדיווח התנוסס, איך לא, כיתוב באדום "חשד לאלימות מתנחלים". מתחת לכותרת האדומה כותרת שחורה – "רועה צאן פלשתיני נורה למוות בבקעה", ובידיעה עצמה דווחנו ש"גופתו מנוקבת הכדורים התגלתה וכו'...". כאן צצה ועולה השאלה מאיפה הקשקוש הזה של "מנוקבת הכדורים"? הרי ידוע שיש הבדל לא קטן בין פיצוץ לירי של כדורים. כנראה שכדי להשלים את תמונת הבדואי שנורה על ידי מתנחלים היה צריך להוסיף את הפרט המפוברק הזה של 'מנוקבת הכדורים' אז הוסיפו לנו את המילים הללו באדיבותם אנשי 'הארץ'. עזבו אותנו מעובדות. העיקר הסיפור.
אבל כאן מגיע עוד פרט מעניין אחד. לידיעה צורפה מפה. תנו בה מבט קצר:
שמתם לב. פתאום מציינים לנו איפה נמצא הישוב איתמר, ואיפה אלון מורה, ואפילו איפה הישוב עלי. לשם מה כל זה? תגידו לי אתם, זה אני שפיתחתי מחלת רדיפה, או שיש כאן משהו שנראה כמו ניסיון להשלים את הפאזל? כלומר אומרים לנו אנשי 'הארץ' - 'אנחנו לא רק יודעים שמתנחלים ירו ורצחו את הנער הבדואי, אלא שאנחנו יכולים לתת למשטרה כמה כיווני חקירה – הנה לכם רשימת הישובים הסמוכים. צאו לחקור'.
מה יש בתמונה?
אמנם התמונה הבאה לא פורסמה כחלק מדיווח עיתונאי, אלא כמודעה. בכל זאת היא צצה לנו בעיתונות ועוררה אצלי תשומת לב:
ארגון השמאל 'עיר עמים' פרסם את המודעה הבאה כדי להוכיח לנו ששכונות מזרח ירושלים הערביות מצויות במצוקה נוראה, וכי טרם שלשול הפתק לקלפי בבחירות לראשות עיריית ירושלים, יש לתת את הדעת גם לסוגיית אי השוויון כלפי ערביי העיר.
וזו התמונה שצירפו אנשי 'עיר עמים' למודעה שלהם. צילום מ'אום טובא' ובאמת לכאורה נראה שהעזובה גדולה וההזנחה לא עלינו. כך במבט ראשון:
אבל נתתי מבט נוסף על התמונה, החלטתי להיות קצת נודניק ובדקתי מה יש להם לאנשי אבו-טובא במזבלה שלהם, והתברר לי שככל הנראה זו אחת התמונות האחרונות שישרתו את ערביי מזרח ירושלים בכלל ואת ערביי אום-טובא בפרט: תנו מבט נוסף בתמונה, ולמענכם חילקנו את התמונה לחלקים. מה אתם רואים בערמות הזבל הללו? לא שקיות אשפה סטנדרטיות אלא... חלקי רכב. בקיצור זו לא מזבלה בכלל. מדובר במשחטת רכב טיפוסית לאזורים ערביים בארצנו. מה זה מוכיח? שתושבי השכונה הם אלה שדאגו למצבם העגום כשהפכו את שחיטת הרכבים למקצוע מועדף? שהמשטרה צריכה לקחת את התמונה הזו ולהגיע למבצע מהיר באום טובא? לא יודע.
המפלגה השלטת
אם במקרה לא ראיתם את המאמר של ד"ר גיא בכור על התקשורת הישראלית, אז תדאגו לראות אותו ולקרוא אותו. בינתיים בתמצית, כמה ציטוטים: "התקשורת במדינת ישראל הפכה ממסקרת ומתווכת - לגוף פוליטי אקטיבי, המשמש תחליף למפלגות פוליטיות של פעם. ככל שהשמאל בישראל הלך והתכווץ, השפעתו בתקשורת הישראלית הלכה וגדלה".
ועוד ציטוט קטן: "הקרבה אל השמאל הפכה למסלול קידום הכרחי לעיתונאים צעירים, ל"פרשנים" ולמגישי תוכניות "חברתיים". מעטים מהם יסתכנו ויגדירו את עצמם כ"שמאל", חלילה, אך כל מהותם היא כזו. הבוז לפטריוטיות ולצבא, הסלידה מן הממשלה (הימנית או המרכז-ימנית), ההתגדרות כמחנה "השלום", הגועל מן המזרחיות היהודית תוך הערצת הערבים, והטינה העמוקה לימין".
ועוד אחד: "הפוליטיקה הישראלית הפכה לכלי מיותר וריק מתוכן. הקובעת האמיתית היא מפלגת התקשורת, או "מפלגת על המשמר".
ועכשיו לכו לקרוא את המאמר המלא.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: