תעודת כשרות למיסיון
העיתון 'מעריב' מפרסם בימים האחרונים פרסומות ענק מטעם הקבוצה המכונה 'יהודים למען ישוע'. הפרסומת מגוללת בפני קוראיה את הקשר בין האיש ההוא לבין הישועה ולא שוכחת לציין את כל דרכי ההתקשרות עם אנשי התנועה – ספח למשלוח, מספר טלפון, כתובת אינטרנט, בקיצור כל מה שצריך (או לא).
מישהו יכול להסביר לי את הדבר הזה? יש הרי חוק במדינה הזו שאוסר כל פעולה של שידול להמרת דת. אז איך בדיוק תגדירו את המודעות האלה אם לא שידול להמרת דת? עכשיו יבואו לי בצדקנות אנשי 'מעריב' ויגידו לי 'זו פרסומת. התוכן לא באחריותנו', ויבואו לי המפרסמים ויגידו ש'מה פתאום המרת דת? הרי אנחנו יהודים. לא נוצרים. לא שמעת? יהודים!!!', הם יזעקו באוזני בהתחסדות נעלבת.
אז בואו נחסוך את הצדקנות המיותרת הזו. גם מייסד הנצרות עצמו היה יהודי. אז מה? אז עכשיו אולי תגידו לי שהאמונה בו גם היא חלק בלתי נפרד מהיהדות? ואז בעצם הכול מותר. אין מיסיון ואין המרת דת. הכול רק חילופי דעות בתוך היהדות... זכותם של אנשי התנועה הזו לטעון טענות כאלה, אבל זכותנו שלנו היא להזכיר שלמרות כל הכינויים וההצטדקויות שידול של יהודי להפוך לנוצרי היא עדיין פעולה אסורה בחוק. את ההיתממויות תשמרו להזדמנויות אחרות.
אגב, למען הסר ספקות, אתר האינטרנט אליו מוליכה הפרסומת מוביל לציטטות משולבות (כדרכם הידועה והמוכרת של אנשי המיסיון מזה מאות שנים) מספר ישעיהו ולהבדיל מלוקס, מספר ויקרא ולהבדיל מיוחנן וכן הלאה וכן הלאה. אז מה זה אם לא מיסיון, רבותי ב'מעריב'?
זהירות! פלישה
שימו לב לכותרת הזו באתר YNET: "חרדים פולשים לרמת אביב". שמתם לב למינוח? פולשים!
כולנו מכירים את ההתחסדות שתבוא עכשיו – מה, אתם לא רואים את המירכאות שמעטרות את המשפט הזה? זה רק ציטוט של סגן ראש העיר לשעבר. זו לא אמירה שלנו – יאמרו לנו אנשי האתר.
בואו נחסוך מכולנו את הקשקוש הזה. הרי אם אתם רוצים להציג ציטוט של מישהו ראוי לשים את שמו לפני הציטוט. כשאתם כותבים כך בכותרת יש בכך אמירה נסתרת (או בעצם לא כל כך נסתרת) של נקיטת עמדה מצד האתר.
ובואו נציץ לתוך הכתבה. שימו לב לאווירה בדבריו של אותו סגן ראש עיר לשעבר, דן דרין שמו. במכתב תוארה התמקמותם של גן ילדים, מקווה וכולל בשכונה, ובנוסף סיפר אותו דרין כי, שומו שמים, מסעדות בקניון רמת אביב נדרשו למכור מזון כשר. ה' ירחם, יציל ויושיע. ובמכתבו כותב אותו דרין לראש העירייה רון חולדאי כי "פלישת החרדים זוהי קריאת תגר פוליטית ותרבותית. לא נוכל אלא להתגונן מהניסיון להפוך שכונות חילוניות לחרדיות – כפי שהם עשו בירושלים".
ומה תגובת חולדאי? גם היא מובאת בכתבה: "בעקבות התלונות הורה חולדאי למנכ"ל העירייה מנחם לייבה לבדוק את הפעילויות הדתיות במטרה לראות האם יש בידי הפעילים אישורים והאם אינם מהווים פעילות חריגה בתוך השכונה". נרגענו. העניין ייבדק.
מה דעתכם? כדאי לעשות כאן את הניסוי ההוא של החלפת המילה 'חרדים' ב'יהודים', כדי לקבל את התחושה? או שאולי הפעם נעשה ניסוי אחר – בואו נחליף את המילה 'חרדים' ב'ערבים'. סביר להניח שאותו דרין לא יעז לדבר על פלישה והשתלטות, והעיקר – סביר להניח שב-YNET היו דואגים להקדים לציטוט את שם הדובר. שלא ייראה לאי מי מאיתנו שהאתר עצמו עומד מאחורי האמירה הזו. הרי זו כבר ממש גזענות, לא?
תפקיד חדש ל'ידיעות אחרונות'?
העיתון 'ידיעות אחרונות' פרסם בימים האחרונים ראיון מקיף וראשוני עם שולה זקן, ראש לשכת אולמרט. בראיון מתייחסת זקן לחקירות, לחשדות, לנאמנות לאולמרט ולמשבר האישי שעבר עליה מאז התפוצצו הפרשות שנקשרו בשמה.
אז מילא שתספר על קשייה האישיים, מילא. מילא סיפורים על העלבון שלה מהחיקוי ב'ארץ נהדרת', מילא. מילא, אפילו סיפורים על מצוותו של אביה המנוח להמשיך ולשמור על נאמנות לאולמרט, מילא. את כל אלה נספוג והמתעניינים יקראו כאוות נפשם. אבל מה לגבי כל ההתייחסות המפליגה שלה בראיון לחקירות ולחשדות? אין כאן חוק במדינה הזו? פתאום מותר לנחקר החשוד בפלילים להתראיין לתקשורת בעניינים שעליהם הוא נחקר? פתאום אין סוביודיצה? פתאום אין חשד לתיאום גרסאות והעברת מידע בין נחקרים דרך הראיון?
מה פתאום מתירים לנחקרת מרכזית בפרשה שטרם הסתיימה לגולל את גרסתה על פרשת רשות המיסים? ועל קשריה עם ג'קי מצא? ועל מה שהיה ולא היה בחדרי החקירות? ועל טלנסקי? ועל אורי מסר? מה כל זה? 'ידיעות אחרונות' הופך בגלוי לבלדר העברת מידע בין נחקרים שחקירתם טרם הסתיימה???
מה זה היה לי, טוב לי או רע לי...
במסגרת תקופת חשבון הנפש שכולנו מצויים בה דאגו לנו אנשי 'מעריב' לחשבון נפש לאומי והגישו לנו את אותו חשבון נפש ערוך וארוז בחוברת מיוחדת שסיכמה את ההחלטות הטובות למול ההחלטות הרעות שהתקבלו במהלך שנותיה של מדינתנו על ידי ממשלותינו לדורותיהן.
אספו אנשי 'מעריב' ערימת מומחים (למה דווקא הם? נחשו לבד) שדירגו את ההחלטות, מה טוב ומה רע. אם לומר את האמת לא הצלחתי להבין את ההקדמה המפולפלת של החוברת, הקדמה שבה ניסו להבהיר לנו איך בדיוק דרגו את מצעד ההחלטות. היה שם משהו עם שקלול מתמטי מורכב מדי עבורי. הרי מדובר בעשרות פרשנים ומומחים בעיני עצמם שכל אחד ואחד העניק להחלטות ציון שלילי או חיובי, כך שלא הבנתי את החישובים שהובילו לרשימה מדורגת. מורכב מדי עבורי. אשר על כן נאלצתי לדלג על המתמטיקה ולפתוח את החוברת למצעד הדירוגים עצמו ושם, בלי יותר מדי הסברים מורכבים, ראיתי מה בעיני מומחי 'מעריב' נחשב לטוב ומה נחשב לרע.
הנה לכם קטעים מתוך הרשימה, לעיונכם. מה שנקרא 'אמור לי מהו דרוגך ואומר לך איזה עיתון אתה':
בין ההחלטות הטובות(!):
הסכמי אוסלו (כן כן, הסכם אוסלו בהחלטות הטובות. אין לי ממש מושג למה). גדר ההפרדה (למה? כי היא מכינה לנו את גבולות המדינה הפלשתינית שאתם כל כך חפצים בה?). ההתנתקות (למה? עד היום עדיין לא הבנו למה היה צריך את הדבר הזה. אז באמת למה?). ועידת מדריד (למה? כי היא האם הקטנה והשקטה של כל הויתורים). ועדת כהן (למה? כי גם כאן לקחנו על עצמנו אחריות מפוקפקת וענישה בנוסח נוצרי צדקני על מעשיהם של אחרים?). הקפאת הבניה בשטחים (למה? באמת למה, רבותי האובייקטיבים ב'מעריב'?). בג"ץ קעדאן (למה? כי הופקע בבג"ץ ההוא הקשר בין העם היהודי לאדמות שרכש הקק"ל בשם העם היהודי? מה כל כך טוב בזה?). בג"ץ אליס מילר (למה? כי הוא הפך את צה"ל לזירה מתירנית ובעייתית עבור הלוחמים הדתיים שבאמת מוכנים להקריב את עצמם למען האומה ולא למען המימוש העצמי?). בג"ץ אלון מורה (למה? כי בבג"ץ הזה נכבלו עוד ידיה של המדינה מלבנות ולהיבנות ביו"ש?) הקמת ערוץ 2 (למה? כי בכך ירדנו לתחתית המדמנה הטלוויזיונית של ישראל?). פינוי עמונה (למה? לא, באמת. למה? למה?). מצעד הגאווה (למה?). פריצה למתחם עוזי משולם (למה? כי ככה שוב הושתקה פרשת ילדי תימן?).
אז נכון, למען האיזון זרקו לנו המומחים כמה עצמות וקבעו שברשימת ההחלטות הטובות כלולות גם ההחלטות הבאות: חוק ירושלים, השארת מתנחלי סבסטיה, חיסול אבו ג'יהאד, חוק רמת הגולן, החיסולים באינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן, אבל תנו עיניכם בכמות ותבינו לאן נושבת הרוח בעיתון.
ואם לא די בכך, בואו נציץ יחד ברשימת ההחלטות הרעות שדרג עבורנו העיתון:
חוק הגולן (כי מה?). חוק ירושלים (כי מה? כי לא טוב לכם עם עיגון היותה של ירושלים בירת העם היהודי?). השארת מתנחלי סבסטיה (כי מה? כי היה צריך לאזן עם מי מהמומחים שמיקם את הפרק הזה בהחלטות הטובות?). מלחמת לבנון הראשונה (כי מה? כי המלחמה נועדה לתת שקט לצפון הרחוק והזניח, אזור בלתי חשוב כי הרי אין שם מערכות של עיתונים?). חיסולים באינתיפאדה השנייה (כי מה? חשוב לנו להשאיר את המחבלים האלה בחיים?). פתיחת מנהרת הכותל (כי מה? כי אתם מפחדים מעצמכם?). הדחת שולמית אלוני (כי מה? הרי עוד שרים הודחו בשנות המדינה, בהם גם יצחק מודעי, מציל המדינה מקריסה כלכלית בשנות השמונים. אז למה רק אלוני?). מבצע חומת מגן (כי מה? היה לנו כל כך טוב עם הפיגוע במלון פארק?). מעצר ברגותי (כי מה? מותר לרצוח ולהיות אחראי במעשי רצח ולא להיענש, ובלבד שזה רצח של יהודים?). הבניה בהר חומה (כי מה? לא באמת תסבירו.). ההתנקשות בחאלד משעל (כי...).
אז גם כאן זרקו לנו המומחים כמה עצמות למען האיזון וכתבו לנו שברשימת ההחלטות הרעות אפשר להכליל את פינוי עמונה, מינוי אהרון ברק לנשיא העליון, בג"ץ קעדאן, מצעדי הגאווה, הסכמי אוסלו ואפילו ההתנתקות, אבל גם כאן - ראו את הכמות ותסיקו מסקנות לבד.
מגמות במפות - פרק ב'
ב'ידיעות אחרונות' ממשיכים במגמת המפות הבעייתיות שלהם. אז אם בשבוע שעבר הצגנו כאן מפה שניצלה את הפוליטיקה המוניציפאלית כדי להעביר לנו מסר מדיני ולהעלים מעינינו את יהודה ושומרון, הרי שהשבוע מדובר במפת הטיולים התמימה של העיתון שגם ממנה נגוזו, איך לא, יהודה ושומרון.
שופו הביטו וראו:
שמתם לב לכותרת המפה? 'המסלול של המדינה', כך קוראים לה. עכשיו אתם יודעים מה, לטעמם של אנשי 'ידיעות אחרונות', נחשב מדינה, ומה מחוץ למדינה. ולמקרה ששכחתם נזכיר: עד כה לא נחתם כל הסכם מדיני שמפקיע את יהודה ושומרון ממדינת ישראל.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: