תראו מי שמדבר

מהומת העדויות המפוקפקות של אותם שני חיילים על פגיעה לכאורה באזרחי הרצועה במהלך 'עופרת יצוקה' הצליחה להסעיר את הביצה התקשורתית שלנו לא מעט. כלי התקשורת עשו מאמץ לפמפם את האירוע, ואף ניהלו תגרות רחוב בשאלת הקרדיט. העיתונים 'מעריב', 'הארץ' ועופר שלח, איש ערוץ 10, כל אלה, ואולי גם אחרים ביקשו לעצמם את הקרדיט על הזכות להיות מבשרי קלונו של צה"ל לעולם כולו, גם אם בירור קצר העלה שבהחלט יתכן שהדברים מבוססים על פרי דמיונות ויצירי שמועות של חיילים בלבד.

בנוסף למלחמת הקרדיטים הזו צד את עיני מאמרו של אחד מאנשי מערכת אתר 'וואלה', ינאי ישראלי שמו, בחור שבעבר דיברנו בו לא מעט בטור זה. שימו לב מה כותב הבחור. תנשמו עמוק, בבקשה, כמה קטעים נבחרים:

"במהלך המתקפה על עזה הרג צה"ל יותר מ-1,300 בני אדם, מיעוטם לוחמי ארגונים ורובם המכריע ילדים, נשים וגברים שנורו, הופצצו או הופגזו למוות. סיפורים על משפחות שלמות שנמחו באבחת פגז או שנקברו מתחת להריסות בית שעליו הוטלו טונות של חומרי נפץ הגיעו לתקשורת. תמונות ההרס מרצועת עזה התפרסמו ברחבי העולם. ועם זאת, החברה הישראלית שוב ושוב מסרבת לראות ולהאמין ביציר כפיה".

כאשר כותב את הדברים הוגה דעות, פילוסוף, פלספן או כל אדם אחר עוד ניתן לפטור את הדברים ולומר שהם דעתו האישית, אבל כשכותב אותה עיתונאי שאמור לדעת את העובדות או לפחות לדווח על עובדות, הדברים מקבלים ממד אחר לחלוטין. אם הוא "קובע" שרק מעט מהרוגי המבצע היו לוחמים והרוב נשים וילדים עלול הקורא הממוצע לחשוב שהוא באמת יודע על מה הוא מדבר.

אבל בואו נמשיך ונקרא עוד קטע מחוכמותיו של אותו ינאי ישראלי:

"אין שום דבר מיוחד בחיילי צה"ל... חיילי צה"ל, כמו החיילים האמריקאים בעירק או החיילים הסינים בטיבט, הם פשוט חיילים בצבא כובש שאומנו לבצע פקודות באטימות, מבלי לשאול שאלות ותוך השהיה של שיפוטים אחרים. קח אנשים, תן להם נשק, טפטף קצת שנאה מתובלת באיום, ספר להם שמותר להם לירות בכל מה שזז, ותקבל "יד קלה על ההדק" במקרה הטוב, ורצח המוני במקרה הרע".

ברוח זו נמשך מאמרו של אותו ינאי: צה"ל אשם, רוצח וטובח, ומי שאשם בכל הוא לא החייל הפשוט אלא הנהגת הצבא. "עדויות החיילים הנוכחיות חושפות שוב כי הרג מאסיבי של אוכלוסייה אזרחית בידי חיילים נובע קודם כל במתירנות של הוראות הפתיחה באש", הוא כותב.

כאמור, לדברים שכאלה עלול אי מי מהקוראים לייחס משמעות כאילו היו עובדות הנאמרות מפי מומחה לתחום. ממש לשם כך נזכיר שוב את מה שכבר נאמר בטור זה לגבי העיתונאי הדגול ונטול הפניות, ינאי ישראלי (עיתונאי שדרך אגב מדווח בדרכו הייחודית על מהומות בילעין ושאר פעילויות שמאל):

חשוב לדעת שלא מדובר בעיתונאי אובייקטיבי לחלוטין. הנה לכם מה שנאמר על הבחור ב'ויקיפדיה': "ינאי ישראלי הוא משורר ישראלי המתגורר בתל אביב... בשנת 2004 הצטרף לארגוני השמאל 'שוברים שתיקה' ול'אומץ לסרב', ומשתתף באופן קבוע בהפגנות השמאל נגד גדר ההפרדה".

מכיוון שכך חשבתי שראוי שידעו הגולשים ממי מגיעה ל'וואלה' הידיעה על הטבח ש"ביצעו" חיילינו בעזה.

תכנים בעייתיים

העיתונאי שלום ירושלמי זוכה לכפולת עמודים ב'מעריב' של ערב שבת, מעמד מכובד לכל הדעות. ומהטור האחרון שלו ניתן לנחש מה הוא חושב עליכם, גולשי ערוץ 7.

ירושלמי רוצה לספר לקוראיו שהוא מבין בענייני דתיים, אז הוא מסביר את ההבדל בין יעקב כץ, כצל'ה, שהוא לדברי ירושלמי, חרד"לניק, לעומת הרשקוביץ ש"הוא דתי לייט" (נקווה שהרשקוביץ לא נעלב מההגדרה בהיותו רב קהילה גדולה בחיפה). לא ניטפל למשחק 'מצא את ההבדלים' הזה שבו פתח ירושלמי, אלא נתמקד בדברי ההמשך שלו על כצל'ה.

"כץ הוא הקמב"ץ של הרב זלמן מלמד", כותב ירושלמי, וכדי להבהיר במי עסקינן הוא מספר שהרב מלמד הוא "גורו הלכתי עצום ביהודה ושומרון", הוא "מחזיק אלפי תלמידים ומעריצים, בעיקר צעירים, יש לו עיתון משלו, 'בשבע' שמו". עד כאן ניחא. העניין הוא ההמשך: "ערוץ 7 שהקים כץ משדר את התכנים הבעייתיים של הרב מלמד" – עד כאן לשונו הזהב של ירושלמי.

וכאן נשאלת השאלה באילו תכנים בעייתיים בדיוק נתקל שלום ירושלמי כשהוא גולש בערוץ 7? מעניין. כשהוא גולש באתרי החדשות האחרים אין לו שום תחושות בעייתיות. שם הכול בסדר. ערוץ 7 הוא בעל התכנים הבעייתיים. למה? כי שם חושבים אחרת ממך, מר ירושלמי?

כנראה שככה זה ב'מעריב'. מבחינתם אתם, גולשי ערוץ 7, נחשפים לתכנים בעייתיים בכל פעם שאתם גולשים באתר הזה. ראו הוזהרתם.

ובעצם כשאני מהרהר בדבריו של ירושלמי אני חושב שאולי יש ממש בדבריו. אולי הוא התכוון בעצם לתכנים בעייתיים שאכן ניתן למצוא באתר ערוץ 7 בכל פעם שמחלקת החדשות של הערוץ מראיינת כפרשן פוליטי את העיתונאי שלום ירושלמי? אני לא יודע. אותי בכל אופן מסקרנת השאלה האם ימצאו אנשי מחלקת החדשות של הערוץ פרשנים אחרים לדסקס איתם את החדשות לבד ממי שחושב שהאתר שלהם גדוש בתכניו הבעייתיים של הרב מלמד.

 

האיום האמיתי גרסת ברקאי

הצעדונת של ברוך מרזל ואיתמר בן גביר משכה תשומת לב תקשורתית רבה, כצפוי וכמובן. אין מקום להפליג יותר מדי בהכנת התקשורת את תושבי אום אל פאחם לאירוע. הדברים ראויים לדיון ארוך וניתוח מעמיק בנפרד. מה שאני מבקש לחלוק איתכם כאן הוא משפט קטן של רזי ברקאי במהלך האירועים.

ברקאי פנה לכתבת המשטרה של גלי צה"ל, הדס שטייף, וכשהיא דיווחה על השלכת אבנים לעבר השוטרים שאל רזי יקירנו בתימהון, כאילו לא מדובר באחד מבכירי עיתונאינו אלא בילד מתוק בן שמונה שמתוודע לעובדת חיים חדשה: "למה הם זורקים אבנים דווקא על השוטרים שמגנים עליהם?"

אין ספק שאלה נפלאה לכל הדעות, שהרי ברור לרזי למה יש מקום להשליך אבנים על ברוך מרזל. זה טבעי. אבל על שוטרים? שומו שמים. בנוסף לזה – תובנה נוספת לימד אותנו ברקאי במשפט הזה: מבחינתו השוטרים הגיעו להגן על התושבים מברוך מרזל ולא להגן על מרזל מתושבים שהבטיחו "בדם ואש נפדה אותך אום אל פאחם", והבטיחו שימנעו בגופם ובחייהם את קיומה של הצעדה הזו. לא הם האיום על הצועדים, אלא להיפך - לטעמו של ברקאי מרזל מאיים על שלומם וחייהם של תושביה השלווים של אום אל פאחם. מבחינתו ברוך מרזל הוא איזה מין קינג-קונג כזה שעומד למעוך בצעדיו האימתניים את בתי העיר השלווה, ולמען הגן על התושבים האומללים שוגרו 2,500 שוטרים מצוידים היטב.

 

צורך השעה

רביב דרוקר פלט השבוע, במסגרת פרשנותו את צעדי נתניהו והתשלום הרב למפלגת העבודה, את המשפט המופלא הבא: "אני מבין את הצורך שלא להקים ממשלת כצל'ה ליברמן נתניהו".

כה אמר דרוקר. הוא לא אמר "אני מבין את נתניהו שחושב שלא כדאי להקים ממשלה כזו". הוא לא אמר "אני מבין את ההתנגדות לממשלה כזו". מבחינתו כך ראוי שיהיה, שהרי ברור שממשלת כצל'ה ליברמן נתניהו אינה אלא אסון נורא שיש להימלט הימנו כל עוד רוחנו בנו.

 

הסקופ

כותרת זעקה השבוע ב'ידיעות' אחרונות 'הבונים הלא חופשיים', בכתבה פירוט המציאות בהר אדר שם לא מאפשרים לפועלים הערבים הבונים בתחומי המועצה להלך חופשי במשעולי המקום. מסתבר שהם צריכים מלווה בדמותו של אחראי הביטחון או האחראי על הבניה. גם האגודה לזכויות האזרח הוזעקה לומר את דברה וקבעה שמדובר בהוראה גזענית. לצד הכתבה קיבלנו את עמדתו המלומדת של הפרשן המשפטי של העיתון, בועז אוקון, (כן, כן, זה שהיה עד לא מכבר מנהל בתי המשפט שלנו) שקבע שמדובר בתנאים המשווים את הערבים לכלבים.

תמהני, רבותי ב'ידיעות אחרונות'. בדרך כלל ראוי להצמיד לדיווחים מעין אלה דעה אחת בעד ודעה אחת נגד. למען האיזון, או לפחות למען היעני-איזון. אבל כאן לא זכינו לכך. כיוון שכך אוסיף כאן את התוספת המתבקשת לעמוד ההוא ב'ידיעות': ובכן, רבותי המלומדים. אני מבין שאתם מאוד מזועזעים מהמציאות, ובאמת יש מקום להזדעזע, אבל למה אתם מזדעזעים מהתנהגות היהודים ולא מהתנהגות הערבים שבשנים האחרונות ניצלו כל סדק אפשרי כדי לפגע בנו: מוסכים וחנויות נוצלו ללכידת יהודים שביקשו לרכוש אצלם (בשם הדו קיום), מסעדות נוצלו להרעלת סועדים על ידי עובדים שהתקבלו לעבודה בהם (אולי למען הדו קיום), וכן הלאה וכן הלאה. אז מה בדיוק אתם רוצים מתושבי הר אדר שמבקשים רק לגונן על עצמם?

ואגב, איך הייתם מגיבים אם לא הייתה קיימת ההנחיה הזהירה הזו ותחקירן של אחד העיתונים היה מגלה את הקלות שבה יכול פועל בניה לחטוף ילד בדרך למכולת או ממנה? הייתם מורטים אחת אחת את שערותיו של אחראי הביטחון, נכון?

בקיצור, באמת מזעזע, אבל האשמים במצב הקשה הם לאו דווקא גופי הביטחון.

ועוד אגב אחד לסיום: מדובר בסקופ שידוע זה כמה שנים ללמעלה ממאתיים אלף תושבי יהודה ושומרון. מדיניות הזהירות הזו מבוצעת כבר שנים בישובים רבים, אם לא בכולם. זה שאתם, אנשי 'ידיעות אחרונות' לא מסתובבים בישובים ולא שמעתם על זה, זה כבר בעיה אחרת.

 

החטא ועונשו

מה אתם אומרים על הדיווח הזה של YNET?

מבחינת החברים ב-YNET קודם כל חשוב שנדע שחיילים ירו בפלשתיני. מה הוא עשה? זה כבר הרבה פחות חשוב, אם בכלל...

 

הצדיק והעיתון

ניסן שטראוכלר, איש 'ידיעות אחרונות', פרסם כתבה על המתרחש סביב קברו של הצדיק משטפנשט שבגבעתיים. בין השאר הובאו צילומי אח"מנו העולים לקבר: שמעון פרס, ציפי לבני, רפי איתן, פואד, מתן וילנאי ומשה קצב.

הרשו לי להיות שוב מעט קטנוני, אבל מכיוון שמדובר בתופעה אני מרשה לעצמי – הפער בין הכותרות לביפנוכו של הכתבה:

באחד הקטעים המובלטים שבכתבה נכתב ש"נתניהו סירב להדליק נר על הקבר לפני הבחירות. לבני הגיעה שלושה ימים מאוחר יותר וערכה תיקון. "זאת הסיבה שהיא נצחה אותו במנדטים" משוכנעים החסידים". כך נכתב באותיות מודגשות וגדולות. הבעיה היא שבתוך הכתבה התמונה שונה בתכלית. שם נכתב שנתניהו אכן סירב להדליק נר, "אולי אם הוא היה עושה תיקון הוא היה מנצח גם במנדטים", מצוטט אחד החסידים.

נכון, לכאורה הציטטות דומות, אבל הן ממש לא אותו דבר. בסך הכול יש כאן חסיד אחד שאמר ש"אולי", נכון? אז למה לכתוב באותיות הגדולות ש"החסידים משוכנעים". 'אולי' זה ממש לא 'משוכנע' וחסיד אחד שאמר את הדברים זה עדיין לא כל החסידים. אז למה סתם לנפח? מה מרוויחים בזה?

השקר המותר

משך שנים שמחה התקשורת לחגוג סביב כל התבטאות שיש בה קורטוב של אי אמירת אמת שנשמעת מכיוונו של בנימין נתניהו. בין אם מדובר בחיילים בריטיים שראה בילדותו ובין אם מדובר בהצעות לכהן כשר אוצר בממשלת איטליה.

איכשהו דווקא שקר אחד מצליח לעבור בשתיקה רועמת. איש לא מדבר עליו ומבחינת התקשורת שלנו מדובר בהתנהלות סבירה והגונה מבחינתו של נתניהו. אולי בגלל שהשקר הזה נאמר לימין הפוליטי.

אם תפשפשו מעט בזכרונכם תיזכרו בהבטחותיו של נתניהו טרם הבחירות, הבטחות שהופרחו גם ימים אחדים לאחריהן. נתניהו הצהיר אז מעל כל גבעה רמה ומיקרופון פתוח שבכוונתו להקים ממשלה עם שותפותיו הטבעיות. הוא ופרשניו דאגו להבהיר הבהר היטב גם מי הן אותן שותפות טבעיות – הימין והדתיים. בליל הבחירות עצמו, שעות ספורות טרם סגירת הקלפיות שמעו אותו גולשי ערוץ 7 מתחנן בשיחה עם עוזי ברוך שילכו להצביע לליכוד, כי הוא מתחייב שהליכוד יקים ממשלה עם מפלגות הימין. לאחר שהסביר באותו ראיון טלפוני את נפלאות פעולותיו הלאומיות בכהונתו הראשונה הבהיר נתניהו כי האיחוד הלאומי, הבית היהודי ומפלגות לאומיות שכאלה הינן שותפות טבעיות למפלגתו ו"בוודאי שאפנה אליהם ואעשה איתם משא ומתן, אבל כדי שזה יהיה אני שאפנה ולא מישהו אחר צריך להצביע ליכוד".

חלפו ימים והתברר שנתניהו, שנשבע נאמנות לימין הפוליטי, מעדיף את 'קדימה' ועושה כל מאמץ כדי לשלבה בממשלתו. ברור היה לנתניהו ש'קדימה' בראשות לבני וחזון שתי המדינות שלה לא יוכלו לשבת בממשלה אחת עם כצל'ה או עם הרשקוביץ, אבל זה לא הפריע לו, לראש הממשלה המיועד, לשכוח את ההבטחות הללו ולפנות לשמאל הפוליטי.

בשם אמינות מוזרה זו הסכים נתניהו כמעט לכל דרישותיה של לבני וכל שנותר הוא סוגיית הרוטציה ותפקודה המדויק של יו"ר 'קדימה' במו"מ המדיני העתידי. נתניהו התעקש, לבני התעקשה, והמו"מ התרסק. בעקשנותו כי רבה לא נואש נתניהו ולמרות שיכול היה לטעון 'עשיתי הכול למען ממשלת אחדות, כעת אפנה לימין' הוא בחר בדרך אחרת ושלוחיו המשיכו בניסיונותיהם להפיח רוח בבלון המפונצ'ר של המו"מ עם 'קדימה'.

בסופו של דבר כידוע לכולנו הצליח נתניהו ללהטט ולהכניס את אהוד ברק והעבודה לממשלתו, מה שלפחות אפשר את כניסת 'הבית היהודי' לממשלתו. אבל מה עם ההבטחות ל'איחוד הלאומי'? על זה אומר נתניהו בצחוק גדול ומתגלגל: חהחחהחהחחחהחחחהחהחהחהחחחחחחהחהחחהחההחהחהחהחחהחח....

אגב, כדי להשלים את מהלך הונאת הימין קיימו אנשיו של נתניהו מו"מ רציני עם אנשי האיחוד הלאומי ואף העניקו להם, כזכור, הסכמה להכללת תקציב הישיבות בתקציב המדינה. האיחוד הלאומי יצא מהישיבה בתחושה שהנה, דרכו לשלטון נסללת. מה שלא נלקח בחשבון הוא שנתניהו הבטיח לאיחוד הלאומי סחורה שכבר נמכרה במו"מ עם אפי איתם לשילובו בליכוד שלושה חודשים קודם לכן. כבר שם נכתב ונחתם שהליכוד יפעל להכללת תקציב הישיבות בתקציב המדינה. אם כן, המהלך הזה, שנועד להרגיע את הימין ולהסית את תשומת ליבו מהמגעים מול לבני או ברק, לא עלה לנתניהו אפילו מחיר מינימאלי.

וכאן שוב עולה השאלה איך זה שהתקשורת שעד כה שמחה להציג לראווה ולקלון כל הונאה ותרגיל של נתניהו מעדיפה להתעלם מההבטחות שהופרו. אולי בגלל שמדובר בהבטחות לימין, והבטחות שכאלה מצווה להפר, ואולי מפני שהם עצמם דחקו כל כך בנתניהו להבין שממשלת ימין היא דבר שיש להימלט ממנו כל עוד נפשו בו, וכשותפים למהלך מעדיפים שם לעצום עין מהבעייתיות שכרוכה בכך.

 

ברכות

ברכות לעורך מוסף ערב שבת של 'ידיעות אחרונות', אביב הברון, שסוף סוף מצא בעל טור ימני.

בשבוע שעבר כתבתי כאן שהברון נכשל בניסיונותיו למצוא ולו בעל טור אחד שיהיה ראוי לעמוד מול כל המאיר שלוים, הנחום ברנעאים והב. מיכאלים. כשהגיע העיתון לידי שמחתי מאוד לראות שנמצא אחד שכזה, ובהחלט אחד שראוי לתפקיד - חגי סגל. שיהיה בהצלחה.

 

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים:

לגיליון מס' 33 של 'ציטוטים'

לגיליון מס' 32 של 'ציטוטים'

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו