קצת על אחריות

כל הסיפור במכינה על שם רבין שהתברר כעלילה מיותרת ומטופשת היה יכול להסתיים בעוד איזה דיון פנימי בחדר האוכל. הרי כל יום מתנהלים במכינה הזו ובעשרות מכינות, מדרשות, ישיבות ושאר מוסדות חינוך מאות דיונים אינסופיים אל תוך הלילה. אבל לעומת האירועים האחרים האירוע הזה במכינת רבין לא הסתיים בעוד דיון אלא בכותרות ענק ובהכפשה כלל עולמית של צה"ל כטובח נשים, ילדים וזקנים.

כל זה לא קרה בגלל ששני לוחמים קשקשו משהו וניפחו שמועות שנדמה להם שהם שמעו, אלא בגלל הסיקור המופרע של התקשורת את האירוע. המריבה הקולנית בין 'מעריב', 'הארץ', 'ערוץ 10' ואחרים על הקרדיט לחשיפת העאלק-עדויות הללו הביא את כל אחד מהגופים הללו לנפח את הסיפור מצוץ האצבע הזה לממדים מפלצתיים. כל אחד מענקי התקשורת חסרי האחריות הללו דאג לצבוע את הכותרות שלו באדום זועק יותר, ניסח אותן בזעזוע עמוק יותר ומרח אותן על פני עמודים גדולים יותר. כך הגענו למצב שבו שמועות שהיו יכולות להסתכם בעוד איזה ליהוג בפינת הקפה של איזו מכינה הפכו לעלילת הדם הגדולה של 2009.

וכאן אני שואל אתכם, כלי התקשורת: איך אתם מרגישים עם הסיפור הזה, עם האחריות שלכם לניפוח הבלון ההרסני הזה? לא. לא. אל תתנערו מאחריות ותגידו שרק דיווחתם. זה ממש לא כך – אתם לא רק דיווחתם. אתם ניפחתם, הגדלתם, ראיינתם, פירשנתם, טחנתם, מרחתם ובקיצור עשיתם את כל מה שגוף לא אחראי צריך לעשות.

איך נראית לקיחת אחריות של כלי תקשורת להרס שהוא גורם? מדאיג. אני חושש שאין דבר כזה אצלנו.

 

זעזוע ב'הארץ'

ב'הארץ' נמשכת ההיסטריה סביב מספרם הגדל והולך של קצינים דתיים והתגברות ההשפעה של רבנים, גם אם צבאיים, על רוח צה"ל. לאחר המתקפה על תפקודו של הרב הצבאי הראשי, הרב רונצקי, כאיש רוח במקום הסתפקותו בתפקיד השמש לענייני מזוזות, ולאחר הזעזוע משימוש שעשו קציני צה"ל במונחים כ'קדושת הארץ', 'שליחות' ועוד, ולאחר התרעומת על חיילי צה"ל שהעדיפו שיעור תורני על פני סרט קולנוע כחלק מתרבות יום א', וכמובן לאחר הסלידה מחיילים שהעדיפו לצאת את אולם התרבות בו הופיעו זמרות, לאחר כל אלה נפנה העיתון לספר לנו מה מתרחש בבה"ד 1.

ומסתבר שבבה"ד 1 עושים שיפוצים וכחלק מהשיפוצים הללו מתכוונים להרחיב את בית הכנסת כי יותר ויותר צוערים שייכים, מה לעשות, למגזר ההוא עם הכיפה על הראש. חלק מהשיפוצים נוגע גם למלונית מיוחדת שנועדה לרבנים שמגיעים להרצות לצוערים (ה' ירחם), ולנשותיהם של צוערים נשואים, כנראה דתיים, שמה לעשות, גם הם מתרבים מעבר למתוכנן. כל זה עוד חוץ מאותם אנשי סגל דתיים של הבסיס שבעוונותיהם הרבים הם דתיים... ולכן נאלצים להישאר בבסיס בשבת. בנוסף לכל אלה מזועזעים ב'הארץ' מההחלטה לאפשר שעות נפרדות לגברים ולנשים בבריכה.

אולי תגידו לי ש'הארץ' לא מזועזעים אלא רק מדווחים. יכול להיות, ותבורכו על כך שאתם מליצי יושר ומלמדי זכות. אשריכם. ובכל זאת, צדיקים יקרים שלנו, איך באמת ניתן להבין שמערכת העיתון מזועזעת? הכול טמון בכותרת. היא לא מדווחת בפשטות ש"בה"ד 1 בשיפוצים", היא גם לא עוסקת בעלויות השיפוץ הזה. אנשי המערכת בחרו להבליט בכותרת את מה שלטעמם נראה מטריד ביותר, ומצריך טיפול מהיר. תנו מבט ותחליטו לבד:

בכל מקרה, הרשו לנו להצמיד לכל הדיווח הזה של אנשיל פפר ב'הארץ' את הכותרת החדשה – "בשורות בבה"ד 1".

 

מכורי ישראל התאחדו

אין לי מושג מה ההיתר המשפטי לכך, אם בכלל. לטעמי בכל אופן מדובר בהתעלות של 'וואלה' למדמנה מצחינה במיוחד. האתר הזה החליט, במסווה של נימה עאלק-הומוריסטית להפוך לבלדר סמים עבור מכורי ישראל.

האתר הזה זיכה השבוע את גולשיו בדירוג של עשרת סוגי הסמים המובילים בישראל (מה זה בדיוק מובילים בעצם?). האתר לא הסתפק בציון שמות הסוגים השונים, אלא פרסם לכל אחד מצמרת המצעד ההזוי הזה את המקומות (פחות או יותר) בהם ניתן להשיג אותם, וכמה עולה מנה מכל דבר. וכל זה נדחף לכותרות החדשות של האתר. תנו מבט:

הנוסח המתחכם שבו נכתבה הכתבה הזו, שעוצבה באופן ייחודי כמצגת בה ניתן לבחור את סוג הסמים ולקבל מידע אודותיו, מנסה לשוות לה אופי הומוריסטי, אבל עיון בכתוב מגלה המלצות למעוניינים איפה אפשר להשיג סוג כזה או אחר של סמים בזול והיכן המחיר יקר או האיכות טובה וכו'. הנה לכם דוגמא: על אחד מסוגי הסמים נכתב ש"המחיר נע בין 400 ל-800 ש'. רוב הסיכוי שתמצאו סם זה רק בת"א, או במושבים וקיבוצים הידועים כמאחזי סטלנים". על סוג מסוים של כדורים נכתב, שימו לב: "פגישה אחת עם רופא משפחה או פסיכיאטר תקנה לך בקלות יתרה מרשם. ולמי שאין כוח לבירוקרטיה נספר כי מחירו של כדור המכיל 10 מיליגרם יכול להגיע ל-50 ש', כדור של 25 - 150 ₪". על סם אחר נכתב ש"בדרום, לעומת זאת, הסם עדיין חי ובועט (והמחיר שווה לכל נפש) - עבור 100 גרם תשלמו בבאר שבע רבתי 300 ש'" – הבנתם את זה – 'שווה לכל נפש'? זה הנוסח שנותן האתר הזה לסמים בעידן שבו גם נסראללה הבין עד כמה החומרים האלה הרסניים ופתח בערוץ מיוחד להזרמת סמים לישראל במגמה לגמור אותנו מבפנים.

בקיצור, באמת תודה לכם אנשי 'וואלה'. זה בדיוק החומר שהיינו זקוקים לו בדחיפות, ורק אודה לכם אם תבהירו לציבור מניין הבקיאות הזו של אנשי המערכת ב'וואלה' בסוגיית הסמים, המחירים, הסוגים, האכויות, התפוצה, ההערמה היעילה על החוק ועוד?

 

אין צד שני?

העיתון 'ידיעות אחרונות' פרסם כתבה גדולה, פרי מקלדתה של סמדר שיר, על מצוקתם של רופאים פלשתיניים בדרכם לעבודה בבתי חולים ישראליים. הכותרת הייתה "דוקטור עמוד בתור". כותרת המשנה סיפרה לנו ש"גם החלוק הלבן, תעודת הרופא והעובדה שהם מצילים חיים של ישראלים, לא מעניקים להם הנחות: רופאים פלשתינים שעובדים בבתי חולים בארץ נאלצים להמתין שעות במחסומים ולהתחנן לפני חיילים. כשהם מצליחים לעבור צצים מולם עוד מחסומים".

בכתבה עצמה ניתן לקרוא קטעים מדבריהם של רופאים שכאלה שמתארים את מצוקתם, ויש לשער שאכן מדובר במצוקה קשה ואמיתית. לא נעים לעמוד בתור ההוא במחסום. לעיתים יש גשם, לעיתים שמש, והרבה יותר נעים להגיע כבר לבית החולים הממוזג.

הרופאים מתארים את חלומות ילדותם להיות רופאים מצילי חיים, מתארים את עבודתם נטולת הפניות בין אם מדובר בחולה יהודי ובין אם ערבי – פסטורליה של ממש שלעומתה מתואר בפנינו את הצורך לעמוד מול חיילים צעירים שלעיתים אינם מאשרים להם לעבור בדרכם למימוש החלום הבלתי גזעני שלהם.

לכאורה ברור כאן מי הטובים ומי הרעים, מי השחור ומי הלבן, מי החולם לשלום ומי מונע את החלום הזה. כדי שיהיה ממש ברור הוסיפו לנו את משפט הסיכום מפי ד"ר מוחמד שקארנה: "הבעיה היא שאת השנאה קשה מאוד לרפא. שנאה היא מחלה קשה". מכיוון שהמסקנה העולה מהכתבה היא שחיילינו הם בולמי השלום או בקיצור הרע של הסיפור הזה חיפשתי את תגובת דובר צה"ל או כל גורם אחר שיאזן את התמונה, חיפשתי אך לשווא. אין תגובה. לא צריך.

אין אף אחד שיגיד, ולו בריבוע קטן, בצד הכתבה, שלא סתם צצו מחסומים בדרכי יו"ש. לא מדובר בקפריזה של איזה קצין מגלומן אלא בתכנון מדוקדק (ויהיו רבים שיגידו מדוקדק מדי) של מיקומים הכרחיים כדי למנוע טרור. לא היה שם בכתבה אף אחד שיגיד שצריך להיזהר גם ממי שנראה כרופא כי, מה לעשות, מחבלים עשו שימוש יותר מפעם אחת באנשי צוות רפואי כדי להחביא אמל"ח, כי מחבלים השתמשו בציוד רפואי להסתרת פצצות, כי מחבלים התחפשו לרופאים וזייפו תעודות רופא כדי לנוע במחסומים, כי דוקטורנטים לרפואה מהרש"פ עשו שימוש בידע שלהם (ברצון או בכפיה – לא מעניין אותי) לטובת ארגוני הטרור. סמדר שיר לא מצאה אף אחד שיגיד את זה ושיזכיר את המקרים שבהם נעשתה פעילות טרור-רפואית שכזו, ולכן לא היה אף אחד שיצדיק את חיילינו בני ה-19-20 שעומדים באותו גשם ובאותה שמש במחסום ומבצעים פקודות שנועדו לגונן על כולנו.

אגב, לא היה גם אף אחד שיגיד שבאמת עצוב לקרוא על מצבם של הרופאים הללו, אבל את התלונות שלהם הם צריכים להעביר למחבלים שיוצאים מתוכם ולהנהגה שלהם שמגבה אותם כבר למעלה מ-15 שנה.

חבל.

 

רצתה לקלל

עמירה הס, כתבת 'הארץ' המתגוררת כיום בעזה לאחר שנות מגורים ארוכות ברמאללה, דיווחה על קשיי חייהם של תושבי הרצועה שאומרים "צה"ל של היום הוא לא כמו היהודים שהכרנו". בכתבה מספרת לנו הס איך הם נזכרים בערגה בימים בהם עבדו באשקלון, בקרית מלאכי ובשאר ערי ישראל ובנו בתים. "אנחנו בנינו לכם את הבתים בישראל ואתם באתם להרוס לנו את בתינו", אומרים העזתים במשפט מחץ שחותם את הכתבה והפך גם לכותרת שלה.

העובדה שאליה לא שמה עמירה הס לב היא קטנה ופשוטה: עמירה מאוד רוצה להוכיח לנו שאנחנו לא בסדר, מתעמרים באומללי עזה וכו' וכו', אנחנו מכירים את הטענות, אין חדש תחת השמש, אבל מה שהיא לא שמה לב אליו היא העובדה שהעזתים מתגעגעים לימים שלפני הסכמי אוסלו. כן, כן, גם הם, נזכרים בערגה בשנות השבעים שבהם עבדו אצל היהודים והיו בקשרים טובים איתם. "לא הרגשת מי מוסלמי מי יהודי", מצוטט אחד העזתים. עזתי אחר מספר בגעגוע על עבודתו אצל קבלן בניה בפתח תקווה. מתגעגע המסכן.

בקיצור, גברת הס, יש משהו שלא הבנת: שלום הבלהות הזה שהבאתם עלינו ממרר לא רק את חיינו וגורם לקטל אינסופי אצלנו היהודים, אלא שהוא גם הרס את חייהם של תושבי הצד השני. (ובכוונה אני לא מתייחס כעת לסיבות שהובילו את צה"ל להרוס את בתיהם של האומללים הללו מעזה. כולנו מכירים את ההסברים. מה שבטוח הוא שלא גחמה צה"לית היא שהביאה לכך)

 

תרגיל בדמיון מודרך

קחו לעצמכם כמה שניות של דמיון:

תארו לעצמכם שאחד הקצינים שסירבו להשתתף במלאכת עקירת ישובי גוש קטיף, קצין שאף נשפט בעקבות הסירוב הזה ואף נכלא, היה מבקש להקים מכינה קדם צבאית.

ותארו לעצמכם שמערכת החינוך ומערכת הביטחון לא רק שהיו מאשרים לו את ההקמה אלא אף מסייעים לה בתקציבים ובשיגור מרצים מהשורה הראשונה.

עכשיו נסו לדמיין את התגובות התקשורתיות לבקשה הזו ועוד יותר להסכמה לקיומה של מכינה בראשות סרבן. ניתן, כך נדמה לי, לשער די בקלות, את הכותרות – "שערורייה: הסרבן יחנך את החיילים שבדרך", או "מערכת הביטחון תממן את המחנך הסרבן", או אולי: "הפרס לסרבן: יחנך את המועמדים לשירות", ואולי: "מה ילמד הסרבן את החיילים שבדרך?" וכן הלאה וכן הלאה.

תסכימו איתי שלא הגזמתי ולו במילימטר. כך היו נראות הכותרות, ואולי אף בניסוחים חמורים יותר, אם היה מדובר בקצין שסירב לעקור ישובים.

אז איך קורה שנוכחותו בראש מכינה קדם צבאית של דני זמיר, סרבן שירות בשכם שנשפט ונכלא על סרבנותו, עובר בשתיקה. למעט אתר ערוץ 7 והעיתון 'בשבע' סוגיית הסרבן מחנך החיילים לא מדוסקסת בעיתונות. היא זכתה לאיזכורון קלוש תוך כדי כתבה ב'הארץ' וזהו. שתיקה רמה. איך זה קורה? למישהו יש הסבר?

 

הזויה

הערה קטנה ליעל דן (גלי צה"ל): סביר בעינייך המשפט הזה שפלטת השבוע כשפנית בפנייה נרגשת לסילבן שלום שייקח לעצמו את תיק הבריאות המיותם וביקשה ממנו (לא ישירות) שיפסיק עם העלבונות ו"תקפוץ פנימה לממשלה ההזויה הזו".

למה, יעל? למה הזויה? כי ציפי לבני לא שם? אל תספרי לי שזה בגלל גודלה של הממשלה, לא בגלל שר ורבע יותר מממשלת אולמרט היא הפכה לממשלה הזויה? אז מה הסיבה האמיתית? העובדה שיש שם אנשים שהמונח "השר" לא מתלבש עליהם לטעמך? מה הבעיה בדיוק?

וחוץ מזה – יעל. תזכורת: תפקידך הוא לראיין ולדווח. את מלאכת הבעת הדעה והציון לממשלה תשאירי לפובליציסטים, למומחים ולאופוזיציה, או שבעצם את רואה את עצמך כאחת משלושת אלה, או אולי שלושתם ביחד.

 

ושאלה לסיום:

למישהו יש הסבר לתופעת ההתעלמות התקשורתית מההחלטה להעמיד לדין משמעתי לוחם מג"ב שתקף עיתונאי ושבר את מצלמתו?

אולי ההתעלמות הטוטאלית הזו (למעט אתר 'אייס' – חשוב לציין) מהפרשה נובעת מכך שהמצלמה נשברה והתקיפה בוצעה לאחר שהעיתונאי תיעד תקיפה של ילד יהודי במהלך הפגנה נגד סגירת קבר רחל למתפללים? אולי. ואולי הסיבה היא שמדובר בכתב של ערוץ 7? בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה... נראה שהכול מובן...

 

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים:

לגיליון מס' 34 של 'ציטוטים'

לגיליון מס' 33 של 'ציטוטים'

%פרסומת%

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו