סודני בדרום
סודני בדרום פלאש 90

בערד שוהים כיום כמעט 1300 מבקשי מקלט מסודן ושכנותיה, גברים נשים וטף. מרביתם מדרום סודן ואריתריאה, מקצתם מחבל דרפור והם מהווים כ 5% מהאוכלוסיה בעיר.



פליטי דרפור נמלטו מבתיהם כבר באמצע שנות ה-90 ומאז שהו פרקי זמן ממושכים בחרטום, בירת סודן, ובמצרים. בשנת 2007 החלו להסתנן ולחצות את הגבול לישראל. אלה מהם שנתפסו נעצרו וכמעט מייד שוחררו ללא הגדרה מדויקת של מעמדם. רק למקצתם יש אשרת פליט מטעם האו"ם.

פליטים אלו הגיעו לערד בעקבות "נוהל גדרה חדרה" שנועד לסלק אותם ממדינת תל אביב ("זה לא מצטלם טוב" כך מסביר משרד הפנים), זאת בעקבות לחץ של ראש עיריית תל אביב על שר הפנים מאיר שיטרית. לראשונה הם הגיעו לערד לעבודה ברשת המלונות פתאל שגם דאגה להם למגורים. הראשונים היו 400 סודנים שגרים בדירות שהושכרו להם על ידי חסיד גור (בערד יש קהילה גדולה של חסידי גור). בעקבות גירוש פליטים סודנים מהעיר אילת, בנוהל דומה ל"גדרה חדרה", הגיעו גם מגורשים חדשים אלו בהמוניהם לערד. תוך מספר חודשים הגיע מספרם לכאלף.

כיום יש בערד, כאמור, כ-1300 נפש, מהם 70 ילדים במוסדות החינוך בעיר, עוד כ-20 לקראת הרשמה ועוד כמה עשרות בפעוטונים פרטיים. הסודנים הקימו בערד 2 מרכזי תפילה נוצרים.



בעקבות החקיקה החדשה משטרת ההגירה מתכוונת ל"נקות" את תל אביב ומכוון שאין לאן לגרש אותם הם ייעצרו וכשיתמלאו תאי המעצר הם יישלחו, לאן? חלקם או מרביתם ימצאו את דרכם לערד.

העומס שמטילה קהילה זו על מחלקות החינוך והרווחה של עיריית ערד הוא בלתי נסבל. לראש העיר הממונה, רו"ח גדעון בר לב, אין סמכות לגרש מהעיר את הפליטים או כל אדם אחר משום סיבה שהיא. מה שנותר לו לעשות הוא להביע את התנגדותו, לזעוק את זעקת העיר ולעשות כמיטב יכולתו ואחריותו הציבורית, כל אלה למרות שאינו ראש עיר נבחר.



כיום מופעלים לחצים שונים על גורמים שונים בממשלה, על ידי פעילים גם מקהילת גור, על מנת להביא לפתרון ראוי ומהיר של הבעיה. בין היתר הוגש בג"ץ נגד המדינה על "נוהל גדרה חדרה" ועוד. (נכתב במקומון ערדניק)