ימי הרחמים והסליחות
ברוב שמחה ועליות התבשרנו על הצעד המרגש והנשגב בו בחר נשיא המדינה, לנצל את שעת הכושר המצולמת ולהתנצל בשם כולנו בפני חבר הכנסת יאיר גולן על מה שעוללנו לו לאחר נאום זיהוי התהליכים שלו.
ובכן, מאחר ובימי סליחות והתנצלויות אנחנו, הריני להציע לכבוד הנשיא עוד כמה התנצלויות למפגשיו עם בכירי פוליטיקאינו:
בפעם הבאה כשיכנס אליך אריה דרעי או יעקב ליצמן אני משוכנע שתמצא לנכון לומר משהו כמו "אני מבקש להתנצל בשם כל אזרח בישראל על שהפכתם שלא באשמתכם קורבן ללינץ' פוליטי חסר רחמים במהלך השנה האחרונה, שהציבור החשוב שאותו אתם מייצגים הוצג כמאוס ומוקצה בפיהם של פוליטיקאים ומנהיגים. אתם מטובי בנינו".
וכשייכנס אליך במקרה הרב רפי פרץ תנצל את ההזדמנות כדי לומר לו שאתה "מתנצל בשם כל אזרח בישראל על העוול שנעשה לך כאשר פרשנות ארסית שניתנה למשפט שאמרת תוך כדי ראיון הפכה אותך למפלצת. אתה אחד מטובי בנינו ואני גאה שיש לנו בן כזה".
ואם כבר אנחנו באווירה שכזו אז גם את המפגש הבא שלך עם ראש הממשלה נתניהו תוכל, אדוני הנשיא, לנצל כדי להתנצל "בשם כל אזרח במדינת ישראל על שיש מי שהפכו אותך לאויב העם, על אף השנים הרבות שהקדשת לארצך כלוחם, כקצין, כפוליטיקאי וכמדינאי, אתה אחד מטובי בנינו".
אבל כל אלה עד כה לא נאמרו. הנשיא העדיף רק להתנצל (בשם כולנו... איך בדיוק?) בפני מי שהשווה בינינו לבין האווירה שקדמה לשואה, השוואה שבעיני רבים מאוד אינה אלא או עלילת דם או הכחשת שואה (אם בעיניו מה שקורה היום קרה אז הרי זו הכחשת שואה, ואם בעיניו מה שקרה אז קורה היום הרי שזו עלילת דם). אני דווקא הייתי מצפה שאם מישהו מתנצל כאן זה יהיה חבר הכנסת גולן. נמשיך לחכות.
מחפשים את יגאל עמיר
שוב מסתבר שיש הסתה שמותר להסית וההיתר השקט להסתה תלוי בכלל פשוט אחד: הסתה תיאסר לכל צורותיה אלא אם כן היא נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הנה קחו לכם לדוגמא את סיפור האחות ב'אסותא' שפרסמה דברי נאצה נגד ראש הממשלה ולא הספקה בכך, אלא שגם קראה למצוא את היגאל עמיר שידאג להוריד את נתניהו, כי כל עוד האיש חי ניצחונו של השמאל אינו שלם, ולא, אני לא מגזים. זה בדיוק מה שהיא כתבה (וכן, מדובר באחות בבית חולים, כלומר זו שאמורה להיות אמונה על הרחמים, החמלה והדאגה לאדם באשר הוא אדם, אלא אם כן שבועת הרופאים לא כוללת אחיות ועובדי סיעוד...).
את סיפורה של האחות הזו סיפרנו כאן בערוץ 7, אבל אף לא אחד מכלי התקשורת בישראל לא מצא לנכון להביא את הסיפור, כי כאמור, מסתבר שהסתה נגד נתניהו זו לא ממש הסתה. לכל היותר הצעת הגשה לא מוצלחת, אבל הסתה? ממש לא.
המתווה למניעת בחירות בפעם השלישית
ואם נגיע לבחירות שלישיות אנחנו עלולים להגיע שוב לאותה תוצאה שבה לאיש אין 61 חברי כנסת, ואז מה? נלך לבחירות בפעם הרביעית? ממש משום כך קבלו הצעה להצעת חוק:
הצעת חוק: במידה ונגררה המערכת הפוליטית בישראל לבחירות בפעם השלישית לאחר שלא עלה בידי אחד מחברי הכנסת להרכיב קואליציה בת 61 חברי כנסת, תתמודדנה בבחירות אלה רק שתי המפלגות הגדולות כאשר כלך אחת מייצגת גוש של מפלגות.
כל מפלגה קטנה תצטרך להביע תמיכה באחת המפלגות הגדולות המתמודדות. זאת לאחר הסכמים והסכמות שייקבעו בינה לבין המפלגה הגדולה שבה היא תומכת בהתמודדות הדו-ראשית. מפלגה שתעדיף שלא להמליץ על אף אחת משתי המפלגות הגדולות לא תהיה חלק ממערכת הבחירות ונציגיה לא יכהנו בכנסת הבאה.
למעשה, בפני האזרח יוצבו בקלפיות שני פתקים בלבד של שתי המפלגות המובילות. אחת מהן תהיה חייבת להיות זו שתרכיב את הקואליציה הבאה.
המפלגה שתזכה ברוב הקולות תוכל לקיים לאחר הבחירות מו"מ קואליציוני גם עם מפלגות מקבוצת המפלגות שהפסידה את הבחירות על מנת להגדיל ולהרחיב את הקואליציה והממשלה.
העניין הוא שכל עוד אין לנו ממשלת קבע לא ניתן להעביר חוק שכזה...
(ותודה למוזיקאי חיים סיטון על כמה דקות של מחשבה משותפת)
אומרים שהיה פה שמח
המשבר בענף הסלולר והחשש לפיטוריהם של מאות עובדים הקפיץ את גדולי וטובי פרשנינו המסבירים לנו באותות ובמופתים שממש כמו השיתוק היחסי שאחז בממשלת ישראל בסוגיה הביטחונית, כך גם המשבר הכלכלי שעוד יילך ויתעצם נובעים מהמציאות הבלתי אפשרית של ממשלת מעבר. אין לנו ממשלה יציבה כבר עשרה חודשים, הם מסבירים, ולכן אין מי שיחוקק ואין מי שיוביל מהלכים משמעותיים לכלכלת ישראל וביטחונה.
מעניין. ואני חשבתי לתומי שהממשלה שהייתה כאן עד היום הובילה אותנו לאסון מדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי ועוד ועוד. כך הרי הסבירו לנו גדולי המומחים באותות ובמופתים כשהציגו את בני גנץ על הסוס הלבן כגואל ומושיע שיצילנו מידה האכזרית והעושקת של ממשלת הימין, והנה מסתבר שעד שהתחילו זגזוגי הבחירות כאן היה דווקא לא רע בכלל.
מגיעה מילה טובה לנתניהו
אם, ואני חוזר על המילה הזו – אם, ואחזור עליה שוב – אם, ורק אם יעמוד נתניהו בהבטחתו לשמירת בלוק הימין בראשותו כדרישה חסרת פשרות במו"מ הקואליציוני, נראה לי שהוא יהיה ראוי ללא מעט שבחים מימין.
אני מכיר היטב את כל הפרשנויות הציניות התולות את מהלך הבלוק הימני כקומבינה שתכליתה הצגתו של גנץ כסרבן אחדות, ובכל זאת אני מעדיף להתייצב בעמדת התמים ולומר שלכאורה היו לו לנתניהו את כל הסיבות שבעולם להותיר את שותפיו הטבעיים מאחור ולחתור לממשלה עם גנץ. הוא יודע היטב שהמפלגות החרדיות וה"סמוטריצ'ים" עשויים להיות הסדין האדום בעיני חבורת לפיד\גרמן\שלח ושעקשנותו לחבור אליהם כגוש עשויה להרחיק אותו מכס ראש הממשלה הבא. הוא יודע היטב שאם היה מוותר על חבורת הטבעיים שלו לכחולבניקים היה הרבה יותר קל לעכל את האחדות אתו. ובכל זאת הוא בוחר בבלוק.
משום כך, אם (ושוב, רק אם) הוא אכן יעמוד בדבקותו בבלוק, ובפרט אם יצלח המהלך, ראוי יהיה לציין זאת לשבחו ולזכותו.
מיסיון חילוני. יש דבר כזה
תוך כדי ראיון על ההיגיון שבכפיית לימודי ליבה, גיוסים ושאר תופינים סביב הציבור החרדי, סיפר לי השבוע סגן נשיא המרכז האקדמי לב כי לצד הדיבורים הנשגבים על תקווה לשילובם של בני המגזר החרדי בחברה הישראלית עדיין תלויה ועומדת עתירה לבג"ץ נגד הלימודים הנפרדים לגברים ונשים במרכז. אגב, הטענה היא להדרת נשים, איך לא.
אז מעבר לשאלה למה דווקא הדרת נשים ולא הדרת גברים, תלויה ועומדת השאלה למה לא לומר את האמת ולהכריז שפשוט לא רוצים כאן חרדים או כל מי שלא חושב כמותם.
הרי לא יתכן שגם ידברו על חובת גיוס המונית לבני הישיבות ובאותה נשימה יקראו לשלב חיילות בכל היחידות, ללא גבולות וללא מעצורים. לא יתכן שידברו על שילוב חרדים באקדמיה ובאותו משפט יעתרו נגד הדרישה המינימאלית שלהם, ללמוד בנפרד.
אז בואו נאמר את האמת. מה שרוצים כאן זה שהחרדים לא יהיו חרדים, ואם אי אפשר לעשות את זה דרך דיבורים ושכנועים, כמקובל בשיח הדמוקרטי, נותרה דרך הכפייה, נחייב אותם ללמוד במוסדות מעורבים, נשלב אותם ביחידות צבאיות עם בנות והמציאות כבר תעשה את שלה.
עכשיו נותרה לנו עוד שאלה קטנה: כשזועקים חמס נגד החרדים וטוענים שהם מיסיונרים, צריך לברר מה יותר מיסיונרי, לנסות ולשכנע בשיחות, בכנסים ובנאומים, או לחייב בחוק מציאות שתוביל את הצד השני לשינוי דרכו ואורחות חייו?
לא זיתים ולא יער
במאמר משותף של גדעון לוי ואלכס ליבק ב'הארץ' האשימו השניים את כוחות המינהל האזרחי בכך שיומיים לאחר הכרזת נתניהו על כוונותיו לספח את בקעת הירדן פשטו על כרם זיתים נידח, עקרו כ-250 עצי זית והחריבו שש בארות מים.
לראיה הציגו השניים הוכחה מצולמת מעדשת מצלמתו של מר ליבק ובה נראים עצים כרותים מוטלים על הקרקע כגוויות דוממות, אלא ש... יהודי חד עין מגוש עציון הסתכל שוב על התמונה ושם לב (לא צריך להיות בוטנאי בעל וותק רב במיוחד לשם כך. צריך פשוט להסתכל) שלא מדובר בעצי זית אלא בעצי שיטה.
אז מה בדיוק קרה שם לא ברור. לגבי הבארות שהוחרבו ניתן לשער שמדובר בצעד מצומצם מדי ומאוחר מדי של המנהל המנסה לבלום את מכת גניבות המים שמבצעים ערביי בקעת הירדן בשנים האחרונות, אבל אנחנו לא ממש בקיאים בפרטים אז לא נרחיב על כך, אבל על הבחירה באגדת כריתת עצי הזית יש מקום לכמה מילים:
שוב ושוב מפמפם השמאל את סיפור עקירת עצי הזית כחלק מהנרטיב המבקש לראות בעץ הזית משל לפלשתיני. העץ הוותיק הנאחז בשורשי אדמתו הוא משל רומנטי נפלא לפלשתיני יליד הארץ הזו "מאז ומקדם".
העניין הוא שהאגדה הזו לא הייתה ולא נבראה. מבירור שערכתי עם פרקליטי נוער גבעות (החשודים האוטומטיים במעשים שכאלה) הבקיאים בהאשמות שהוטחו בנוער הזה, התברר לי שמעולם לא הורשע יהודי בעקירת עצי זית, ולא מטעמי חוסר מוטיבציה של המשטרה.
בניגוד לעצי הזית עצמם לאגדה הזו אין שום שורש. כריתת עצי הזית היחידה שנתפסה הייתה דווקא של פעילי שמאל שעשו זאת כחלק מעבודות מאורגנות לחיזוק העצים והחקלאות הפלשתינית (מסתבר שיש שלב חקלאי שכזה). עד כה לא נתפס לא נער גבעות, לא קשיש גבעות ואפילו לא מתנחל זוטר בעוון כריתת עצי זית. מסתבר שהחבר'ה שם זוכרים שעקירת עצי פרי אסורה בארץ ישראל, ולמרות זאת עלילת הזיתים הכרותים ממשיכה לחגוג ולרקד על דמם של המתיישבים וכעת גם על דמם של כוחות המנהל האזרחי.
שנה טובה!
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: