שבוע טוב
שבוע טובצילום: ISTOCK

עיתונאים במשבר

ימים קשים עוברים על התקשורת שלנו שמתקשה להבין איך גם גייסות בג"ץ לא הועילו להם בהסתערות על מוסדות השלטון. למרות הניסיון לשמור על פאסון רגוע שוב ושוב התפלקו להם כמה אמירות מסגירות. קחו את ליאת רגב ואת חנן קריסטל כדוגמא בלבד לעדת חבריהם.

בזה אחר זה, רגב תוך כדי ראיון עם השופט טירקל וקריסטל תוך כדי פרשנות פוליטית, הלינו השניים על כך שלא נמצא בין 11 שופטי בג"ץ ולו צדיק אחד, וברגע האחרון בלמו את עצמם מלומר "בסדום". ההחלטה פה אחד לאשר את מתווה הקואליציה ואת כהונת נתניהו הייתה פשוט בלתי נתפסת בעיניהם, וכך בהבלח של משפט קטוע אחד הם קבעו לכולנו מי צריך להיחשב בעינינו כצדיק ומי כרשע.

ובטח לא פספסתם את השאלה ששאלו עיתונאים בכירים ומכובדים בשידורים השונים - האם יתכן שהחלטת בג"ץ אינה מקצועית-שיפוטית אלא תוצאה של האיום שנשמע מפיהם של פוליטיקאים מהימין שפסילת נתניהו או פסילת הקואליציה תוביל למהומה? האם אכן חוזות עינינו בכניעתם של השופטים בפני איום מפורש?

מוזר, אותם עיתונאים לא מצאו לנכון לתהות אם צריך להגדיר כאיום את קביעתם של גורמי שמאל שאישור הקואליציה ואישור נתניהו הם קץ הדמוקרטיה הישראלית. גם נהמותיהם הקצובות של מאות לובשי שחורים בהפגנות אימה לא נחשבו בעיניהם כאיום.

איך אמרנו, ימי קשים לתקשורת. הם יתרגלו.

הבנת הנקרא

בזה אחר זה עלו אל דוכן התובעים מול 11 שופטי בג"ץ חמורי סבר ועטויי מסכות עורכי דין נחשבים ומלומדים בהם אביגדור פלדמן, אליעד שרגא ואחרים ובפיהם הדרישה למנוע מבנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה.

לו היה מדובר בפרשנים, בפובליציסטים, במומחי אתיקה ומוסר עוד הייתי מבין את הטענה, אבל מאחר ומדובר במשפטנים שלמדו קצת, לפחות לקרוא, אני ממש מתקשה להבין מה בדיוק הם רצו שם (חוץ משעות חשיפה בשידורים עתירי רייטינג היישר מאולם בית המשפט). לשון החוק מאוד לא מסובכת, אפילו די פשוטה. הנה, תקראו לבד ותחליטו:

כותרתו של סעיף 23 בחוק יסוד הממשלה היא 'הפסקת כהונת שר מחמת עבירה', כלומר ניתן לשער שבסעיף זה יש סיכוי שנמצא את מבוקשנו ונדע אם יש טעם להטריח את 11 השופטים לאולם בית המשפט כדי לשמוע את דבר העותרים.

ואכן, הנה לשון הסעיף המדובר: "בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין", ואז מופיע לו חלק ג' של הסעיף ובו נכתב "סעיף זה לא יחול על ראש הממשלה". מה כל כך מסובך כאן? מה לא מובן? מה מצריך שעות על גבי שעות של התדיינות? אתמההה.

עזבו עובדות

במאמר שפרסם מנכ"ל 'בצלם', חגי אלעד, הוא תוקף את בני גנץ ואנשיו החוברים לליכוד ובמסווה של חובת השמירה על הדמוקרטיה עומדים לבצע את אותו סיפוח מדובר ביהודה ושומרון ובכך להמשיך ולרמוס את זכויותיהם הדמוקרטיות של מיליוני פלשתינים.

המאמר, שפורסם בעיתון לאנשים חושבים, עמוס אקסיומות שלא תמיד המציאות עומדת מאחוריהן, ובין השאר גם הקטע הבא: "בין השליטה הישראלית המתמשכת במיליוני פלסטינים חסרי זכויות לבין "דמוקרטיה ושלטון החוק" אין ולא כלום. מה שישראל עושה מעבר לקו הירוק הוא במהותו לא־דמוקרטי. לפלסטינים אין זכויות פוליטיות, הם אינם משתתפים בשום הליך דמוקרטי, וכל חייהם נשלטים על ידי מערכות ישראליות, שאין להם ייצוג בהן".

מאחר ואנחנו מכירים את קהל קוראי 'הארץ' עולה חשד שהשורות הללו נקראו כעובדות שאין לערער עליהן, וממש משום כך אני מבקש דווקא כן לערער עליהן. לפלסטינים אין זכויות פוליטיות? הרי יש להם רשות ובה שרים ויו"ר. זה שכבר שנים רבות לא נערכו בהן בחירות זו לא אשמתה של ישראל, אלא החלטת הראיס שבחר שלא להעמיד את עצמו לבחירה ולהמשיך בכהונתו, וניתן לראות זאת גם כרמז לרמת הדמוקרטיה שמתכננת הנהגת הרש"פ לנתיניה ביום שבו חלילה יקבלו את משאת נפשם, מדינה משלהם.

האם באמת כל חייהם נשלטים על ידי מערכות ישראליות כמאמרו של חגי אלעד? אולי מר אלעד פשוט לא היה כאן מזה למעלה מעשור וחצי, ואולי כדאי שמישהו יעדכן אותו שחייהם האזרחיים של אותם פלסטינים שהוא דואג כל כך לזכויותיהם מנוהלים על ידי נבחריהם ושלוחיהם. שום פקיד ישראלי לא מנהל להם לא את הביוב, לא את הארנונה, לא את אישורי הבנייה, לא את בתי הכלא והמעצר ולא את מערכת החינוך.

אגב מר אלעד, אתה הרי יודע שבין אם הימין אוהב את זה ובין אם לא, תכנית טראמפ לא מדברת על סיפוחו של שטח פלסטיני כלשהו, אלא אך ורק של אזורי התיישבות היהודית ובקעת הירדן, אבל למה לערבב את קוראי 'הארץ' עם עובדות.

במאמר מרעיף אלעד גם עלילות בנוסח תיאור המציאות ביהודה ושומרון כ"העדר דרישה לדין וחשבון מאנשי כוחות הביטחון שהורגים פלסטינים, או של אי אכיפת הדין על מתנחלים שפורעים בפלסטינים", אבל לא לכל הבל צריך להתייחס ולהגיב, נכון?

צהלולי ריבונות

יש משהו קצת משונה בצהלולים שבהם מקבלים דוגלי הריבונות כל אמירה תומכת ריבונות (מלאה או חלקית, זה לא ממש משנה) מצידם של מייק פומפאו, דונלד טראמפ, דיוויד פרידמן, ג'רלד קושנר או כל בכיר אמריקאי אחר.

זה קצת משונה כי ריבונות אמורה הייתה להביע עצמאות מדינית ולא התלהבות פרובינציאלית מכל מחווה או עצם שהאדון משלח לעברנו. ההתלהבות נשמעת כאילו עברנו מהמנדט הבריטי למנדט האמריקאי.

חינוך לאזרחות

את יבגני זרובינסקי אני לא מכיר, אבל את אוסף העדויות שהוא החל לרכז בימים האחרונים חשוב שנכיר וכדאי שמישהו יבדוק.

זרובינסקי מכנס עדויות של תלמידים מרחבי הארץ שמספרים על התבטאויות פוליטיות ארסיות כלפי ראש הממשלה בפרט והימין בכלל, בעוד קהל שומעיהם השבוי, כלומר התלמידים, נזהר מלהגיב. הנה כמה דוגמאות מהאוסף של זרובינסקי:

כותב תלמיד על חוויה משיעור זו באזרחות: "המורה התחיל לדבר על ההצהרה של ביבי... הוסיף לזה שהוא מושחת ופוגע אנושות בדמוקרטיה... לא התווכחתי כי כשאני מביע את דעתי בקשר לביבי הוא ישר משתיק אותי ורומז על הסטיגמות של הימני המטומטם חסר ההשכלה". עדות נוספת מעולם שיעורי האזרחות: "אין שיעור אזרחות אצלנו שלא אומרים כמה ביבי רע ושכל דבר רע קורה בגללו, כולל הקורונה".

תלמיד תל אביבי מספר: "בטקס יום השואה המנהל שלי השווה בבירור את ביבי להיטלר. כשהתלוננתי למערכת קיבלתי שיחת טלפון שאני לא מתנהג ראוי". מדריך טיולים מספר על טיול עם תלמידים למצדה שבחום היום התלוננו ו"המורה עונה להם בלי להתבלבל שזה אכן טיול מיותר ועלינו למצדה רק כי בנט שר חינוך דתי".

והנה עדות על מחנכת ש"כל הזמן אמרה לנו שצה"ל הוא צבא כובש ושכל ההיסטוריה היהודית היא שקר אחד גדול... שנה שלמה נאלצנו לשמוע לכלוכים ושקרים על המדינה שלנו ולא יכולנו לומר מילה כי פחדנו לציונים שלנו".

תלמיד כיתה י"ב כותב: "במהלך כל התיכון בשיעורי אזרחות יש הסתה ברורה של המורים נגד ביבי והחרדים כשהמורים מפחידים את כולם שביבי והחרדים מתכננים מדינת הלכה וכשזה יגיע יסקלו את מי שלא דתי. נשמע מופרך אבל אמיתי לגמרי".

אם לתלמידה בפנימייה חקלאית מספרת על ויכוחים של בתה "עם אחד המורים בשיעור אזרחות על שפה בוטה כנגד ראש הממשלה, מילים שהדף לא יוכל לסבול אותם". תלמידת מכללה לחינוך מוסיפה עדות משלה: במכללה שלנו המרצים משווים את ביבי להיטלר... ככה מחנכים סטודנטים להוראה... ברגע שהתלוננו לא עשו למרצה כלום".

מישהו מתכוון לבדוק מה קורה כאן?

בין זום לזומבי

תובנה בעקבות שיחה עם בני שלו בן ה-17:

לאורך השנים האחרונות מקפידים במוסדות הציונות הדתית להרחיק את התלמידים מהסלולארים החכמים כמטחווי קשת. איסורים, חרמות וקונמות נשמעים ברמה לכל מי שיישא בכיסו או בתרמילו את המכשיר. אבל אז הגיעה הקורונה ואיתה עולמו הקסום של הזום. מרגע זה מודיע כל מורה, מחנך, ר"מ וראש ישיבה שגם אם עד כה היה די נוח לעצום עין ולהתעטף באצטלת האיסור, לא עוד. כולם כבר יודעים שבמעמקי הכיס, התיק או הארון לחבר'ה יש את המכשיר ההוא. האמת היא שכולם אפילו די מרוצים מהעניין ומשתמשים בו להמשך תכנית הלימודים בעידן המרוחק הזה.

מאחר וכך, אולי אין מנוס מלכלול באופן מסודר במערכת השיעורים גם שעה או שעתיים שבועיות ללימוד סלולארי. שיעורים שבהם יעסקו מורים גם בהיבט הטכני של ניצול האפליקציות השונות באופן יעיל ומועיל, גם בהתמודדות עם המוקשים והמעקשים שבמכשיר וגם בהיבט החברתי של השלכות הבהייה והנבירה בנבכי המכשיר ובתכנים שבו, החיוביים והשליליים.

כבר לא ניתן להתעלם מנוכחותו של היצור המלבני הזה, כבר לא ניתן להתנער מחובת ההדרכה החינוכית סביבו בתואנה ש"אמרנו שאסור להביא אותו לכאן, אז הוא בעצם לא קיים". אולי הגיעה העת להתמודד גם מעבר לתיוגו של המכשיר כאבי אבות הטומאה ואביר הרוע המודרני.

השמאל מאבד את הקלאסה

פעם, בשכונה, כשהיו רוצים לאיים על מישהו שאח גדול וגדוש-שרירים מגונן עליו, היו רומזים לו "חכה, חכה, כשתהיה בלי אחיך..." והוא כבר היה מבין שלימים הקרובים מומלץ לו לנקוט במנהג מועיל של אחיזה בכנפות בגדיו של האח הגדול והמגונן, אבל זה היה פעם בשכונה.

השבוע גילינו שלא נס לחה של השכונה ולא נשכחו האיומים ההם, והפעם כלפי יאיר נתניהו, חכה, חכה, אמרו לו, עוד מעט תהיה בלי מאבטחים ואז... ואני תוהה איפה הימים של איומי הקלאסה של השמאל, ימי ה"צריך לעלות עם טנקים על עפרה" (שטרנהל), ימי ה"להיכנס למאה שערים עם זחלמים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם" (יקותיאלי), ימי ה"אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם" (לייבוביץ'). איפה הקלאסה השמאלנית. אבל האמת היא שלא ממש התגעגענו.

להערות ולהארות שלכם: [email protected]

לעוד כמה הערות קודמות:

מצוקה בשמאל ובפרקליטות

על הניסים ועל הגבורות

אבירי היושר וחטאי השחיתות

תובנות בקרנות הקורונה

ציונות גרסת הקורונה