האבולוציה של הציונות
כל עידן והציונות שלו. בעבר הרחוק יותר ציונות הייתה עליה בלתי לגאלית, הקמת יישובי חומה ומגדל ושמירת ישובים על גבי סוסות קשישות. בהמשך ציונות הייתה לחימה ומסירות נפש בשדה הקרב לצד קיבוץ גלויות ממסך הברזל של המזרח ומכבלי הזהב של המערב. מאוחר יותר עברנו שוב לציונות של התיישבות ותפיסת גבעות והלאה לציונות של פיתוח ושגשוג התעשייה הישראלית לאות, מופת ולאור לגויים. בעידן הקורונה ציונות היא לקנות כחול לבן (זוכרים? יש דבר כזה גם ללא הקשר פוליטי) ולקנות פרחים לשבת, חג או סתם ליום חול כדי להציל ממשבר את המשק החקלאי בישראל. ציונות 2020.
הגיע הזמן
מעבר לכל ההתנדבות הכללית שעוטפת את כולנו בימים הללו, התחלנו סוף סוף להעריך את מי שעד העת הזו ראינו כמובנים מאליהם, את הרופאים האחיות והרוקחים, את המוכרים בסופר שחווים את סכנת ההדבקה עם כל לקוח שחולף על פניהם, את המורים והמורות, הגננים והגננות שבעוד אצלנו מתבכיינים על מקבץ של כמה אחים בבית הם מתפקדים בכל יום כל השנה עם כמה עשרות כאלה יחד, את העובדים על פסי הייצור המונוטוניים והמתסכלים של ענף המזון והתעשייה, לכולם ועוד רבים סוף סוף התחלנו לומר תודה.
החוק עדיין כאן
נכון, לא ניתן להפקיר את ערביי הרש"פ להתנהלותם של פקידי עבאס בעידן זה של קורונה. אי אפשר לדעת עד כמה ואם בכלל ידעו שם להתמודד עם הנגיף שהעולם כולו לא ממש סגור על דרך ההתמודדות אתו ואילו נגיפים ידלגו מכאן לשם ובחזרה. ולכן, בצוק העתים ראוי ונכון היה להקים את החמ"ל המשותף לרש"פ ולמשרד הבריאות, אבל גם לזה צריכים להיות גבולות.
בימים האחרונים דווח על אישור ישראלי שניתן למנגנוני הרש"פ לפעול בחלק משכונות מזרח ירושלים כשאנשיהם לובשים מדים ואפילו נושאי נשק. במידה וזה נכון, נראה לי שכאן קצת נסחפנו.
זה אולי יותר נוח לרשויות הישראליות להעביר את האחריות לכנופיות המוקטעה, אבל עדיין יש כאן חוק במדינת ישראל, וכפי שהזכיר השבוע חבר מועצת העירייה, אריה קינג, חוק יסוד ירושלים בירת ישראל קובע ש"לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום עיריית ירושלים".
לא זכור לי שמישהו ביטל את החוק הזה בזמן האחרון.
אשף פוליטי
אומרים שנתניהו הוא אשף פוליטי. אולי. אבל אם הוא אכן כזה, מה פשר הרעפת התיקים הזו על בני גנץ ואנשיו? הרי עוד בתחילת המו"מ היה מדובר בגנץ שאופציית הבחירות הרביעיות לא קיימת עבורו, אחרי שתעתע בבוחריו ופנה לאפיק ממשלת המיעוט, מה שגרם למנדטי מפלגתו להתדרדר במדרון חלקלק. אם לא די בכך, הרי שבשלב הנוכחי של המו"מ מדובר בגנץ שדלתות חבריו מהעבר, לפיד ויעלון, סגורות בפניו וברירותיו הפוליטיות מצומצמות ביותר. במציאות שכזו ניתן היה לצפות מאשף פוליטי לנצל את ההזדמנות ולא לחלק את נכסיו המיניסטריאליים ואת אג'נדת ממשלתו בקלות שכזו.
הגיוני לגמרי
מירי רגב כשרה לביטחון פנים נשמע להם מוזר. מעניין. ובני גנץ כראש ממשלה נשמע להם הגיוני לגמרי...
מרחק נגיעה
אינספור עיסוקים בשאלה מה רוצה רבש"ע לומר לנו בימים הללו. אינספור מבינים ומומחים לכוונותיו של הקב"ה פורסים את משנתם. רבים מהם מעניינים, מחזקים ועמוקים, אבל עם אסכולה אחת קצת קשה לי, אסכולת העונשים.
אכן, כולנו חונכנו על שכר ועונש, על כך שיש מנהיג לבירה, על כך שיש דין ויש דיין, ועם זאת, לקבוע ש'רציתם תחבורה ציבורית בשבת, עכשיו אין תחבורה ציבורית ביום חול, רציתם להגיע לים בשבת, עכשיו אין ים גם בחול, רציתם להתחבק כל הזמן, עכשיו כולם רחוקים" נשמע לי קצת בעייתי.
מי שמסביר כך את מציאות חיינו יצטרך להשיב למי שיענה לו: "רציתם עוד בתי כנסת, עכשיו בתי הכנסת סגורים. רציתם לימוד תורה, עכשיו הישיבות סגורות, אמרתם שאצלכם יש 'כבד את אביך ואת אמך' ועכשיו צריך לא לארח אותם ולא לפגוש אותם".
בקיצור, יעשה כל אחד את חשבון נפשו לנפשו, ישתדל לשפר את מה שעדיין נדרש אצלו ולהתקדם הלאה. נעזוב לפחות לתקופה הזו את ההאשמות ההדדיות. זה מיותר. המרחק ההדדי שנכפה עלינו מהווה הזדמנות לא רעה להתכנסות לחשבון נפש עצמי. עזבו את הזולת.
מוחות, לעבודה
מישהו חייב למצוא פתרונות לכמה בעיות קרדינליות:
א', האדים הללו שמצטברים על המשקפיים בעוון המסכה. ב', המשימה הבלתי אפשרית של פתיחת שקית ניילון בסופר בידיים עטויות כפפות ניילון... ג', כפפות גומי שיאפשרו לסלולרי לזהות את טביעת האצבע.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: