מי מצילנו מידם
סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' יאיר גולן, החליט למחוק את המילה 'יהודי' מהכיתוב שליווה את תמונתו בטוויטר.
לא עוד "שמאל יהודי גאה", אלא "ביחד נבנה תקווה". על פי הדיווח ב'מקור ראשון' בשיחת זום עם גולשים הבהיר האלוף במיל' שלא במקרה שונה הטקסט ואכן ביקורת נמתחה עליו היא זו שהובילה אותו לשינוי. "בלוגו העתידי לא יהיה את הביטוי יהודי", הרגיע גולן את הגולשים המוטרדים.
צרפו את האירוע הזה לשלישיית רמטכ"לים שעד לפני שתי דקות וחצי היו מוכנים להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, לרמטכ"ל ששנאה אישית לראש ממשלה מביאה אותו לצעדים פוליטיים משונים ומוזרים. צרפו את זה לכל הבדימוסים החתומים מעת לעת על מכתבי תמיכה פומביים בנסיגה, התקפלות או כל כינוי אחר למהלך שתכל'סו אומר הקמת מדינת טרור פלשתינית בלב הארץ, ולא יהיה מנוס מהמסקנה הבאה:
אם לרגע נדמה שכישרונם יכולותיהם ואומץ ליבם של קציני צה"ל, גנרלים ושאר גופי הביטחון הם ששומרים את מדינת ישראל בחיים, על אף כל אויביה המכתרים אותה ומבקשים לכלותה, הרי שהאמת נחשפת. לו היה קיומה של מדינת ישראל תלוי בחבורה הזו הקיום הזה לא היה קיים. מסתבר שאכן מה שמצילנו מידם של האויבים הללו הוא הקב"ה, הוא ולא שרף, הוא ולא מלאך.
אזהרה
על רקע שיתוף הפעולה בין ישראל לעזה על רקע הקורונה נבחנת עסקה להחזרת גופות חיילינו ונעדרינו המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה.
אכן חשוב לנצל כל פתח וצוהר כדי לבחון דרכים להשבת יקירינו, אבל חשוב גם שלא להיסחף בהתלהבות מכמה שבועות של שקט על גבול הרצועה ולא לשגות במחשבות על רגיעה ושלום מופלאים שנחתו על עולמינו. מחשבות כאלה עלולים להביא אותנו להתפרע עם צעדים חסרי אחריות שעליהם נשלם חלילה מחיר יקר ביום שאחרי הנגיף.
זה שהם לא יורים טילים ולא מסתערים על הגדרות לא נובע מפרץ אהבת אדם שהשתלט עליהם או מנאומים על ערך שלום שנישאו ברמה מרמקולי המואזינים ברצועה. זה בסך הכול חלק מהאווירה הכללית. כשבישראל המשמעות של סגר היא שלא הולכים לעבודה, ברצועה המשמעות היא שלא הולכים לבצע פיגועים. אם נשכח את זה ונחליט להרעיף עליהם מטובינו רק כי הם יושבים כעת בבתים, אנחנו עלולים לשלם בעתיד בהתמודדות מול רצועה מחומשת ומצוידת בהרבה. כמו שהם יודעים להפוך דשן חקלאי לחומרי נפץ ובטון למנהרות טרור הם עלולים למצוא דרכים נוספות להפוך מטושים לחניתות ותרופות לחרבות. הם הרי מומחים בזה.
בערוגה שלהם
מעניין שאיש ממנהיגי השמאל לא נדרש, בשום אולפן ובשום תכנית רדיו, לגנות להוקיע ולבקר את דבריו של יונתן בן ארצי, נכדו של ראש הממשלה רבין המנוח, שאיחל מוות מקורונה בכלא לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. אף אחד מהם לא הוצב אל עמוד הקלון הציבורי ולא נשאל על התפוחים הרקובים שבארגזו, לא שמענו על בדק הבית ועל חשבון הנפש הציבורי שהשמאל צריך לעשות אם ביטויים כאלה יוצאים מערוגתו.
אף פוליטיקאי מהשמאל גם לא מצא לנכון להכות על חטא בנוסח קהילות הימין ולטעון שאכן קצת הגזמנו והתבטאנו באופן שיכול היה להוביל לסוג כזה של הסתה.
איש גם לא בדק באילו מוסדות חינוך למד אותו בן ארצי, ולכן גם לא דרשו ולא תבעו לסגור שום מוסד שכזה, או לפטר את מוריו, מרציו ופרופסוריו. כי יש מי שהכל עובר אצלם חלק.
עודד המעודד
ואם כבר בענייני מה שמותר להם עסקינן, עדיין לא שמענו התקוממות רבתית או מזערית על האופן בו בחר עודד בן עמי לחתום ראיון עם ח״כ ר'דִיר כַּמַאל מְרֵיח הפורשת מ'כחול לבן' לטובת 'יש עתיד'. הח"כית הצעירה הבהירה שעברה לחבורתו של לפיד כדי להיאבק בחוק הלאום ובן עמי חתם את הריאיון בבקשה: "אל תרפו מן הקרב לשינוי חוק הלאום", אמר והארץ לא געשה ולא רעשה. חלפו ימים, חלף שבוע ואפילו שבועיים והכול בסדר. מותר למראיין (שלמי ששכח, תפקידו מסתכם במתן במה למרואיינים בעלי דעות שונות, הא ותו לא) להתבטא בשידור בנושא נתון במחלוקת משל היה אחרון הפוליטיקאים או העסקנים, ואנחנו שותקים כי התרגלנו.
חיבורים שכאלה
רגע לפני שהגיעו חיילי צה"ל לפעילותם ההומניטרית בבני ברק חולקו להם תרגומונים לאידיש, כדי שיידעו איך לתקשר עם האוכלוסייה המקומית. ההנחה שמאחורי המהלך היא שחיילינו וחיילותינו לא מכירים את הציבור הבני-ברקי ותרגומון כזה יעזור להם לגשר על הפערים.
אז ככה, מעבר לקוריוז החביב שבעניין התרגומון הזה מוכיח לכל היותר את הנתק האמתי שבין מפקדי הצבא (שהפיקו את המילון הזה מטוב לב טהור לחלוטין, אין לי צל צילו של ספק בכך) לבין מה שקורה באמת בבני ברק. מי שהזדמן לעיר הזו לפרק זמן ארוך מעט יותר ממנחה באיצקוביץ' יודע שגם בזכוכית מגדלת של שען חירש יהיה קשה למצוא שם מישהו שמבין רק אידיש ולא מדבר עברית.
חיים על טהרת האידיש ניתן למצוא במחוזותיה העמוקים של שכונת מאה שערים הירושלמית. בני ברק היא סיפור אחר לגמרי. שם, למעט בודדים שבבודדים, מדברים עברית תקנית וטובה לא פחות מזו של שוכני רמת גן השכנה. פשוט צריך להכיר כדי לדעת. זה הכול.
עלבונות
בימים האחרונים פרצה לחיינו פרסומת בעיתונות המודפסת והמגזרית, ובה נראה אדם מבוגר מחויך למשעי וכיפה לראשו, אלא שהכיפה הזו אינה אלא הדבקה תלושה בנוסח פרסומות שנות השבעים הפרימיטיביות.
ואני אומר לכם, רבותיי המפרסמים, נו בחייאת, מילא שאתם עדיין משוכנעים שלציבור הדתי יש קושי נפשי עמוק לראות אדם גלוי ראש מחייך אליו מבעד לעיתון המגזרי שלו, מילא. זו באמת בעיה שלכם. מסתבר שעם כל הפוזה שלכם כמבינים בפילוח מגזרי ושאר ביטויים מקצועיים מנופחי חשיבות יש לכם עוד הרבה מה ללמוד. רביצה במגדלי היוקרה התל אביביים מול מסכים, גרפים וסרטוני תדמית עתירי דוגמנים ודוגמניות לא באמת תלמד אתכם על המגזרים שאליהם אתם מיעדים פרסומות. תרדו אל העם, תסתכלו עליו מקרוב ותגלו דברים באמת מעניינים.
אבל מעבר לכך, כיפה מודבקת? זה כבר אפילו לא מעליב. לכל היותר מעליב אתכם. זה מה שיכולתם להפיק? לגזור כיפה מהיכנשהו ולהדביק על ראש גלוי? אם אין לכם מישהו דתי במשרד שאפשר לצלם אותו, אי אפשר פשוט לנקוט בפרוצדורה המורכבת של הנחת כיפה אמתית על ראש של מישהו ואז לצלם? חברים, הציבור הדתי כבר מזמן לא נעלב מההבלים הללו. מי שאמור להיעלב, לפחות בהיבט המקצועי, זה רק אתם.
הבנו את העניין
נראה לי שהבנו את המסר העיקרי של הקורונה הזו. קלטנו את העניין והפנמנו שבעצם כל המריבות וההתקוטטויות הפנים-משפחתיות שלנו לא נועדו אלא להפריח תסכולים לאוויר ולפרנס פסיכולוגים. האמת היא שאנחנו אוהבים, רוצים להיות ביחד ומתגעגעים, הורים לילדים, ילדים להורים, נכדים לסבים וסבתות, סבתות וסבים לנכדים ונכדות, אחים ואחיות לאחיות ולאחים, אפילו אחיינים לדודים ודודות. כל מה שליהגנו והתבכיינו היה סתם. לא התכוונו ברצינות. סתם רצינו קצת תשומת לב. הבנו את המסר, אפשר להתקדם ולמחוק את הנגיף מחיינו.
לשנה הבאה בני חורין. מועדים לשמחה!
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: