1. אדם צורח עשרות פעמים "הצילו" באימה ובכל כוחו. מספר אנשים תוקפים אותו באלימות קשה. כ-20 עדים ברחוב די ראשי. אף אחד לא מעז להתערב. לא יודע, חיכיתי לאיזה זקן שיושיע כמו ההוא מהסיפורים על הלינצ' בחברון.
2. זה לא היה דומה לתקיפות העיתונאים ששמענו לאחרונה. זה לא היה ספונטני אלא מתוכנן. לא בתוך מהומה אלא ברחוב שקט. לא אגרוף או דחיפה אלא אשכרה התנפלות משותפת. הוא ידע מי אני, התיישב לידי, קרא בשמי, הציג ציוצים שלי. ואיים. רק כשסירבתי לעזוב החלו לתקוף. נלקחתי לסמטא צדדית. הכל מאורגן.
3. קיבלתי גם תגובות מלאות שנאת חרדים. לא יודע, אני מאוהב בציבור הזה ויש לי לא מעט חברים בו. כמה מאפיות חסידיות לא מעידות על הכלל
4. אני לא אופטימי. עד עכשיו לא ממש נראה שהמשטרה מצליחה להתמודד מולם. מי שמעז לתקוף ככה בפומבי יודע שלא יקרה לו כלום. "יכלו להרוג אותך" הוא העז לומר לי
5. מאות הודעות בוואטסאפ. מאות שיחות שלא נענו. קודם כל - תודה על הדאגה. שנית - סליחה על הסינון. לא יכולתי לענות לכם. אני בסדר. 6. זכיתי לשרת תחת מפקדים באמת מסורים. מהרגע הראשון אמיר איבגי ושמעון אלקבץ טיפלו במסירות, ליוו בכל השלבים ודאגו לביטחוני האישי. גם עד 4 לפנות בוקר.
(פורסם בחשבון הטוויטר של שחר גליק)