פרשת תרומה פותחת בפירוט החומרים באמצעותם יש לבנות את המשכן (שמות כ"ה ג'-ז'):
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹֽשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּֽים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּֽים
שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּֽים אַבְנֵי־שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן
את הרשימה הזאת חותמת התורה בפסוק: וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:
מדוע הקב"ה האינסופי, צריך שנבנה מכל מיני חומרים שונים כלים ומבנה בכדי שתשרה שכינתו? מדוע הוא צריך בכלל מקום מסוים לשם כך? ומדוע הוא "צריך" אותנו בסיפור הזה?
אחת הסיבות שלשמן נברא העולם, הוא להראות שהקודש לא נמצא רק בשמי שמיים, אלא יכול להתגלות בכל פינה ובכל חומר במציאות, "מלוא כל הארץ כבודו".
ר' פנחס מקוריץ, תלמידו של הבעל שם טוב, אמר (אמרי פנחס תרמה קכ"ד) שבמשכן היו חומרים של דומם, צומח וחי, והכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים היה המדבר אשר היה מעלה את הכל לה'.
הקב"ה נותן לנו את הכוח להיפגש עם מציאות גשמית ולרומם אותה ע"י השימוש הנכון בכל סוגי החומר.
הדומם, הצומח, החי והמדבר בונים מכון להשראת שכינה וקוראים לנו לגלות גם בחיינו את הקודש שבתוך החול.
ידועים דברי האור החיים אשר דייק מלשון הפסוק "בתוכם" ולא אמר "בתוכו", לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל, שיקיפו המשכן בד' דגלים. ואולי כי דברים אלו הם תשובה למה שחשקו ישראל (במד"ר פ"ב) בראותם בהר סיני שהיה ברוך הוא מוקף בדגלי המלאכים, והוא אות בתוכם וחשקו אהב להיות כן בתוכם, ולזה באה התשובה מבוחן לבות ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי כמו כן בתוכם:
נדיבות ליבם של עם ישראל, אשר עלתה על גדותיה בפרשת ויקהל (שמות ל"ו, ז') קוראת לנו לנדב את לבנו.
כשם שכל אחד מישראל הרגיש את תשוקה עזה לתרום משהו מכספו כדי להשרות שכינה על משהו משלו, כך כל אחד מאתנו יכול "לתרום" משהו מלבו ולהשרות שכינה בתוך כוחות הנפש, בתוך לבו שלו.
המשנה במסכת דרך ארץ מאריכה בשבח העיסוק במלאכה. בתוך כך מובאים דבריו של ר' טרפון (נוסחא א' פרק י"א): רבי טרפון אומר אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
במבט ראשון, הראיה של ר' טרפון לא שייכת לנידון, שהרי המשנה מדברת על המלאכה רגילה ע"מ להתפרנס, והפסוק "ועשו לי מקדש" מדבר על מלאכת המשכן! אלא שכך ראה ר' טרפון גם את המלאכה ה"רגילה" כביכול.
אם נעיין בדברי ר' טרפון שבמסכת אבות, ניתן יהיה להבין בתמונה רחבה יותר את המבט שלו על ה'מלאכה' (אבות ב' ט"ו-ט"ז): רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק: הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:
ר' טרפון משתמש באותו מילה "מלאכה" כדי לבטא מלאכה רגילה של פרנסה וכן מלאכת שמיים כתורה וקיום מצוות לא בכדי בחר ר' טרפון לשבח את המלאכה ע"פ הפסוק של מלאכת המשכן. יש בכך אמירה משמעותית מאוד, שיש לאדם יכולת לקדש את עצמו ואת מלאכתו ואף להשרות שכינה, כפי שעשו עם ישראל במלאכת המשכן.
בתוך כך, יש להזכיר את הסיפור על ר' טרפון (פסחים עב:) שיום אחד לא הגיע לבית המדרש, למחרת מצא אותו רבן גמליאל ושאל אותו "מפני מה לא באת אמש לבית המדרש?" אמר לו: עבודה עבדתי. היו אלו ימים שכבר לאחר חורבן הבית ולא היה ברור למה התכוון. שאל אותו רבן גמליאל "וכי עבודה בזמן הזה מנין?" ענה לו ר' טרפון שהיה כהן: הרי הוא אומר "עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת" - עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.
ר' טרפון עונה לרבן גמליאל, שאע"פ שבית המקדש חרב, כהנים יכולים עדיין להשרות שכינה כמו בבית המקדש ע"י אכילת תרומה בטהרה אף מחוץ לירושלים. לשם כך ר' טרפון מוותר על יום של לימוד תורה, מפני שאת השכינה יש להשרות לא רק בבית המדרש אלא בכל מקום וע"י כל מעשה חומרי כאכילה, בנייה ומלאכה.
בעניין זה יש קשר הדוק בין פרשת תרומה לבין פרשת זכור בה נפטיר השבת. לאחר שעם ישראל בעיקר מונהג ע"י הקב"ה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, הפעם הראשונה בה הוא פועל בעצמו ומגלה את הקדושה שבתוכו, היא מלחמת עמלק. שאלת "היש ה' בקרבנו אם אין" מביאה עמה את מלחמת עמלק אשר בה עמ"י מוכיח שהקדושה נמצאת לא רק בנשמתו, אלא מתבטאת גם בגופו ע"י מלחמה פיזית ברוע.
נחתום בשירו הנפלא של רבי אלעזר אזכרי, אשר עובד ע"י הרב יצחק הוטנר ז"ל.
בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ולמשכן מזבח אשים לקרני הודו, ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה, ולקרבן אקריב לו את נשפי היחידה.
פרשת תרומה היא קריאת כיוון לחיים. כמה כוח יש בידינו לתת מקום לשכינה ע"י מלאכתנו! כמה קודש אפשר ליצוק לתוך המלאכה בניקיון כפיים, במחשבה זכה וברצון לעשות רצונו יתברך! שנזכה ע"י הכישרונות והאיכויות שבנו, להשרות שכינה במעשי ידינו, במוחנו ובליבנו. "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מבוני המשכן, כאן בעולם הזה!
מילים:
מבקשת לזרוח
א
זהב וכסף ונחושת
תכלת וארגמן
ומי יודע ללחוש את
סודו של המשכן
טל מלאכות של יצירה
הם יצר חי לטוב לרע
פזמון
היא קוראת לכל אדם
שכל קר או מזג חם
בין טיפש ובין חכם
רשע גמור או ישר ותם
ניגשת דלת לפתוח
מבקשת לזרוח
ושכנתי בתוכם
ב
אם קרה שמתכת
הופכת למקדש
בתוך קרשים ופרוכת
אדם עם אלקים נפגש
אולי בלב של פלדה
אש אלוקות עוד לא אבדה
פזמון
רק תן מזבח לזבוח
בהמה שבתוכי
מנחה עם שמן למרוח
חכמה שבמוחי
לנסך יין שמחתי
להעלות קטורת אהבתי
קרדיטים:
מילים ולחן: צחי קליין
הפקה מוסיקלית ועיבוד: יגאל שטטנר
גיטרות: יגאל שטטנר
קלידים ותכנותים: יגאל שטטנר
קולות: יגאל שטטנר
קליפ: מתי שריקי
תמונה: אלעזר אמיתי
ניהול קריירה ורפרטואר: טלי כץ
הרב צחי קליין הוא יוצר וזמר ומשמש כר"מ בישיבה הגבוהה 'רועה ישראל' ביצהר
לקבלת הכנה חווייתית ומוזיקאלית לשבת ועוד הפתעה שבועית הקליקו