ספר ויקרא מוקדש בתחילתו לעניין הקרבנות במשכן. לכל קרבן סדר מסוים ופרטי פרטים רבים ומדויקים. מתוך שטף הפסוקים המתארים את דיני הקרבנות, עולה הרצון לחוש את האווירה שמעבר לפעולות הטכניות.
מה בדיוק התחולל שם בתוך יריעות המשכן ובין כתלי בית המקדש? מה הייתה האווירה בזמן הקרבת הקרבנות? שאלות אינן חלילה רק סוג של התרפקות על העבר, אלא בעיקר מעוררות את הגעגוע וההשתוקקות לחידוש עבודת הקרבנות בבית המקדש. הגמרא במסכת ערכין (דף יא.) מביאה כמה מקורות לשירת הלויים בבית המקדש:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר: ושרת בשם ה' אלהיו, איזהו שירות שבשם? הוי אומר: זה שירה... רב מתנה אמר, מהכא: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה... בלווטי א"ר יוחנן, מהכא: לעבוד עבודת עבודה, איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר: זו שירה. רבי יצחק אמר, מהכא: שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל. ר"נ בר יצחק אמר, מהכא: המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים. ותנא מייתי לה מהכא: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף, איני יודע שישאו? מה ת"ל ישאו? אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: שאו זמרה ותנו תוף, ואומר: ישאו קולם ירונו וגו'.
הלויים היו שרים ומנגנים בשמחת בית השואבה, בזמן הבאת הביכורים, בניסוך היין ובהזדמנויות נוספות במקדש. לכבוד פרשיות הקרבנות, נתמקד בשירת הלויים בזמן הקרבת הקרבנות. יש כמה קרבנות מלבד קרבן התמיד, שאת הקרבתם ליוו הלויים בשיר. תפקידם היה לעורר את הלב ולמלא את פעולת הקרבת ברגש עמוק וחיבור עם התוכן הפנימי של הקרבן. כך כותב בעל המאור ושמש (ויקרא פרשת שמיני):
וכן היה בעת שהיה בית המקדש קיים והמזבח על מכונו, והיה הכהן עובד עבודה ומכפר בעד עמו, היה נופלים עליו המחשבות האנשים אשר היה מקריב קרבנותיהם. לכן היו הלוים יודעים וגם הכהנים על ידי זה מחשבות אנשים ההם, אם כבר הרהרו בתשובה שלימה אם לאו. ואם עדיין לא נגמרו להלהיב הלבבות בתשובה שלימה בהתלהבות כראוי - אזי היה הכהן מרמז לבן לוי איזה רמז, והתחילו לנגן בהתעוררות יותר ובנעימה יתירה הצריכה להתעוררות זו, כדי לעורר האיש ההוא שהביא הקרבן לתשובה שלימה.
לערוץ היוטיוב של הרב צחי קליין לחצו כאן
רש"י על "מזמור לתודה" (תהילים ק') מפרש, שהמזמור היה נאמר על זבחי תודה וכוונתו לארבעה הצריכים להודות הנלמדים ממזמור קז. בתהילים (ברכות נד:):
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא.
כך פירש גם המצודת דוד "מזמור לתודה - זה המזמור יאמר המביא תודה על הנס הנעשה לו". אמנם יש החולקים שמדובר דווקא על תודות שמביאים כשמוסיפים על העיר ועל העזרות (משנה בשבועות יד. וברייתא שם טו:) ולא על תודת יחיד, אך החתם סופר כתב (בחלק א' או"ח סי' נ"א) שהלויים אומרים שירה על קרבן תודת יחיד וגם המקריב בעצמו אומר שבח מעין המאורע שעליו ראוי להודות:
נראה היינו בשעת זבחי תודה אומרים שירה על הנסכים מזמור לתודה ואז גם הבעלים אומרים שום שבח מעין המאורע.
ידוע, שמטרת עבודת הקרבנות כשמה- קרבת ה'. הבאת קרבנות של תשובה או של תודה וכן בשאר הקרבנות, נועדה להביא את האדם למפגש משמעותי עם הקב"ה ועבודת הלב. המקריב נדרש לתשובה מעומקא דלבא או להודיה על כל הטוב שקבל מאת ה' ולא רק לשם סיפוק של פולחן חלילה, כמו הוכיח הנביא מיכה הנביא (מיכה ו', ז'):
הֲיִרְצֶ֤ה ה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן.
הקב"ה לא "צריך" את הקרבן, אלא אנחנו צריכים את קרבתו ועבודתו באמצעות הקרבת הקרבן והתעוררת הלב. כך גם תאר זאת האלשיך (על תהלים ק', א'):
והנה זה דרך מביאי תודה להביאה בשמחה כי שמחהו ה' במה שהיטיב לו, ובאומרו כי אשריו שאינו מביא קרבן על חטא והוא קרבן רצוי לפניו יתברך כי זובח תודה יכבדנני (תהלים נ כג), על כן אפשר כי רוב שמחה תהוללנו ותביאנו לידי חטא. על כזן אמר הנה מזמור ללמד איזו דרך התודה, והוא הריעו והכנעו לפניו כל הארץ, כי גם ראוי תבוא בהכנעה לבל הפליג שמחה.
כלומר, לא מדובר רק על שירה שמעוררת לשמחה, אלא גם כזאת שמכוונת לשמחה טהורה ומכוונת היטב לאמירת תודה ל"גומל לחייבים טובות".
במשנה במסכת פסחים (ה' ח' ע"פ התוס' בפסחים סד.) מסופר על אחד השיאים של עבודת הקרבנות במהלך השנה, מעמד הקרבת קרבן פסח. אם בקרבן יחיד היתה השירה מכוונת באופן אישי, הרי שבי"ד בניסן בכל שנה היתה חגיגה כלל ישראלית מרהיבה, בה לויים רבים היו מלווים את כל מקריבי הפסח בשירת מזמורי ההלל ותקיעה בחצוצרות.
המשנה במסכת ערכין (פרק ב' משנה ג') מספרת שגם בפסח שני היו הלוים מנגנים כמו בפסח ראשון. לא מדובר באירוע מבייש של אלו שלא הצליחו לחגוג את הפסח במועדו, אלא על "שחזור" האווירה שהייתה חודש קודם לכן, אע"פ שמספר המשתתפים היה קטן בהרבה ממעמד קרן הפסח של כלל ישראל.
כמה געגועים וציפיה לחזרת השכינה לבית קדשינו ותפארתנו, שנזכה עוד השנה במהרה בימינו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים!
"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, תאיר כאור יום חשכת לילה"!
מילים:
א.
יודע כבר הגיע זמן לחזור אל התמימות שנעלמה
את עברו אוחז כדי למסור ולקלף את האשמה
מגיש אשם מביא חטאת
סומך ידיו לוחש וידוי, דמעה
על לחייו
עוון נשרף, באש ניצת
ומלבו נשטפת האימה/בהמה
נגולה אבן מחייו
פזמון
והלויים עולים אל הדוכן
לבו פתוח ומוכן
צלילי תשובה
מחה פשעי ולב טהור ברא
רוח נשברה
נקי אותי באהבה
ב.
חוזר מהמסע עבר את משברי הים, חצה מדבר
על ערס דווי שכב ונתרפא בנס נחלץ ממאסר
שלמים נדב, נפשו פדה
ארבעים לחמי אסיר תודה
מרגיש חייב
יודו לה' חסדו לא תם
ונפלאותיו לבני אדם
נצלו חייו
פזמון
והלויים עולים אל הדוכן
לבו פתוח ומוכן
צלילי תודה
עבדו את ה' בשמחה
באו לפניו ברננה
חצרותיו בתהילה
ג.
חצי שנה והצטבר חמץ בלב הגעתי לבער
אל המקום בא לבקר ולבקר האם המום עובר
השה נקשר אל המיטה
זבח פסח אץ אל השחיטה
השעבוד חלף
מצה, מרור, כוסות ארבע
כזית של חירות אחר ישבע
הטעם של חייו
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה
פזמון
והלויים עולים אל הדוכן
ליבי פתוח ומוכן
צלילי הללויה
בצאת ישראל מהמצור
הרים רקדו גבעות כצאן
ראה ונס הים
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה
קרדיטים:
מילים ולחן: צחי קליין (בסוף השיר- פיוט "קרב יום" של הפייט ינאי מתוך הגדה של של פסח)
עיבוד והפקה מוזיקאלית: נתנאל חמו
קלידים בס ותכנותים: נתנאל חמו
קמנצ'ה: אליה פרץ
כינורות: אהוד שאואט
קליפ מילים: MATISHRIKI
תמונה לקליפ: istock
ניהול קריירה ורפרטואר: טלי כץ
הרב צחי קליין הוא יוצר וזמר ומשמש כר"מ בישיבה הגבוהה 'רועה ישראל' ביצהר
לקבלת השיר השבועי וסרטון סיפור מתוק לכבוד שבת לחצו כאן