במהלך השבוע בעקבות תגובה שבעיניי הייתה לא עיתונאית ולא קולגיאלית של אבישי בן חיים לציוץ שהכפיש עיתונאים ואת הערוץ בו אנו עובדים, החלטתי לנזוף בו ולהשעות אותו לארבעה ימים. לגיטימי לדון בעוצמת הסנקציה, אבל אי אפשר להתווכח על החופש העיתונאי בחדשות 13.
מי שמדבר על פגיעה בחופש העיתונאי ובחופש הביטוי, לא צפה בחדשות 13 בשנתיים האחרונות. זה המקום היחידי שבו מותחים את גבולות החופש העיתונאי ככל האפשר. זה המקום היחידי בו יש הקפדה על מגוון קולות בדיוק כמו מגוון הקהלים שפוקדים את הערוץ.
במסגרת הרצון למתוח את גבולות השיח העיתונאי, משודרים לא פעם אייטמי דעה שמעצם היותם כאלה מעוררים תגובות מסוגים שונים, שאפשר להכניס אותם תחת קטגוריות של תמיכה או התנגדות. זה אף פעם לא מעיד על עמדתה של המערכת, אלא מאפשר הצצה ושיקוף של אופן המחשבה של עיתונאי המערכת.
בבמה הזו שניתנה לעיתונאים מתנהל שיח יומי בין העורכים לכתבים ובין הכתבים לבין עצמם על התכנים, הניסוחים וגבולות השיח. לא תמיד יש הסכמה. לעיתים חוסר ההסכמה מקבלת פומביות ומייצרת אירוע תקשורתי סביבה. כעורך ראשי אני גאה לשלם מחירים כאלו עבור מתיחת גבולות השיח.
גם לאבישי בן חיים, במסגרת עבודתו כעיתונאי חדשות 13 ניתנת הבמה הזו. כפי שמעולם לא ניתנה לו, כך הוא מעיד. אני חושב שהוא מייצג קול של רבים ומובן מאליו שיביע את דעתו העיתונאית. לבמה הזו ולתפקיד העיתונאי יש זכויות רבות אך גם חובות.
עיתונאי חדשות 13 צריך לזכור שהוא קודם כל עיתונאי, ולפני הכל עיתונאי שמייצג את חדשות 13. זה תקף גם לרשתות החברתיות. לכל אמירה שלנו יש משקל שנובע מעצם היותנו עיתונאים בכלי תקשורת מרכזי. תזכרו שלכל ניסוח יש משמעות ולעיתים גם בחוסר אמירה יש אמירה.
מכאן תגזרו את גבולות השיח גם ברשתות החברתיות. עיתונאים הם עיתונאים גם כשהם כותבים ברשתות החברתיות. הם עדיין עובדים ומייצגים את החברה בה הם עובדים גם כשהמצלמה כבויה.