כוונתך כל כך טהורה... אבל מעשיך...קשה להפריז בחשיבות ההארה ותשומת הלב הציבורית שחוללת סביב קיומה ומשמעותה של "ישראל השנייה" בחברה הישראלית. זו הארה חיונית כל כך.
מעל לכל, כמה חיונית היא ה"בשורה המתוקה" שחשפת, ושעשויה להביא מזור ותרופה לשבר הנורא שבתוכנו.
אתה גם יודע כמה אני שותף לך ולמטרה הכל כך ראויה הזו. יצאנו יחד לדרך: אתה בעבודתך העיתונאית, ואני ב"מעלה", ב"קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי", וביצירות קולנועיות וטלוויזיוניות כמו "מעורב ירושלמי", "אושפיזין", "כוכב נולד" ועוד.
אבל כמה מזיקה היא הפיכתה של התיאוריה ל"דוגמה" – בינארית, גורפת וטהרנית כל כך!
דווקא אינטלקטואל כמוך אמור לדעת איזו טעות היא לנסות להחיל תיאוריית-על גורפת ומכלילה על איזושהי תופעה אנושית. שזה איננו רק כשל עיוני-תיאורטי (שלא במקרה הוביל לרגעים המביכים במיון המגוחך ל"סלים" שנכפו עליך ועלינו אצל רוני קובן), אלא היא גם מהווה סכנה קיומית ממשית.
רדוקציה של המציאות ל"קונספציה" אחת (ויש כאן את כל הרעות החולות של כל קונספציה), וחמור מכך, לאידיאולוגיה פוליטית דוגמטית אחת – הובילה, כפי שלמדנו מהמאה הקודמת, לאסונות הגדולים בהיסטוריה.
אינני משווה חלילה את התוצאות הרצחניות של אותן אידיאולוגיות ואני אפילו גם לא חושש משפיכות דמים, למרות האזהרות האלרמיסטיות שמתריעות על כך. אלא שברמה מסוימת, הדרך הזו שלך עלולה להוות איום קיומי גדול יותר על החברה הישראלית ועל עתידה.
אני יודע עד כמה אתה מחויב למאבק על איחוי הקרעים הנוראיים שבקרבנו, המסכנים את עצם קיומנו. אך, לצערי, בדרך שבה בחרת, אתה דווקא מעצים את סכנתם של אותם קרעים.
למרות כוונותיך הטהורות, "מעשיך" הרעיוניים מנציחים את חוסר האפשרות ליצירת אותו גשר "מתוק" שאתה ואני מייחלים לו. גם בגלל שמתן פטור גורף לכל שחיתות, רק על בסיס ההנחה שמדובר ברדיפה פוליטית, הוא בלתי מתקבל על הדעת (ושוב, לא מדובר על הסכמה לכל מעשיה הבעייתיים של מערכת המשפט). אבל גם ובעיקר בגלל שאי אפשר לכפות "מתיקות"!
כפייה שכזאת נחווית, לפחות סובייקטיבית, כאלימה עבור מי שהיא מופנית כלפיו. ומי שמרגיש מותקף לעולם לא יוכל להיפתח לשיח ולהבנה של מי שהוא רואה כתוקפן.
אבל גם לאנשי הבשורה עצמם, אנשי "ישראל השנייה", הצודקים לגמרי בטענותיהם העקרוניות (כל מי שמתעלם מתת-הייצוג שלהם במערכות האקדמיה, המשפט, הכלכלה והתקשורת – הוא עיוור), אתה גורם כאן נזק.
הדרך הדוגמטית והבינארית שבה אתה הולך עלולה להעצים תודעה קרבנית-אגרסיבית, שמייצרת כעס וזעם (העלולים להידרדר, למשל, לתקיפות הנוראיות של קיצוניים את משפחות החטופים). ובאופן פרדוקסלי, היא מקשה על נושאי הבשורה המתוקה להתחבר אליה ולממש אותה בעולם.
האם אינך רואה כיצד דרכך עלולה להיות מנוצלת למטרה ההפוכה לגמרי? (האם אתה זוכר את דבריו האיומים של נתן אשל על "תורת השנאה" של המחנה?).
ולכן כאמור: כוונתך הרבה יותר מטובה, אבל מעשיך... אוי, מעשיך!