השיר שנמצא בארנק שנים אחרי נפילת הבן

אסתר דורון, אימו של סג"מ יואב דורון הי"ד מספרת על בנה: "שעה לפני שנהרג דיברתי איתו בטלפון, והוא הבטיח לחזור הביתה".

עוזי ברוך - ערוץ 7 , ב' באייר תשפ"א

סג"מ יואב דורון ז"ל נפל בשנת 2003 בגבעת האנטנה שבדרום הר חברון. אמו, אסתר, מספרת על דורון ועל התקרית הקשה בה נהרג.

בראשית דבריה מזכירה אסתר את המחיר הכבד שגבה הטרור בכביש המחבר בין ישובי דרום הר חברון לבאר שבע, מחיר שהוביל להחלטה להקים עמדה חולשת שממנה יוכלו חיילי צה"ל לבלום את הטרור הרצחני. "יואב שלי היה קצין בסיירת אגוז של אגוז. באותו יום, ה-13 למרץ 2003, היה היום בו החברים שלו סיימו את השירות והם קיבלו את המשימה לשמור על הגבעה. יואב היה בחופש ואמר שהוא הולך לעזור להם", מספרת האם וממשיכה:

"אמרתי לו יואבי, בשביל מה אתה צריך את זה? תישאר, תתפנק בבית כמה ימים. זה היה ביום חמישי וביום שני שלאחר מכן הוא היה אמור להמשיך לתפקיד אחר. שעה לפני כן אמרתי לו שיחזור הביתה והוא אמר לי שהוא בא אבל שאם אגיע למקום הזה ואראה את הנוף אתאהב בו, ואכן הבנים שלי, בעלי ועוד אנשים בכל שבוע, בכל מזג אוויר, נוסעים מירושלים למקום שהיום נקרא 'מצפור זיו' על שמם של השניים שנהרגו, יואב והחבר שלו לצוות, יהודה בן יוסף".

"האבסורד הוא שהם נהרגו בידי כוחותינו", היא אומרת ומזכירה את הפעילות המבצעית המסוכנת שבה היה שותף בנה ברצועת עזה ובגזרת איו"ש, "ובסוף הוא יצא משם בשלום למרות שהוא נפצע פעמיים בצבא, ואחרי הפציעה בבית לחם הוא חזר לקורס קצינים. היו לו כוחות נפש בלתי יתוארו. עם רגל פצועה, כאבים וקריעה של גיד ברגל הוא המשיך בקורס ודבק במשימה. זה היה האופי שלו".

על התחושה לנוכח נפילת הבן מירי כוחותינו אומרת אסתר: "בהתחלה קיבלנו את זה בהבנה. אנחנו מבינים שכשעושים גם טועים, אבל ברגע שהגיע משה קפלינסקי שהיה מפקד איו"ש ותיאר לנו את התמונה שהייתה שם הבנו שהייתה שם פאשלה איומה ביותר. הבנים שלי כולם בוגרי יחידות קרביות ובהם גם קצין בדובדבן שהבין את האירוע. ברגע שראינו את הפאשלה האיומה שהייתה שם שינינו את הגישה. התחושות היו איומות ונוראות. איך הצבא עושה טעות כזו? מפקד החטיבה, חגי מרדכי, הרי הגיע אליהם. יואב סיפר לי בטלפון שחגי היה אצלם והציע שישלח לנו ג'יפ סיור שיעזור בשמירה. הג'יפ הזה היה טילים מהשמים שבהם נהרג יואב, ומגלן שירה עליהם...".

"זו אמנם הייתה תקופה בעייתית שחיפשו את המחבלים וחשבו שהם המחבלים", אומרת אסתר, ועם זאת היא משוכנעת שטעות כזו לא צריכה הייתה להתרחש.

אסתר מספרת על האופנוע שקנה יואב בגיל 17 כדי לטייל ברחבי הארץ. באופנוע הזה הגיע לקלעת נמרוד שלמרגלות החרמון, "הזמינו אותנו לשם אחרי שנה. יש שם אנדרטת זיכרון לחללי אגוז. הגעתי לשם והייתי בהלם. זה המקום שאותו צילם יואב לפני שלוש שנים, לפני הגיוס לצבא. הוא מיסגר את התמונה ותלה אותה בחדר שלו. הוא שאל אותי אם אני מכירה את המקום הזה. אמרתי לו שלא והוא אמר 'המקום הזה אסטרטגי וחולש על כל הארץ וחייבים לשמור עליו".

אסתר מספרת על נסיבות ההחלטה לעבור דירה. הקושי להמשיך לחיות בבית שבו חדרו של יואב מול חדר ההורים הוביל להחלטה. "עברנו לרמות, שם היו גרים שניים מהבנים שלנו, אבל כל התכולה של החדר של יואב, התמנה של הרב בלייכר, הרב שלו מישיבת שבי חברון, תמונת הרב קוק, התמונה של קלעת נמרוד, הגיטרות שהוא ניגן עליהן, את הכול לקחנו והעברנו לרמות ושמנו בחדר שמשמש כשהחדר של יואב', כך מכנים אותו הנכדים. שם יש גם משחקים שקניתי לנכדים. חשבתי שהנכדים צריכים להכיר ולהיות מעורים בזיכרון של יואב".

רק באחרונה נחשפה המשפחה למכתב שכתב יואב ואסתר מספרת על הקושי הנפשי שמנע מבני המשפחה לפתוח במשך שנים את פרטיו של יואב. "ליואב היה ארנק שלא ידעתי שהוא נמצא אצל נועם, הבן הקטן שלנו, שלקח את הארנק כמו קמע. לא פתחנו את הארנק עד שאשתו של נועם שמה לב לארנק והציעה לפתוח אותו. נועם מאוד התנגד בהתחלה ואמר שאולי יש שם דברים שיואב לא רצה שנראה. בסוף היא שכנעה אותו שכדאי לפתוח. הם פתחו את הארנק וירדן, כלתי, אמרה לי שיש שם משהו שאני רוצה לראות, שיר שיואב כתב לחברה שלו".

בפתק זה כתב יואב להילה, חברתו, מהחרמון ורמז שהוא במוצב הילה כשכתב ששמה כשם מוצב בחרמון. אסתר מספרת כי לא היה זה השיר היחיד אותו כתב יואב. לאחר לבטים החליטה המשפחה להראות להילה את הפתק ובו השיר שיואב גם חילק לאוקטבות. השיר הועבר לעמותת 'החוט המשולש' שבמרכז ירושלים ועיקר פעילותה עם נוער בסיכון שעוסק במוסיקה. העמותה העבירה את השיר לחבורת נערים שעיבדו את השיר והוציאו אותו לאור שבערב יום הזיכרון תשפ"א הושק במעמד המשפחה.

לוח השידורים המלא של ערוץ 7 ליום הזיכרון וליום העצמאות