אסון מירון: נפגעי הטראומה סובלים וזקוקים לאוזן קשבת

מעגלים מתרחבים של נפגעי טראומה מהאסון במירון פונים לעזרת המומחים של 'בית חם'. מנכ"ל העמותה מספר על הפניות הרבות מכלל המגזרים.

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , כ"ג באייר תשפ"א

הרב אריה מונק, מנכ"ל עמותת 'בית חם' העוסקת בשיקום נפגעים בגוף ובנפש, מספר על פעילות העמותה ככלל ועל ההתמודדות המיוחדת בעקבות האסון במירון.

הרב מונק מדגיש כי העמותה אינה מוגדרת כחרדית, על אף שהוא עצמו אדן חרדי, וחברים בה מתנדבים מכלל המגזרים המעניקים שירותים לכלל המגזרים.

ברגע בו נודע דבר האסון הקפיץ הרב מונק את כלל מתנדבי העמותה שהקימה באופן מיידי מרכז חירום לקליטת הודעות ופניות. מספר המתנדבים לא הספיק ובשעות הבוקר גוייסו עוד 600 אנשי מקצוע מכלל המגזרים שהתגייסו למשימה ועד כה ענה המוקד המיוחד לכ-1700 שיחות שכאלה.

על חשיבותן ויעילותן של השיחות הללו קובע הרב מונק כי מדובר בצעד היעיל ביותר שכן "ברגע שאדם נתקף בהתקף חרדה או פאניקה הוא זקוק למישהו שידבר אתו ואנחנו אתו בטלפון עד שיקרה משהו שירגיע אותו או עד שהוא לא יהיה לבד, כלומר נגייס מישהו קרוב כדי שיהיה לידו. לכן השיחה הראשונה חשובה מאוד והיא יכולה להימשך זמן רב".

התקופה האחרונה מתאפיינת במעגלים הולכם ומתרחבים של נפגעי טראומה מאירועי אסון, מאחר והשיתופים ברשתות החברתיות, התיעודים המצולמים וכיוצא באלה הופכים קהל רחב הרבה יותר מעבר לחלק מהאירוע. "אחד הגלים הברורים הוא אנשים שהיו במקום, הגל השני הם דווקא אנשי הביטחון שטיפלו וקשה מכך אלה שלא הצליחו לטפל וחיים עם אשמה", אומר הרב מונק ומספר על אחת השיחות שקיבל עם אחד המטפלים שניסה להדחיק את הקושי להכיל את העובדה שלא יכול היה לטפל בכולם. "המעגל השלישי הוא אנשים שחשבו שהם גיבורים, אבל אחרי יום גילו שחוזרים אליהם פלאשבקים, אין להם תיאבון, הם מקיאים, לא נרדמים בלילה וכו'. המעגל הרביעי הם אנשים שלא היו שם כלל אבל הסרטונים, הטלפונים והחרדה מגורל היקירים להם פגעו בהם".

הרב מונק מסביר כי בשעת האירוע עצמו יש התפרצות אדרנלין שמאפשר לתפקד ולשרוד, אך ביום שאחרי, כשהאבק שוקע, אצל כולם צפות התחושות מהאירוע וזוהי הפוסט טראומה שעל מנת להתמודד איתה בכוחות הביטחון מקיימים לאחר אירוע מעגל שיח מיוחד בהדרכת פסיכולוגים.

על התוצאות הנפשיות של האירוע הקשה במירון מספר הרב מונק כי שיחות, גם אם לא רבות, הגיעו גם במהלך שהבת, בעיקר בליל שבת ובעיקר מהורים שילדיהם שהיו באירוע ותמונות ורגשות חזרו אליהם, הם התקשו לישון, רעדו, הקיאו והורים רבים חשו חסרי שליטה. באד המקרים האירוע גם הגיע לכדי אישפוז.

בהקשר זה מזכיר הרב מונק את החשיבות שנתנו חז"ל לסוגיה הנפשית כאשר קבעו שיולדת החשה שעל מנת שתתיישב דעתה היא זקוקה לבית חולים רחוק יותר, מותר לה לנסוע אליו גם בשבת. "פיקוח נפש הוא לא פחות מאשר הנושא הגופני", הוא קובע.

בהמשך הדברים מספר הרב מונק על תוכנן של השיחות אותן מקיימים אנשי המקצוע עם הפונים כאשר מתווה השיחות ויעדיהן ברור ומובנה בפן המקצועי, קיימת חזרה מפורטת אל האירוע שחווה הפונה, אל המחזות שראה וכו' כאשר מעל הכול השאיפה היא להשיב את השליטה אל הפונה. מתווה אחר של שיחות נוגע לשאלות שמעלה הפונה על עצם האירוע בהיבט הרגשי, תודעתי ואמוני ושיחות שכאלה מתקיימות ללא שיפוטיות של דברי הפונה. שיח כזה יכול לעסוק בשאלות האמוניות הנגזרות מהאירוע ובשאלות של האדם על אופן התנהגותו באירוע. "בשיחות הללו אנחנו נותנים יד וחיבוק ואומרים לאדם שאנחנו איתו".

על תרומתה של האמונה ביצירת יציבות אצל הנפגע מרחיב הרב מונק על התמודדויות אמוניות שונות שהופכות את ההכלה של האירועים הקשים למעט קלים יותר, והדברים כוללים גם סוג של הכלה תחת הכותרת של 'גזירת שמים', כלומר הבנה שלא הכול בידינו, אך גם סוגים אחרים של הכלה אמונית. בהקשר זה מדגיש הרב מונק כי לא מדובר בהכרח רק באמונה יהודית אלא באמונה באשר היא.

עוד מתייחס הרב מונק לאופן בו בני משפחה אמורים לזהות מצוקה אצל בן, בת, בן זוג וכו' ומציין כי אין צורך להעלות רעיונות ולהציע לקבל עזרה כאשר אין סימנים ברורים לכך, אך כאשר רואים אדם שקוע במחשבות, מאבד חשק לבצע פעולות שגרתיות וכיוצא באלה, הדבר מסמן לבני המשפחה שנדרשת עזרה.

על התמורות שחלו בשנים האחרונות ביחס לפגיעות נפשיות מציין הרב מונק כי העמותה, 'בית חם', עשתה רבות בלמעלה מעשרים השנים האחרונות על מנת לבטל סטיגמות ותיוגים בעיקר במגזר החרדי, ולאפשר קבלה והכלה של מי שחש כאב נפשי שלא יעבור לבד, "לא זורקים אדם מחוץ למחנה כי הוא חולה ולכן גם לא זורקים מחוץ למחנה מי שלוקה בסכיזופרניה, במאניה דיפרסיה, אנורקסיה וכו'". הציבור החרדי, הוא אומר, קיבל את הדברים והפנים אותם באופן מרשים והוטמע השינוי העמוק בתפיסה הנדרשת.