דגלי חמאס על הר הבית. ארכיון
דגלי חמאס על הר הבית. ארכיון צילום: Jamal Awad/Flash90

עשרות אלפים מערביי ישראל שואגים קריאות למען חמאס בהר הבית. האם מדובר בביטוי נוסף לתיאום תפיסות עולם בין ערביי ישראל לחמאס?

ד"ר גדי חיטמן, מומחה לזירה הפלשתינית ולערביי ישראל מאוניברסיטת אריאל, מתייחס בראיון לערוץ 7 לסוגיה.

לדבריו "הקריאות משקפות ראיה של מוסלמים באשר הם באשר לחשש המדומיין שלהם מסכנה הקיימת למסגדי הר הבית". עם זאת הוא מציין כי החשש המדומיין הזה התחבר במקרה זה לדאגה של חמאס מכניסתו של מנסור עבאס לממשלת ישראל, כך גם הרצון של חמאס לצבור נקודות בזירה הפלשתינית לאחר החלטת אבו מאזן לבטל את הבחירות שם, וכך אירע שהצבת המחסומים בשער שכם נוצלה להבערת הארץ כולה.

על התיאום בתפיסות העולם בין ערביי ישראל לחמאס מזכיר ד"ר חיטמן כי "זה לא יהיה חידוש לומר שהתנועה האיסלאמית על שני פלגיה, הצפוני והדרומי, מקיימים קשר הדוק עם חמאס. הם ביקרו בשעתו בבית השייח' יאסין. קיימת ביניהם הזהות הרעיונית קיימת לחלוטין. מה ששונה הוא דרכי הפעולה".

התפיסה המשותפת לשני הארגונים היא החתירה של האחים המוסלמים כתנועה דתית חברתית להגיע לממשל מוסלמי המתבסס על חוקי השריעה ומתפרס על כל מקום בו חיים או חיו בעבר מוסלמים, עד גבולות סין. "השוני הוא שחמאס לקחו את הממד הדתי כממד דתי לאומי למאבק נגד האויב הציוני".

להערכתו של ד"ר חיטמן על אף כל זאת ניתן עדיין לקיים קשר אזרחי בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים. "היחסים בינינו לבין המיעוט בישראל, שרובו מוסלמי מתנהלים במשולש בעל שלושה קודקודים דתי לאומי ואזרחי. אפשר לנסות להפריד, אבל צריך לזכור שיש מי שינסו לחבל בזה כמו שחמאס ניסה לעשות, ומוקדם מדי לקבוע אם הוא הצליח או לא".

עימותים בהר הבית

להערכתו המציאות הוכיחה שחזרה לשגרה אפשרית, ובהקשר זה הוא מזכיר את אירועי אקטובר 2000 בהם בכ-70 ישובים ערבים יצא המון ערבי לפרוע פרעות בסמלי שלטון, כאשר גופים פוליטיים מובהקים מדרבנים אותם לעימות ולשבירת כלים ביחסי יהודים ערבים. לעומת זאת בפרעות הערים הערביות לא ראינו ממנהיגות ארצית מסיתה. "האם ניתן יהיה לבודד את העניין האזרחי? כנראה כן, כי ערבים ירצו להמשיך ולהיות מועסקים אצל יהודים ויהודים ימשיכו לרצות לקנות אצל ערבים", הוא אומר ומעיר כי הדבר צפוי לקחת זמן עד לחזרה לשגרה. "ייקח זמן עד שזה יקרה. באירועי אוקטובר זה לקח כמעט שנה עד שיהודים חזרו לבתי העסק של ערבים".

בהתייחס לזירה הפוליטית מעריך ד"ר חיטמן כי לו תצא ישראל לבחירות נוספות אחוז ההצבעה במגזר הערבי צפוי להיות נמוך מאוד. הוא מזכיר שלאחר אירועי אוקטובר הגיעו אחוזי ההצבעה במגזר ל-19 אחוזים בלבד. במקרה הנוכחי הציבור הערבי לא יגיע לקלפיות כי אינו רואה הישגים למנהיגיו הנבחרים. "אם מנסור עבאס לא ייכנס לממשלה כלשהי הוא לא יעבור את אחוז החסימה וגם הרשימה המשותפת תרד ל-4 או 5 כי המצביעים הערבים פשוט לא יגיעו. זה ישנה את כל המפה הפוליטית ויאפשר למי שייבחר עם מספר המנדטים הרב ביותר אינספור אפשרויות".

עוד הוא מתייחס לעלילת הפגיעה באל אקצה שקונה לה שביתה בקרב ערביי ישראל ומדגיש כי "כל ממשלות ישראל לדורותיהן מעולם לא חלמו ולא רצו לפגוע באל אקצה. זה נרטיב שקרי של מנהיגים שהלהיטו את הרוחות לשווא". ההחלטה שלא לפגוע במסגדים מגיעה על רקע הבנה ישראלית ברורה של נפיצות ורגישות הסוגיה ובהקשר זה מצטט חיטמן מתוך דו"ח ועדת אור הקובע כי גם השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית יודע בוודאות שישראל לא תפגע במסגדים ובכל זאת הוא מעדיף להלהיט את הרוחות.

אז מה בכל זאת מוביל את ההמון הערבי להאמין לשקרים הללו? ד"ר חיטמן נמנע ממתן דיאגנוזה נפשית בסוגיה הזו וממליץ לראש הממשלה להזמין את המלך עבדאללה, את אבו מאזן, את א-סיסי, את מנהיגי האמירויות ומנהיגים ערבים נוספים לתפילה שתשודר בשידור חי ממסגד אל אקצה, ובכך יוכלו לראות בעצמם את המציאות ללא שמועות, הסתות והתססות.

עוד באותו נושא:
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו