הרב עמיטל בראלי
הרב עמיטל בראלי צילום: עצמי

מעשייה יפה מספרת על תלמיד חכם צעיר ומבטיח שלמד הלכות שחיטה בעיון רב. כאשר כבר היה בקי לפני ולפנים בהלכות טרפות הידועות כמסובכות, הפנה אליו רבו שאלה שקיבל בדבר כשרות עוף, כדי שיחווה את דעתו.

אותו תלמיד הסביר בטוב טעם ודעת מדוע על פי ההלכה העוף טרף ללא ספק, שכן הקורקבן אינו כשר. אמר לו רבו – צדקת בני. כל מה שהזכרת בדיני קורקבן נכון כתורה מסיני, אלא שאבר זה כלל אינו קורקבן.

בעולם בו אנו חיים כיום, נשחטו כל הפרות הקדושות. כל ערך ניתן לערעור, כל אמת הייתה לנרטיב, אמונות שרק אתמול היו נחשבים כאמת לאמיתה, נרמסים במהירות ומוקעים כתפיסות מיושנות וחשוכות.

רק פרה אחת תמימה נשארה לבדה עולה ופורחת. שיח הזכויות הידוע, שלא רק שלא פג תוקפו, אלא הוא הולך ומתעצם מיום ליום, עומד במרכז הבמה. הזכויות 'הטבעיות' - הזכות לשוויון, לחירות ולכבוד האדם זוכות לכבוד מלכים. הזכות לפרטיות גברה על בריאות הציבור ונמנעו שימושים באמצעים טכנולוגיים לעצירת הקורונה. הזכות לאיחוד משפחות גוברת בעיני רבים בשמאל הקיצוני מול הפגיעה הקשה בדמוגרפיה היהודית. זכויות אלו גוברות בשיח המשפטי על פני כל ערך אחר, כולל הערכים הלאומיים והיהודיים, והם עילה לביטול כמעט כל חוק שבא לשמור על הרוב הלאומי היהודי שנחקק כאן בשנים האחרונות.

עוד באותו נושא:

הדרישה לפנדקאות עבור גברים חד מיניים מקהילת הלהט"ב, נשענת גם היא על הים שאין לו סוף של שיח הזכויות. העובדה שהחוק לא אפשר עד היום הליך של פונדקאות לאדם ללא בעיות רפואיות, מהווה לטענת הלהט"ב פגיעה בזכות להביא חיים לעולם, הזכות להורות, הזכות לחוות תחושה עוצמתית של אב ואם. ואם רק בזכויות עסקינן, הלכה פסוקה היא בבית המשפט העליון שכל אחד יכול לדרוש את קיום זכויותיו, כל עוד מימוש זכויות לא פוגע באחר, ומכאן הדרך קצרה לבטל את חקיקת הכנסת ולאפשר שכירת רחם וקניית זרע לכל דיכפין. הפגיעה הצפויה בנשים נעלמה מעיני השופטים בשוגג או במזיד, והחוק בוטל, מצטרף לרשימה מכובדת שהולכת ומתארכת של חוקים שהכנסת עבדה עליהם קשה, אישרה ברוב נבחרי הציבור – ובוטלו.

מה שלא נאמר ולא דובר, הוא שמה שנראה כקורקבן, אינו אלא כרבולת. התפיסה הרואה בהורות זכות של מימוש עצמי היא טעות מיסודה. הורות אינה 'זכות' הניתנת לרכישה או להעברה, וגם לא זכות טבעית הניתנת לקבלה במסגרת זכויות אדם. ההורות אינה זכות, היא אחריות. היא שייכת לעולם של מחויבות הורית. היא אחריות עצומה לחיים חדשים שייווצרו, אחריות לשרשרת הדורות הנצחית ואחריות לדורות הבאים.

עולם האחריות לא בודק מה טוב לי כאן ועכשיו, אלא ממקד את המבט בשאלה מה טובתו של הילד עצמו, כדי שלא יגדל מתוך תחושת ניכור של ילד שאינו יודע מי הוא אביו הביולוגי, ללא דמות אב שהוא מקור להזדהות ויציבות. כאשר שני גברים דורשים לגדל ילד, הם גוזלים ממנו את האפשרות להכיר את אמו, לגדול אצל אמו הורתו ויולדתו. הם רוצים ילד לעצמם, ולא בשבילו, על טובתם ולא על טובתו.

הם רוצים לקנות תינוק, את החשבון ישלם ככל הנראה הילד.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו