מוטי קרפל
מוטי קרפל צילום: עצמי

אני יהודי אורתודוקסי לחלוטין. מאמין בתורה מהשמיים ומנסה לקיים תרי"ג מצוות כפי שקיבלנו מאבותינו ככתבן וכלשונן. בהרבה מובנים אני חרד"לי. ודווקא משום כך אני לא יכול להבין את מה שאירע אתמול בכותל המערבי.

מתפללים מהציבור הדתי, הציבור שלי, התייצבו עם מחיצות ב"עזרת ישראל", הרחבה הנמצאת דרומית לרחבת הכותל הרגילה, ומיועדת לציבור שמעדיף "תפילה שוויונית", כלומר בלי הפרדה של נשים וגברים. הרחבה הזו נועדה לרפורמים ולקונסרבטיביים ולכל מי שמעדיף להתפלל בלי הפרדה, במשפחות. שוב: זו לא רחבת הכותל הרגילה. המתפללים "הדתיים" הביאו מחיצות כדי לארגן ב"רחבת ישראל" תפילה בהפרדה, במחאה ובהתרסה נגד הנוהל המקובל שם (קישור לכתבה בתגובות).

עכשיו, אני מאמין, כפי שההלכה מורה, שהפרדה כזו חשובה מאין כמוה. אני גם מבין מצוין את ערכה. אבל קשה לי להבין למה צריך להפריע למי שחושב אחרת. מאיפה הקנאות הזו?! למה היא מועילה?! איך מישהו יכול לחשוב שהיא תשפיע לטובה?!

אפשר גם להביט בעין טובה. יהודים באו להתאבל ולהתפלל מול שריד בית המקדש ולקרוא את מגילת איכה. לא דבר קטן הוא בעיני. לא מובן מאליו. לא כולם אבלים בט' באב. אז הם לא עושים זאת בהקפדה מלאה על "שולחן ערוך" כפי שמקובל עלינו וכפי שהייתי רוצה. ונכון, אצלם זו שיטה. אז זהו? הכול או לא כלום? אי אפשר לראות את שלושת רבעי הכוס המלאה. חייבים לעורר מחלוקת?! ועוד בתשעה באב?!

עוד באותו נושא:

מה קרה לנו, הציבור הדתי, האורתודוקסי?! ממה אנחנו מפחדים?! למה אנחנו מרגישים מאוימים?!

לא מסוגל להבין את זה. אני לא ליברלי, לא פרוגרסיבי ולא יפה נפש. רחוק מזה. רחוק מאוד. אדרבה, אני מאמין באמונה שלמה בתורת ישראל כפי שקיבלנו מאבותינו, בגדלותה, בעוצמתה, באמת הגדולה שלה, בנצחיותה. ודווקא משום כך אין לי בעיה להכיל את אלה שלא רואים את תורת ישראל בדיוק כמוני.

חברות וחברים, לא זה הדרך. אנחנו מפספסים לגמרי. אנחנו, הדתיים, האורתודוכסים, לא נשפיע טובה בדרך זו. רק אם נהווה דוגמה אישית, נהיה "מאנטשים", נהיה בני אדם; רק אם יראו באמצעותנו שיהודי שומר מצוות כהלכתן הוא בן אדם טוב יותר, יותר אדם; רק אם נמעט בכפיה ככול האפשר (ולא הכול אפשר) ונהווה מקור להשראה – רק כך נקדש שם שמיים ונביא את עם ישראל לאהוב את התורה.

אין דרך אחרת.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו