השנאה מקלקלת את השורה

קווי דמיון כואבים בין היחס לציבור החרדי ולצבור המתיישבים.

רחל סילבצקי , י"ג באב תשפ"א

השנאה מקלקלת את השורה-ערוץ 7
רחל סילבצקי
צילום: חזקי ברוך

כשנה לאחר ההתנתקות, בשנת 2006, שר החוץ וראש הממשלה החילופי יאיר לפיד, אז עיתונאי ומנחה תוכנית טלוויזיה פופולרי, חשף את מה שהוא ראה כסיבה מוצדקת לגירוש.

הסתבר שעקירת תושבי גוש קטיף לא נועדה לקרב את השלום, כפי שנאמר לציבור והוכח כשקר האולטימטיבי. הסיבה לא הייתה כלכלית- אנשי גוש קטיף היו סיפור הצלחה מבחינה כלכלית וההרס של מפעלים משגשגים ותשלום פיצויים, למרות היותם לעג לרש, עלו למדינה הרבה מאד כסף.

האם הגירוש נועד להקל על הצבא כאשר זה יוריד ממנו את עול האחריות לביטחון תושבי גוש קטיף? קשה להאמין, לאחר המבצעים החוזרים של צה"ל בעזה, מספר הנופלים וגופות החיילים שטרם הוחזרו, שהדעה ההזויה הזו אכן נכתבה ונאמרה רבות בתקשורת של אותם ימים, לא כסיבה לגירוש ­אלא כתוצאה חיובית. האם הגירוש נועד להסיח את הדעת מפשעים אפשריים של אריאל שרון ולהפוך אותו ל"מאותרג"? לעולם לא יודו בזה.

לעומת זאת, לפיד הודה. לדעתו, האמת שמאחורי הגירוש היא אחרת. הוא ביטא זאת במילים המצמררות עד היום:

"מדוע היה דחוף וחשוב כל כך למדינת ישראל להתפנות מעזה? בפרספקטיבה של שנה אחת ומלחמה אחת אחרי, אני רוצה להציע תיאוריה: זה לא היה למרות המתנחלים, אלא בגללם. לאמיתו של דבר איש לא רצה להתנתק מהם, אלא רק ללמדם שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה''.

שיעור בדמוקרטיה? אריאל שרון הוציא את מי שלא הסכים איתו מהממשלה, פנה עורף לתוצאות משאל עם של מרכז הליכוד. ונזכיר (בצניעות) שבמפלגה שהקים השר לפיד אין אפילו פריימריז. לעומת זאת, תושבי גוש קטיף כל כך כיבדו את הדמוקרטיה שהם חשבו שהאהבה תנצח. הם לא תפסו שאהבה אינה יכולה לנצח רשעות ושנאה כלפי הציונות הדתית והישגיה.

ועכשיו, בתקופת השנה בה התרחש הגירוש מגוש קטיף, אנו חווים תופעה דומה, הפעם החלטת שר שמטרתה המוכרזת הוצאת הגברים החרדים לעבודה כתוצאה מעונש כלכלי. גם כאן הסיבה האמיתית היא רשעות ושנאה כלפי הסקטור הנפגע, כמו של לפיד כלפי המתיישבים. וכמו בגוש קטיף, אפשר לנסות להרוס, אבל אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח בתוצאות. אז הנה קצת מידע לשר האוצר החדש:

1. הילד החרדי: מעונות יום אכן נוסדו כדי לתת לאמהות לצאת לעבודה, אבל מזמן קבלו תפקיד נוסף ומרכזי בחינוך הילד. מחקרים רבים הוכיחו שכל ילד זקוק לפיתוח קוגניטיבי מרבי דווקא בגיל הרך כדי להגיע לפוטנציאל שלו. כתוצאה מהמחקרים, בשנת 1965 הוקמה מערכת מעונות לגילי 0-3 ללא עלות בארה"ב המיועדת לילדים ממשפחות מצוקה שאולי אינן מסוגלות להעניק לילד את מה שהוא צריך מבחינה קוגניטיבית. קראו לזה Early Head Start  (יתרון מוקדם).

אוכלוסיית היעד אמנם שונה מזו שבארץ, והדגש בתוכנית בארה"ב היה על משפחות שאינן מתפקדות ונמצאות מתחת לקו העוני במטרה שהילדים שלהם אכן יזכו לשוויון בהכנה לגן ובית הספר. אבל גם במשפחות עניות ברוכות ילדים בארץ, פעוט בגיל הרך עלול לחוות חסר בתזונה, תשומת לב ופיתוח קוגניטיבי אופטימלי למרות ששני הוריו אוהבים ומסורים.

היום, במעונות הרשמיים בארץ, המטפלות עוברות הכשרה חינוכית והשתלמויות כדי שיוכלו לפתח את יכולות הילד. יש תוכנית לימודים וגירויים מגוונים לפיתוח החשיבה ויש פיקוח שגם עולה על ליקויים, במקרה שיש ח"ו, בהשגחה על הילדים והיחס כלפיהם.

כמה חבל שהשר הטוען שרוצה להוציא את האבות החרדים לעבודה יכין את ילדיהם לפחות הצלחה במשימה זו בעתיד – גם אם ירצו בזה. כמה חבל שכל כך הרבה ילדים עניים לא יקבלו את האוכל המזין במעונות, לפי תפריט שמכינים דיאטנים מקצועיים.

2.האישה החרדית: אשתו של גבר חרדי המקדיש את חייו ללימוד תורה אינה פמיניסטית דתית, היא מאמינה במסירות הנפש הנדרשת ממנה כדי שבעלה יישאר בישיבה ותעשה כמיטב יכולתה כדי שהוא ימשיך ללמוד.

אי לכך, יימצאו פתרונות פנימיים – למשל, שכנה שבמקום לעבוד בחוץ תפתח פעוטון לא רשמי בביתה שיעלה פחות כסף ויהווה שרות שמרטפות לקטנים. התוצאה, בנוסף להפסד לפעוט עצמו, תהיה מעונות רשמיים פחות מאוכלסים באזורים מסיימים, אבטלה למטפלות המועסקות בהם, הפסדים לארגונים המפעילים את המעונות ופחות הכנסות למס הכנסה.

אולי יהיה מספר מסוים של גברים שממילא חשבו לצאת לעבודה ויקדימו את היציאה. במצב שיצר הקורונה, לא בטוח שימצאו עבודה ולא איפה ללמוד מקצוע. במאמר בערוץ שבע, ד"ר גלעד מלאך ציין סטטיסטיקה לא מזהירה - בין 2013-2015 כשבוטל הסבסוד וגם הורידו קצבאות הילדים והתמיכה בישיבות, אחוז הגברים החרדים בשוק העבודה עלה משך שנתיים, כולל העלייה הרגילה ללא הקיצוצים, רק מ-44.5% ל-51.2%

3. זוגות צעירים: במשפחות חסידיות בהן הגבר יצא לעבודה בשלב מסוים, ועל אחת כמה וכמה אצל הליטאים, כולם נשארים ללמוד בשנים הראשונות לאחר הנישואין. בשידוכים בארה"ב ההורים אף מתחייבים לכלכל לשם כך את הזוג למספר שנים – זו הסיבה שנמצאים בארץ הרבה זוגות צעירים אמריקאים המגיעים למספר שנים בלבד בהן הבעל לומד כאן בכולל. במאמרו, ד"ר מלאך מציע להוריד את גיל הפטור משרות בצה"ל ל21 כדי שלומדי התורה הנשואים יצאו יותר מוקדם לרכישת מקצוע ולשוק העבודה. זה לא יקרה.

4. מגזרים שונים, צרכים שונים, הכנסות והוצאות שונות: הצדק כלפי האזרח אמור להתבטא גם בהבנת הצרכים של מגזרים השונים אחד מהשני. ביטול הסבסוד הוצג כהוגנות כלפי סקטורים שמשלמים מלא, אבל הסכום שהוצג כחסכון מביטול הסבסוד מכוסה על ידי הסכומים הנחסכים מהעדר סבסוד משמעותי להצגות וסרטים בציבור החרדי שגם אינו צורך משחקי ליגה וכן העדר הצורך בכוחות למלחמה בפשע ובסמים בצבור הזה.

מדובר באוכלוסיה עם דרך חיים שונה, צרכים שונים והוצאות שונות לעומת הצבור החילוני. גם מקור ההכנסות שונה - העולם החרדי מכניס סכומי כסף גדולים מאד מחו"ל למדינת ישראל, כסף המתחזק ישיבות ומממן בנייה ומהווה נדבך משמעותי בתיירות וצרכנות.

אי אפשר לקבל את טענת האי שוויון של ריקי ממן בעיתון מקור ראשו שהסבסוד אינו הוגן כי רק 1500 סטודנטים מקבלים אותו. האם מישהו בדק כמה משפחות נצרכות עם ילדים בגיל מעון יש בכלל לסטודנטים באוניברסיטאות שלנו? הנתון הזה לא הופיע שם.

אף אחד לא יציע, ובצדק, לבטל את הסבסוד למעונות יום לילדי אמהות חד הוריות, למרות שהיום הרבה פעמים חד-הוריות הוא לכתחילה והטבות כאלו ואחרות נחשבות מעודדי אמהות חד-הורית.  אף אחד לא רוצה למיין אמהות חד-הוריות לפי קריטריון כזו או אחר ובטח לא לתת לילדיהן לסבול. כמו כן, לא מחינו על סכומי עתק שמשך שנים רבות שימשו לתמיכה, שרותי בריאות, קצבאות ודיור למאות אלפי עולים שהגיעו מרוסיה לאחר גיל פרישה, הרבה מהם לא יהודים לפי ההלכה, ושמעולם לא עבדו כאן (ומצביעים ישראל ביתנו).

-------

מעניין וכואב שיש קו דמיון בין מה שקורה למתיישבים ולחרדים. שנים של הכפשות בתקשורת ועל ידי פוליטיקאים נכנסו לתת מודע של אזרחי המדינה – תוצאות שנות התעמולה נגד המתיישבים וכן נגד החרדים. הכסף הולך להתנחלויות, הכסף הולך לחרדים.

ההתנחלויות הם נטל על המדינה, החרדים הם נטל על המדינה (האמת, עצם קיום הסעיף תורתו אומנותו הוא כבוד וזכות למדינה יהודית, ולדעתם של אלה שחושבים שהיה צריך מזמן לקבוע לזה גבולות מספריים, זו אחריותה של המדינה להגיע לחלופות המקובלות על המגזר ולא לטפל בכוח בבעיה שהיא עצמה יצרה).

כתוצאה מההכפשה המתמדת, החילונים נשארו די אדישים מול תוכנית הגרוש מגוש קטיף. חלק קטן ריחם על הסבל שנגרם אבל לא נתן לזה ביטוי עד שהיה מאוחר מדי. והחילונים היום אדישים או תומכים בקיצוץ הסבסוד לפעוט החרדי.

האירוניה היא שכל קבוצה הפנימה במידה מסוימת את ההכפשות נגד הקבוצה השנייה, והתוצאה היא שהחרדים בקושי התנגדו לגירוש והליברלים בציונות הדתית רואים בשלוות נפש ואולי אפילו בהתנשאות ושמחה לאד את הקיצוצים הפוגעים בחיי משפחות לומדי תורה.