הרב בנימין טבדי
הרב בנימין טבדי צילום: באדיבות המצולם

הרב צוריאל חלמיש – חוקר במכון הר ברכה – הגיב על מאמרי בנושא איסור מסירת ספר תורה ל"חלקה הרפורמית" בכותל.

עיקר דבריו נסבו סביב השאלה האם הרפורמים הם "מינים" במישור ההלכתי או לא. מסקנת הרב חלמיש היא, שאכן ב"חוגים מסויימים" מחשיבים את הרפורמים ל"מינים" (והוא התכוון כנראה לתשובת האגרות משה או"ח חלק ב סימן נ אליה ציינתי בדברי באותו מאמר). לעומת זאת – לטענתו - הרצי"ה קוק זצ"ל סירב להוציא חלק גדול מהיהודים מכלל ישראל ומיאן לקרא להם "מינים".

ראשית כל אני רוצה להפנות למאמר ישן שלי שבו אני מסביר מדוע אני מסכים עם הטענה שאסור להוציא חלקים מעם ישראל החוצה. עם זאת, פעמים שההיסטוריה מתגלגלת באופן כזה, שיש תנועות שמוציאות את עצמן בעצמן מעם ישראל. כך היה עוד ביציאת מצרים כאשר ארבע חמישיות נשארו במצרים, וגם בהיסטוריה הקרובה יותר – המתייוונים, הצדוקים, הבייתוסיים, הנוצרים, הקראים ועוד ועוד כתות שיצאו מישראל ונבלעו באומות העולם.

גם התנועה הרפורמית היא תנועת השוללת את קדושת ישראל ובהגותה זו היא תנועה הדוחפת להתבוללות. הרעיונות שתנועה זו מקדמת, הפעולות שהיא פועלת והערכים שהיא מדגישה – מטשטשים את הזהות היהודית והופכים את היהדות לרעיון אוניברסלי ללא "עם יהודי" שמגשים אותה בפועל. יתר על כן, רבים מאד מרבני וראשי התנועה הרפורמית פועלים נגד מדינת ישראל ונגד ערכי היהדות יחד! רוב הרבנים הרפורמים מצהירים שהם עורכים חתונות תערובת, או מוכנים לערוך כאלה. לא פעם חתונה של יהודי וגויה נעשים בשיתוף כומר עם סממנים יהודים למחצה, שליש ורביע. תופעות אלו הוא בממנים שמאד מזכירים את הנצרות במאות שנותיה הראשונות, והנצרות - זו המינות.

גם במאמר שכתבתי – שכנגדו יצא הרב חלמיש – הדגשתי שלא הגענו למצב שכל יהודי המכונה "רפורמי" הוא מין, חלילה. היהודי הפרטי והתמים הוא אנוס ושבוי, ואותו מצווה לאהוב ולקרב כפי היכולת. אך התנועה המכוונת על ידי נושאי דגלה – דורכים בדרך המינות המסוכנת.

כמובן השאלה הנשאלת היא מי מגדולי ישראל סבר כך. לצורך העניין אביא מספר ציטוטים, שהם מעט מאד מתוך הרבה מאד. אציין בעיקר את רבני הדור האחרון, קרי: אחרי קום מדינת ישראל. כמו כן, לטובת הדיון - לא אצטט מרבנים המכונים "חרדים" שהתנגדו גם לציונות ולמדינת ישראל – אלא רק גדולי ישראל כאלה שראו בעין יפה את תהליך שיבת ציון ומכירים בנסי ה' שבתקומת מדינת ישראל.

דעת הגאון הרב אליעזר וולנדברג זצ"ל

הגאון ר' אליעזר וולנדברג כתב רבות על הסכנה שבתנועה הרפורמית. הוא ניסח שמונה פרקים מלאים וגדושים בפתיחתו לחלק ה' של שו"ת ציץ אליעזר, ובהם ליבן וביסס, מבחינה רוחנית והלכתית - את חובתנו להתרחק מהתנועה הרפורמית ולא לתת לה אחיזה בארץ. שוב – לא אנו מוציאים אותם, אלא התנועה הרפורמית הוציאה את עצמה עד כדי כך שאסור לנו לתת לה להתבסס כאן. לאורך הפתיחה הוא מביא עשרות רבות של ציטוטים מכל גדולי הדורות שלפניו, שקובעים שכת הרפורמים הינם ככתות צדוק ובייתוס, ענן ושאול. נביא מעט ציטוטים מתוך מאמרו הארוך.

זה לשונו שם (פרק א): "מצב מיוחד לנו במלחמת-מגן ומלחמת-תנופה עם הרבנים-הרפורמים ביתר שאת מעם סתם פוקרים בישראל... אחד מגדולי הדור בימים ההם הרחיק עוד לכת בקביעת זהותה של התנועה הרפורמית עד כי מצא בחביון מעמקיה של התיסדותה מחשבת און אשר שרשרת וחתירתה מגעת עד לידי אמונת–הנצרות... ולמה נשלה את עצמנו, האם לא נתגשם באמת הרבה אח"כ בפועל ככל אשר חזה לנו בעיני רוחו הגאון הגדול הזה, והרבה מראשיהם ומהמוניהם של התנועה הזאת יצאו בגלוי מדת ישראל לדת הנכריה המה ונשותיהם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם למאות ולאלפים לחרפות ולדראון עולם? צא ולמד בדפי ההיסטוריה של העת ההיא ותוכח על אמיתותן של הדברים. ומה מתרחש בימינו בקהלות הרפורמית ברחבי עולם?".

עוד באותו נושא:

ובהמשך דבריו שם (פרק ה): "באשר בימינו הספיקה כבר התנועה הרפורמית בכמה וכמה הזדמנויות פומביות ביותר לחשוף פרצופם האמיתי ולגלות טלפיהם המגואלות, הן בבגידה בד' ובתורתו, וכן בהתנכרות ובהתאכזרות לעמם במדה מכוערת ומבהילה ביותר. לכן שמע ישראל! בקרבכם היום אל המלחמה הרוחנית לשבור זרוע הריפורם ולצור עליה עד רדתה בכוונה טהורה בכדי להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק".

דעת הגאון הרצ"פ פראנק זצ"ל

הגאון ר' צבי פסק פראנק כתב מכתבים וכרוזים בנידון. נציין שתיים מהם. האחד מובא על ידי הציץ אליעזר (שם פרק ח), וזה לשונו: "... ולפ"ד נחוץ הוא לסדר אסיפת רבנים גדולה לקדם פני הרעה בראשית תופעתה להכריז עליהם שלא יבואו בקהל ה' עד עולם, כי המפלצת הזאת גרועה היא מכל סוגי החילוניים למיניהם כשבפעולותיהם הנם מכניסים אנדרלמוסיא בעולם ומגבירים כח הסט"א רח"ל".

ובמכתב אחר כתב הרב פראנק (הצבי ישראל, עמ' שיח): "בקשר עם נסיונם של הריפורמים מארצות הברית לנעץ את צפרנם בעיר ובארץ הקודש הריני להזכיר לכל אחינו בני ישראל שהריפורמים לכיתותיהם ולסוגיהם אין להם חלק ונחלה באלוקי ישראל ובעם ישראל. וידוע הדבר שהריפורמים הרעו לעם ישראל רעה גדולה מאד ומה שלא הצליחו לעשות המיסיונרים הנוצרים הצליחו הריפורמים להסית ולהדיח מעם אלוקי ישראל מאות אלפי נפשות שנכרתו מארץ החיים ונטמעו הם וזרעם וזרע זרעם בין הגויים ... וכבר סמכו ידיהם על כך גדולי ישראל שע"פ דין ודת תורה יש להתייחם אליהם כל עוד לא חזרו בתשובה כאל נכרים גמורים יינם ייך נסך ופתה פת עכו"ם... אשר על כן הנני חוזר ומכריז שע"פ דין תורה"ק חייבים להתרחק מהם בתכלית הריחוק ואסור להתחבר אתם אפילו שלא לדבר עבירה והמסייע בידם סיוע כלדהו - גדול עונו מנשוא ובכלל הקמים על ה' ונחלתו ייחשב".

דעת הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל

הגאון ר' שאול ישראלי זצ"ל, במאמרו "הרפורמה אינה זרם ביהדות" (הרבנות והמדינה עמ' 369): "... יש להסתייג מכינויה של הרפורמה כזרם ביהדות אין זה זרם ביהדות אלא יציאה מהיהדות. הנוצרים הראשונים והקראים היו בשעתם קרובים יותר ליהדות מאשר הרפורמים דהיום...".

ובמאמר אחר כתב הרב ישראלי (שם עמ' 372 ואילך): "יש ששואלים מה איכפת לנו כל כך מהרפורמים האם החילוניות המכריזה על עצמה בתור שכזו טובה יותר... יש צורך לשרש מחשבה מוטעית שמדברת על זרמים ביהדות כאילו הרפורמים והקונסרבטיביים מהוים איזה זרם, איזה כיוון שיש מקום להתוכח עמו, אבל יש מקום למהלך כזה בתוך היהדות. וזוהי טעות מוחלטת... זה אינו זרם ביהדות זהו זרם של אנטי יהדות את הרפורמה לקחו בחיקוי מזרמים בנצרות אבל שם אין להם מעמד".

דעת הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל

ידוע שגם הגאון רי"ד סולוביצ'יק הדגיש מספר פעמים את החובה להיזהר מהתדמות לרפורמים והקונסרבטיבים. הוא ראה במעשיהם עקירת דת. בספר דברי הרב (עמ' קנו-קנז) מובאת פסיקה מפורסמת של הגריד"ס, לפיה אין ללכת לבית כנסת קונסרבטיבי על מנת לשמוע שופר בראש השנה. ומודגש שם שאפילו אם יפסיד את קיום המצווה לגמרי – עדיף שלא יתקרב לאותו מקום. הרב הסביר את טעם הדבר: "שאם ילך לשם, אמנם יקיים מצוות שופר, אך באותו הזמן יעבור על העבירה דלא תעשה כן לד' אלקך. ואם ישאר בביתו, יבטל את מצוות השופר, אך לא יעבור על הלאו הנ"ל, ומן הנכון לומר בכהאי גוונא ששב ואל תעשה עדיף". ה"איסור" שאותו הגריד"ס מציין הוא מהפסוק המוזכר בפרשת ראה "לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַד' אֱלֹקֶיךָ" (דברים יב, לא) הנאמר בהקשר של עבודה זרה! הגריד"ס התכוון ברצינות – ולולא כן לא היה מורה לאדם לבטל מצוה דאורייתא של שמיעת קול שופר בראש השנה. הוא ראה כאן איסור דאורייתא של קרבה לעבודה זרה, או לכל הפחות אביזרייהו דעבודה זרה. הוא חזר מספר פעמים על כך שהתנועה הרפורמית והדומות לה אינן רק חולשה דתית - אלא הן סילוף של היהדות, עיוות ועקירה שלה. לכן יש בה סרך של עבודה אלילים. אמנם הגריד"ס לא שלל את האנשים הפרטיים אלא את התנועה. היו לו ידידים אישיים שנמנו על הכתות הדתיות הללו, אך סירב מלהכיר בהם כזרם יהודי. זו חלוקה מאד חשובה. ישראל שחטא – ישראל הוא, גם אם הוא שבוי ברמות כאלה ואחרות במינות. אמנם במקרים הקיצוניים של מינות נאמר "כל באיה לא ישובון", כפי שחז"ל מבררים (עבודה זרה יז). אך אין לשפוט כל אדם רפורמי פרטי כ"מין", אלא רק את התנועה, וכמובן את ראשיה שמנתבים את דרכה הקלוקלת.

כמו כן, יש בידי מכתב שנשלח לתלמידו המובהק של הגרי"ד סולובייצ'יק – הרב צבי שכטר שליט"א, ובו בירור האם להבנתו יש היתר להפגש עם רפורמים כחלק מניסיון ל"חבר" בין "הזרמים היהודיים", כביכול. אני מביא כאן את לשון השאלה שנשלחה לרב שכטר ולאחריה את התשובה של הרב. המכתב מצוטט כאן באופן כמעט מלא (השמטות טכניות בלבד): "... לכבוד הגרצ"ה שכטר שליט"א... הרב ודאי שמע על דבריו ומעשיו של... הרב אליעזר מלמד, שהחליט לשבור את הקונצנזוס הרבני המקובל ולהיפגש בפומבי עם רבאית רפורמית. מה הגישה לעניין זה אצל רבני ארה"ב הקרובים בדעתם לציבור שלנו... רק בקציר האומר...". הרב שכטר ענה: "... כמדומה לי שכאן זה לגמרי לא מקובל לעשות כזה...".

כמובן רבני אמריקה נפגשים עם חילונים למטרות קירוב – אך לא נותנים מעמד יהודי מכובד לתנועה הרפורמית! מדוע? מסתבר שתלמידי הגריד"ס חוששים, כי יש בזה משום "לא תעשה כן לד' אלקיך" או לאיסור אחר הקרוב לזה, שעניינו התרחקות ולא קירוב. לא כמו יהודי חילוני או תועה פרטי.

דעת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

הגאון ר' יעקב אריאל שליט"א, מבחירי הרבנים בדורנו, תלמידם של הרצי"ה קוק, הרב ישראלי והגר"א שפירא זצ"ל - כתב מספר מאמרים בנושא הרפורמים. בעבר גם תקף את הפגישה המתוקשרת של הרב מלמד עם הרפורמים. לצורך העניין אבחר רק מעט מזער מדבריו הנמצאים ברשת (אתר ישיבה ועוד): "הרפורמה אינה יהדות אלא חיקוי של הנצרות. היחס הסלחני של הרפורמים לנישואי תערובת, העושים שמות בעם ישראל, מוכיח את הדבר". ובתשובה אחרת: "הרפורמה נוצרה כחיקוי לכנסיה הנוצרית הן ברעיונותיה הספיריטואליסטיים שלפיהם אין משמעות למעשים אלא לרעיונות המופשטים בלבד והן בצורת בית הכנסת ואופי התפילה (כגון העוגב). גם היחס לארץ ישראל היה בהתאם הם מחקו את זכר ציון וירושלים מסידור התפילה ומהלב. הרצל רצה לכנס את הקונגרס הראשון הציוני במינכן אולם הם התנגדו והלשינו לשלטונות הגרמניים וכך הועבר הקונגרס לבאזל... מהרפורמים הראשונים לא נותר זכר. כל צאצאיהם התבוללו. גם היום הם אחד הגורמים לשקיעתה של היהדות בארצות המערב ולהתבוללות שכילתה בשבעים שנה האחרונות כשש מיליון יהודים!".

דעת הרצי"ה קוק זצ"ל

יש בידי עוד ציטוטים רבים מרבני ישראל בדורות האחרונים, אך קצר המצע מהשתרע. ברצוני לסיים במעט מן המעט מדבריו של הרצי"ה קוק זצ"ל, הואיל וסביב עמדתו נפתח הדיון. גם הרצי"ה – כמו רובם של גדולי ישראל – עשה חלוקה בין הרפורמי הפרטי, שהוא יהודי שיש לקרבו בהתאם לקישורו לעם ישראל ולתורה – לבין התנועה וראשיה. ביחס לתנועה וראשיה כתב הרצי"ה במספר מקומות שיש לה שייכות למינות. זה לשון הרצי"ה בשיחה (אורות ישראל ותחייתו א, יא): "שאלה: מה ביחס לזרמים אחרים כגון רפורמים וקונסרבטיבים? תשובה: ברפורמים יש קצת מינות במידה מסויימת. כפירה בתורה ומצוות. בכל דבר יש מדרגות מדרגות בקדושה ובאמונה מדרגות בטומאה וברע. שם יש כפירה בתורה. כפירה באמונה. כפירה במצוות. ומצד זה יש צד של מינות. אפיקורסות אינה מינות. מינות גרועה יותר מאפיקורסות, היא שינוי בצורה. אפיקורסות היא שלילה, כפירה, העדר. השלילה, הריק, ההעדר - יכול להתמלא. יש תקווה. אבל נצרות היא השיא של הגויות. גם רפורמים זו מין יהדות מסולפת. דתיות מסולפת. וזה גרוע יותר מלא-יהדות, מריק".

ובשיחה אחרת (ישראל ותחייתו טו, א): "יש תשובות בהלכה על הרפורמים. לא נעימות כלל וכלל, עם ביטויים מאוד חריפים... הרפורמה ביסודה בכללה היא גם כן סוג של כפירה ואפיקורסות יותר מסוכנת מסתם כפירה. יש בה צד התבוללות לגבי כלל ישראל וכדומה. אבל לומר מינים על כל הרפורמים בכלל אין זה צודק... אך המהלך בכללו שהתחיל מלפני מאות שנים בוודאי היה ריקבון והרס מלחמה בישראל ואורייתא. אבל קשה לומר כך באופן כללי על אלפים ורבבות אנשים. יש להבחין בין העניין התיאוריה לבין האנשים עצמם".

גם כאן הרצי"ה מבדיל, בין האנשים הפרטיים, שיש לבחון את קישורם לכלל ישראל באופן כנה ואמתי, לבין התיאוריה הרפורמית ההרסנית. התיאוריה ונושאי דגלה כונו על ידי הרצי"ה "ריקבון והרס, מלחמה בישראל ואורייתא". אלו ביטויים חריפים – שנכונים גם היום. גם היום התנועה הרפורמית לוחמת בכל מה שמריח קדושה, לאומיות יהודית שורשית, וציונות ערכית. הם לא "שה תמים" ש"סתם" בא להתפלל סמוך לשריד מקדשנו, אחרי שמחקוהו מסדר התפילה. יש להם מטרה פוליטית שמקדשת את כל האמצעים והיא לקבל את ההכרה כזרם יהודי במדינת ישראל. בחוץ לארץ כבר אין להם קהילות. הטמפלים (הבנויים בצורת כנסייה נוצרית) מתרוקנים. לכן הם מחפשים "דם יהודי חדש" להזרים בעורקים של זרם ההתבוללות. צריך להיזהר. לדעתי דבריו של הגאון ר' צבי פסק פראנק "והמסייע בידם סיוע כלדהו - גדול עונו מנשוא ובכלל הקמים על ה' ונחלתו ייחשב" – שרירים וקיימים גם בדורנו.

כיצד נקרב את היהודי הרפורמי?

לסיכום - עיקר הוויכוח עם הרב חלמיש והמכון אותו הוא מייצג הוא על המעמד שאנו נותנים לתנועה הרפורמית, לראשיה ורעיונותיה – בתוך מדינת ישראל. ובנוגע לזה, גם הרצי"ה קוק – כמו כל גדולי ישראל – ראו בתנועה זו הרס חורבן ושייכות ל"מינות". ממילא ברור לעניות דעתי שאין למסור ספר תורה ל"חלקה הרפורמית" הסמוכה לכותל, על מנת שלא לתת פלטפורמה לרפורמה ולא "שם" לשיממונה.

לכן להבנתי, על מנת לקרב את היהודי הרפורמי צריך קודם כל להניח על השולחן את העמדה הברורה – שזה לא יכול לבא עם התנועה הרפורמית. כאשר נתון זה יהיה ברור לכל הצדדים – אז הדיון והשיח עם היהודי הרפורמי הפרטי יהיה הרבה יותר נקי. הוא יבין שהוא בא ל"זרם" אחר - זרם יהודי, שהוא בהכרח הפוך מזרם ההתבוללות. לכן, ההכרה בתנועה הרפורמית כזרם יהודי שראוי לכבוד והערכה במדינת ישראל כחלק מ"הזרמים היהודיים" כביכול - מרחיקה אותנו מהיכולת לקרב את היהודי הרפורמי הפרטי.

בדיוק כמו שדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה ולעגן חוקים שלא יאפשרו לשלול את הדמוקרטיה באופן "דמוקרטי" כביכול – כך בדיוק אהבת ישראל דורשת קודם כל שלילת התבוללות. תנועה ש90 אחוז מרבניה מוכן להיות שותף אקטיבי בעריכת נישואי-התבוללות צריכה להיות מוכרת כתנועה אנטי יהודית. לתנועה כזו אסור לתת "שם" והכרה על ידי מסירת ספר תורה על ידי רב הכותל. זה היגיון בסיסי. רק בהטמעת האמת הפשוטה הזו נוכל להציל את היהודים הרפורמים הפרטיים מטמיעה – ובזה לקיים את המצווה של אהבת ישראל האמתית, ולא הפופוליסטית.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו