מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן צילום: עופר עמרם, לשכת עורכי הדין

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם היום (רביעי) דוח ביקורת בשלל נושאים: שיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית, היעדר משילות בנגב ואי הגשת תביעות אזרחיות נגד ערבים שביצעו פיגועי טרור ופגעו ברכוש המדינה.

על המשילות בנגב כתב המבקר כי האוכלוסייה הבדואית בנגב היא "הענייה ביותר בישראל וסובלת מהעדר תשתיות וחינוך איכותי. מעורבותה רבה באירועים הקשורים לאי תשלומי מיסים, פוליגמיה, תשלומי דמי חסות ופגיעה בתשתיות אזרחיות וצבאיות. על ממשלת ישראל מוטלת האחריות להגברת המשילות בנגב".

בנוסף, המבקר מצא כי בשנים 2019-2018 לא הוגשו תביעות אזרחיות להשבת כספי הפיצויים ששילמה המדינה לנפגעי הטרור. "מעשי האלימות שאירעו במהלך מבצע 'שומר החומות' גרמו למדינה להוצאות בגין הפגיעה ברכוש הציבורי, והיא אף צפויה לשלם לנפגעי פעולות איבה פיצויים. לצד ההליכים הפליליים, חשוב לפעול באכיפה אזרחית להשבת הכספים שישולמו מהקופה הציבורית", נכתב בדוח המבקר.

ליקויים מרכזיים שמופיעים בדו''ח המבקר:

הפקרות בנגב

משרד מבקר המדינה בדק היבטים הנוגעים למשילות המדינה בנגב במשרדי ממשלה ובגופים שונים, ובכללם משרד החינוך, אגף החשב הכללי שבמשרד האוצר, צה"ל, חברת דואר ישראל, חברת החשמל, חברת מקורות, חברת תשתיות נפט (תש"ן), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב (רשות ההסדרה), משרד הפנים, וכן בשבעת היישובים הוותיקים (רהט, חורה, לקייה, תל שבע, שגב-שלום, כסייפה, ערערה בנגב), בשתי המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר, ברשות האוכלוסין, במשרד להגנת הסביבה, במוסד לביטוח לאומי (הבט"ל), ברשות המיסים בישראל (רשות המיסים), ברשות המים, בתאגידי המים "מי רהט" ו"נווה מדבר", במרכז למיפוי ישראל (מפ"י) ובמגן דוד אדום.

התוויית מדיניות לקידום כלכלי ולצמצום פערים

מבקר המדינה מצא בנושא זה כי רשות ההסדרה ביצעה באופן חלקי את היעדים שפורטו בתוכנית העבודה שלה לשנת 2019 בתחומים של פיתוח מגרשי מגורים, פינוי והסדרת תושבים מהפזורה ביישובי קבע ואישור עסקאות לשיווק מגרשי מגורים כמענה לריבוי הטבעי. כך לדוגמה, היא פיתחה 758 מגרשים (38%) מתוך ה-2,000 שהציבה כיעד בתוכנית העבודה לשנת 2019. בד-בבד, על פי נתוני רשות ההסדרה מינואר 2021, בשנת 2019 שווקו 1,050 יחידות דיור לאוכלוסייה הבדואית בנגב. יצוין כי הרשות ניצלה 98% מהתקציב שהעמידה לטובת ביצוע תוכנית העבודה שלה וכן פעלה למתן תוקף של 24,652 יחידות דיור בתכנון הסטטוטורי, 23% מעבר ליעד שהגדירה - 20,030 יחידות דיור.

רשות ההסדרה גיבשה הצעה להשלמת הסדרת התיישבות הבדואים בנגב עד 2030. תוכנית זו הוגשה לשר הכלכלה ב-2020, אך טרם אושרה תוכנית אב מתוקצבת ליישובים הבדואים בנגב מעבר לתוכנית החומש (שתסתיים בשנת 2022), המשקללת מגמות של גידול אוכלוסייה, הסדרת הפזורה, הקמה ושדרוג של תשתיות, בחינת הצורך להעביר את סמכויות הפיתוח לרשויות המקומיות וכיוצא באלו.

על פי המדד החברתי-כלכלי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הדירוג החברתי-כלכלי של היישובים הבדואיים בנגב נמוך ביחס לשאר היישובים בנגב, ולא חל שינוי מהותי בדירוג היישובים הבדואיים לאורך השנים על אף ההשקעה הממשלתית מכוח החלטות ממשלה. כך, תשעה יישובים בדואיים הם בדירוג חברתי-כלכלי נמוך, במקומות הנמוכים ביותר (1 - 11) מתוך 255 רשויות.

בנושא מימוש תוכנית החומש לשנים 2017 - 2021, נמצא כי בשלוש מתוך חמש שנות תוכנית החומש (60% מתקופת התוכנית) בוצעו התקשרויות למימון פרויקטים בהיקף של 1.675 מיליארד ש"ח (כ-53% מסך של 3.177 מיליארד ש"ח). משרד התחבורה, המשרד להגנת הסביבה והרשות להסדרה, האמונה על קידום יישובי הבדואים, העמידו התחייבויות תקציביות לכ-23% בלבד מהנדרש בתוכנית הרב-שנתית. כמו כן, תשעה משרדי ממשלה ורשות ההסדרה לא דיווחו למשרד החקלאות על מדדי התוצאה ב-19 תחומי פעילויות (61%) מתוקצבים בתחומן.

עוד עלה כי בנוגע ל-268,000 הבדואים בנגב, ישנם פערים גדולים בין נתוני רישום המגורים של הבדואים שבידי רשות ההסדרה לבין הנתונים המצויים ברשות האוכלוסין. לדוגמה, על פי נתוני רשות האוכלוסין משנת 2018, מספר הבדואים המתגוררים בשבע הרשויות המקומיות גדול ב-46,000 ממספר הבדואים הרשומים ברשות ההסדרה. בנוסף, נתוני רשות האוכלוסין מפברואר 2020 לגבי מספר התושבים הרשומים במועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום נמוכים משמעותית מנתוני הוועדה לחלוקת הכנסות מהמועצה המקומית תעשייתית רמת חובב. כך, במועצת נווה מדבר רשומים 8,287 תושבים, לעומת 26,500 תושבים לפי נתוני הוועדה, ובמועצת אל-קסום רשומים 12,723 תושבים, לעומת 24,600 תושבים על פי נתוני הוועדה. בהיעדר נתונים מלאים המשקפים את מספר התושבים הגרים פיזית בתחומי השיפוט של כל אחד מהיישובים, ההחלטות בכל מה שקשור לתקצוב רשויות, לתכנון התשתיות ביישוב וכיוצא באלו לא יהיו מבוססות דיין ויפגעו ביישומן בכל התחומים הרלוונטיים - חינוך, רווחה, בריאות, תחבורה, תקשורת.

בביקורת עלה כי אין בידי רשות האוכלוסין הכלים המתאימים והמשאבים הנדרשים כדי לבצע בירור יסודי של כל דרישה לשיוך מוניציפלי של מי שרשום כ"שבט" או לשינוי מקום מגורים של תושב בדואי, וכן אין לה הכלים לבירור יסודי של כל דרישה לתושבות מצד בני האוכלוסייה הבדואית. לדברי נציגת רשות האוכלוסין, במהלך השנים נעשה פעמים רבות שימוש במסמכים ואישורים מזויפים כדי להוכיח מגורים בישראל, כגון חוזי שכירות פיקטיביים ונתוני צריכת מים וחשמל מזויפים. כמו כן, רשות האוכלוסין ממעטת לבצע חקירות שטח בכפרים הבדואיים מפאת חשש לביטחונם האישי של החוקרים. לרוב הרשות מסתמכת על חקירות והחלטות של הבט"ל, שאף הוא כאמור מתמודד עם קשיים בביצוען של חקירות מסוג זה.

עוד נמצא כי תושבים מהאוכלוסייה הבדואית הגרים בפועל בשטחי יהודה ושומרון נהנים מהטבות המוענקות להם, ובפרט קצבאות מהביטוח הלאומי, מתוקף היותם רשומים כתושבי הנגב, והדבר מביא לאובדן של כספי המדינה. עלה כי לא מתבצע רישום של יציאות תושבים מישראל לאזור יהודה ושומרון ומעקב אחריהן, וכי כניסות לישראל נרשמות באופן חלקי בלבד.

בנוסף עלה כי על פי נתוני הלמ"ס, ממוצע יחס גביית הארנונה למגורים בתשע הרשויות הבדואיות בנגב בשנת 2016 עמד על 24.4%, בעוד שבשאר 31 הרשויות בנגב על 78.6%. משרד הפנים לא אכף את הצווים בדבר חלוקת הכנסות מופחתת (בשיעור 85%) לרשויות מקומיות שכלל אינן גובות ארנונה למגורים, כמו המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר. כמו כן, עלה כי ביישוב תראבין א-ס'אנע (תראבין), 20% מתושבי השבט מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של היישוב, בשנים שמאז הקמת היישוב הושחתו חלק מהתשתיות שנבנו בו - מגרש ספורט הוצת והושחת עד כי לא ניתן להשתמש בו. עבודות פיתוח, אספלט ותאורה בשכונה מסוימת הופסקו בשל איומים על מנהלים וקבלנים. לחיוב נמצא כי נערך הליך מחקר מלווה לשם בחינת הישגי תוכנית החומש לשנים 2012 - 2016.

תפקוד מועצות מקומיות ותאגידי מים במגזר הבדואי

בנושא זה מצא המבקר כי במועד סיום הביקורת במרבית יישובי המועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר כמעט שלא הוסדרו תשתיות ציבוריות של מים, ביוב, חשמל, כבישים, תקשורת, תאורת רחוב ומדרכות. כך לדוגמה: התשתיות הציבוריות של מים וביוב הוסדרו רק בתראבין.

בנוסף, בתאגידי המים נווה מדבר ומי רהט שיעור פחת המים בשנים 2016 - 2017 עומד בממוצע על כ-17% עד 38% אל מול ממוצע של כ-7% ביתר תאגידי הדרום. נתונים אלה מצביעים על חולשתם של תאגידי המים. כך, בשלושה מתוך ששת יישובי תאגיד המים נווה מדבר היה פחת המים בשנת 2016 גבוה במיוחד ועמד על 59% (תל שבע), 50% (לקייה) ו-61% (ערערה בנגב). על פי אומדן תאגיד נווה מדבר, היקף הנזק הכספי בגין גניבות המים מהתאגיד בשנת 2016 עמד על כ-21 מיליון ש"ח בגין גניבות מים של כשני מיליון קוב.

עוד נמצא כי כשש שנים לאחר הקמת תאגיד נווה מדבר וכשבע שנים לאחר הקמת תאגיד מי רהט, ועל אף שתאגידים אלו נהנים מסבסוד תעריף רכישת המים וממענקי מדינה מיום הקמתם, לא הופחתה תלותם במימון אוצר המדינה, ולא ברור מהי התוחלת לקיומם העצמאי ללא תלות כזו גם בעתיד.

בביקורת עלה כי סך ההכנסות השנתיות של הרשויות הבדואיות מארנונה למגורים עומד על כ-25 מיליון ש"ח בלבד מתוך ההכנסות בתקציב הרגיל המצרפי (כ-2%). זאת לעומת הכנסות מארנונה למגורים של 1.12 מיליארד ש"ח בשאר הרשויות בדרום הארץ מתוך ההכנסות בתקציב המצרפי (כ-14%). בנוסף, על אף הצהרות המדינה והמועצות לבג"ץ, מעת הקמת המועצות נווה מדבר ואל קסום, בשנת 2012 הן לא הוציאו שומות ארנונה לתושביהן כחוק וממילא לא גבו חיובים אלו. עוד עלה כי בפברואר 2018 הוקם צוות בין-משרדי לבחינת מענקי האיזון של משרד הפנים בגין התושבים הרשומים במרשם האוכלוסין כתושבים המשתייכים לשבטים הבדואיים בנגב (להלן - הצוות הבין-משרדי). הועלה כי משרד הפנים טרם התאים את נוסחת מענק האיזון למצבן הייחודי של הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב.

בביקורת עלה כי בשנים 2015 - 2018 בוצעו שתי ביקורות שטח בנושא הסעות תלמידים ע"י משרד החינוך. בביקורת שבוצעה ב-4.5.17 לבדיקת המרחקים והעלויות המבוקשות להסעה שהגישה המועצה המקומית אל-קסום נמצאו פערים בין המרחק הרשום בבקשה לבין המרחק שנמדד בפועל בשיעורים של בין כ-100% לכ-500%. בנוסף, הדרכים שבהן עוברים רכבי ההסעות ביישובי הפזורה הבדואית הן בלתי סלולות ומאוד משובשות, ובעונת בחורף השיטפונות גורפים קטעי דרך. לכן גוברת הסכנה לתלמידים המוסעים, ולדברי מנהל מחלקת החינוך במועצה הורים רבים בוחרים שלא לשלוח את ילדיהם ללימודים בעת אירועי גשם משמעותיים. כמו כן, חברות ההסעה המסיעות את התלמידים משתמשות באוטובוסים ישנים, בני יותר מעשור שנים, הנחותים מבחינה בטיחותית.

עוד נמצא בביקורת כי דוח המבקר הפנימי בנושא דיווחי נוכחות עובדים במחלקת החינוך במועצה האזורית אל קאסום מעלה חשש לקיום נורמה פסולה של דיווחים כוזבים. בכל הקשור לתיעוד ונהלים בביצוע ואישור עבודת קבלני משנה, נמצא כי במועצה האזורית אל-קסום לא קיים נוהל להגשת חשבונות ביצוע של קבלני עבודות תשתית ולאישורם. כמו כן, במערכת הממוחשבת של ביצועי הפרויקטים במועצה לא מנוהל "תיק פרויקט", הכולל את מכרז העבודה, חוזה העבודה, תחשיבי כמויות, דפי ביצוע וכיוצא באלו.

בביקורת עלה כי ברשויות המקומיות הבדואיות בנגב קיימת בעיה מתמשכת של היעדר מיפוי ושיום לרחובות. רוב הרחובות ביישובים אלו הם חסרי שמות רשמיים, ובבתים אין שלטים שבהם מצוין מספר הבית. הזמנת מיפוי היישובים נעשתה לגבי שבעה יישובים ותיקים מוכרים, אך לא עבור 11 יישובים מוכרים נוספים במועצות אל-קסום ונווה מדבר.

פגיעות בתשתיות ממשלתיות והעדר תשתיות

בביקורת נמצא כי חברת מקורות מתמודדת מדי שנה עם כ-105 אירועי חבלה במתקניה בנגב וגניבה מהם. היקף הפגיעה בתשתיות החברה בשנים 2008 - 2018 רחב ביותר ומסתכם בכ-1.5 מיליון ש"ח. בשנת 2019 התבצעו פגיעות בתשתיות החברה - כגון גניבות סולר ומים, גניבת רכב, פריצות למבנים וחבלות לאורך הקווים - שהסבו לה נזק בסכום כולל של 275,900 ש"ח. הטיפול באירועים אלו גורם נזק כספי ניכר לקופת החברה. כמו כן, אירועים כאלו פוגעים בתשתית לאומית חיונית ביותר ומעכבים ביצוע פרויקטים לחיבור תקין של האוכלוסייה לרשת המים.

חברת החשמל מתמודדת מדי שנה עם אירועי גניבה רבים, בעיקר של שנאי מתכת, ממתקניה בנגב. כך, בין ינואר 2018 לספטמבר 2019 תועדו 13 אירועי גניבה בנגב הצפוני, בעיקר של שנאים, כבלי נחושת וציוד, שהם ככל הנראה מטרה לסוחרי מתכת. נוסף על כך, בחלק מיישובי הבדואים בנגב קיימת התחברות פירטית של תושבים מקומיים לתשתיות החשמל של חברת החשמל או של גופים ציבוריים, ועולה כי מדובר בתופעה נפוצה יחסית ביישובים אלה. לתופעה זו השלכות שליליות רבות, ובכללן סיכון חיי אדם כתוצאה מהתחברויות בלתי בטיחותיות, גרימת תקלות ברשת החשמל המשפיעות על כלל התושבים, נזק לציוד של חברת החשמל ושריפת נתיכים שלה. על פי נתוני חברת החשמל מאוקטובר 2020, אומדן הנזק הכלכלי השנתי שנגרם לה בגין חיבורי חשמל לא-חוקיים עמד על 41 מיליון ש"ח לפחות בשנת 2020.

תש"ן מתמודדת זה שנים עם פגיעות בקווי הדלק של החברה בדרום וניסיונות לגנוב דלק מקווי הצנרת התת-קרקעיים. מעבר לפגיעה הכלכלית בחברה, קיימת פגיעה ברציפות האספקה למתקנים חיוניים וכן פגיעה בסביבה כתוצאה מדליפת דלק לקרקע.

בהיבטי היעדר תשתיות לטיפול בשפכים, נמצא כי במועצות נווה מדבר ואל-קסום אין תשתיות לטיפול בשפכים. פינוי השפכים של כ-70,000 בתים מתבצע כיום בצורה מיושנת, באמצעות בורות ספיגה, מצב המשמש כר פורה לזיהום מי התהום ולמחלות, תוך סכנה לחיי אדם. נזקי המפגע הסביבתי שמקורו באותם יישובים צפויים להגיע גם לבאר שבע. בנוסף, ביישובים הלא-מוכרים אין תאגיד מים המסדיר את הטיפול בשפכים. נוסף על כך, עד פברואר 2020 טרם קבעה רשות המים כיצד תחולק הנשיאה בנטל של העלויות הכרוכות בהרחבת מכון טיהור שפכים (מט"ש) באר שבע בין תאגידי המים מי שבע ונווה מדבר. כמו כן, לא קודמה הרחבה זו, הנוגעת לאיסוף השפכים מוואדי אל-נעים למט"ש מי שבע. תנאי מקדים להרחבת המט"ש הוא איכות השפכים.

עוד עלה בביקורת כי ההתיישבות הבדואית סמוך לבסיס נבטים מביאה לידי פגיעה ביטחונית, נזק לתשתיות בסיס ופגיעה באיכות הסביבה, וכן עלולה לפגוע בבדואים החיים שם. לדוגמה, ניתן להשקיף על בסיס נבטים, מצב המאפשר לימוד דפוסי פעילות הבסיס, הן בשגרה והן בחירום, פעילות שהיא בגדר נכס מודיעיני אסטרטגי. בנוסף-חדירת עדרי צאן יכולה להסב נזק למטוסים. כמו כן, לעיתים מתרחשים אירועים של השלכת צמיגים ואבנים לעבר מכוניות צבאיות ושריפת גזם של התושבים הבדואים סמוך לגדר האלקטרונית ההיקפית של הבסיס פוגעת בגדר.

עוד עלה בביקורת כי בשנים האחרונות קיימת בנייה בלתי חוקית של תושבים, שמזוהים ברובם כתושבי הכפר ביר הדאג', סמוך לבסיס צה"ל מל"י בצאלים ולשטחי האש של הבסיס. כמו כן, קיימת תופעה של רעיית עדרים בשטחי האש של הבסיס, המסכנת הן את רועי הצאן והן את בעלי החיים. במרחבי הבסיס צאלים מבוצעת פעילות פלילית הכוללת גניבת ציוד למטרות שונות, בין היתר לצורך מכירתו לארגוני פשע (תחמושת, חומרי חבלה), סיוע לפעילות של הברחות (אמצעי ראיית לילה ומכשירי קשר) והפקת רווחים כלכליים (ברזל, נחושת, סולר). בין ינואר 2017 ליולי 2020 היו 1,628 אירועים פליליים, והוקמו בשטחי האש של הבסיס מאות חממות קנאביס.

אכיפה ובריאות הציבור

בביקורת נמצא בהיבט זה כי ביישובים הארעיים וביישובי הקבע שבהם מתגוררת האוכלוסייה הבדואית קיימת תופעה של השלכת פסולת ברשות הרבים ובניגוד לחוק שמירת הניקיון, ומתבצעות "יוזמות פרטיות" לשריפות בלתי מוסדרות של פסולת, הגורמות לזיהום אוויר ניכר שאליו נחשפים התושבים. נוסף על כך, הרשויות המקומיות ביישובים הארעיים שבהם מתגוררת האוכלוסייה הבדואית אינן אוספות פסולת ופגרים בעקבות שחיטת בעלי חיים לצרכים פרטיים ואינן מטפלות בכך כראוי. ביישובי הקבע חסרים אתרים למיחזור פסולת, ותדירות איסוף הפסולת והטיפול בה נמוכה. כמו כן, המשרד להגנת הסביבה אינו מצליח למנוע את התופעה של השלכת פסולת בשטחים הגליליים שברחבי הנגב.

בנוסף, במרכז חינוכי גדול שבתחום אחריותה של המועצה האזורית נווה מדבר, המצוי בקרבה לאתר נאות חובב (2.5 ק"מ ממנו), לומדים כ-3,000 תלמידים בשני בתי ספר יסודיים וב-13 גני ילדים, ואולם עד יולי 2020 הם טרם הועברו לבית ספר אחר כפי שדרש השר להגנת הסביבה.

עוד עלה כי עד פברואר 2020 טרם הוקמו תחנות משטרה בחורה, בכסייפה ובלקייה, שנועדו על פי תוכנית השר לביטחון הפנים לחזק את מערך המשטרה ביישובי המגזר הערבי בדרום. בערערה בנגב הוקמה תחנת משטרה, ובשגב-שלום פועלת תחנה שבה מוצב מספר קטן של שוטרים ביחס לתחנת משטרה רגילה.

מינואר 2015 עד מרץ 2020 נגנזו או הועברו להליכי סגירה 177 (67%) תיקי סחיטת דמי חסות במרחב נגב, ו-87 תיקים (33%) הועברו להמשך טיפול בפרקליטות מחוז דרום. נתוני המשטרה לגבי היקף תופעת סחיטת דמי חסות בנגב אינם משקפים את היקף התופעה במלואה, אלא רק את הדיווחים למשטרה על תופעה זו.

בשנים 2014 - 2018 הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות לא יזמו אכיפה נגד תחנות הדלק הפירטיות שבתחומן. עוד עלה כי המידע שהתקבל במשטרת ישראל לגבי תחנות הדלק הפירטיות מקורו בגורמים פרטיים ולא מגורמים ממשלתיים הקשורים לתחום.

בהיבטים של מעורבותם של נהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית בתאונות דרכים קטלניות וקשות בנגב, נמצא כי מעורבותם של נהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית בנגב בתאונות קטלניות, קשות וקלות גבוה משמעותית משיעורם במרחב נגב (10%) ובכלל האוכלוסייה (21%). כך, במרחב נגב היו מעורבים נהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית ב-62% מהתאונות הקטלניות וב-45% מהתאונות הקשות בשנים 2016 - 2019.

בנוסף, בשנים 2016 - 2019 שיעור הדוחות שנרשמו לנהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית במרחב נגב היה גבוה משיעור הדוחות שנרשמו לנהגים אלו בכל הארץ ובמחוז דרום. כך, 57% מהדוחות בגין עבירות מסכנות חיים ו-62% מהדוחות בעבירות בריונות בכביש נרשמו לנהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית. כמו כן, שיעור הדוחות שנרשמו במרחב נגב לנהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית גבוה משיעור הדוחות שנרשמו לנהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית בכל הארץ ובמחוז דרום, בכל אחת מהעבירות שנבחנו, ועומד על בין 81% ל-90%. מלבד זאת, בשנים 2016 - 2019 שיעור הנהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית שקיבלו דוחות תנועה בגין עבירות ביטוח במרחב נגב היה 88%, גבוה משיעור זה במחוז דרום (73%) ובכל הארץ (68%).

בביקורת נמצא כי משנת 2016 ועד 2020 נתפסו 399 ילדים (בני 0 - 16) במרחב נגב הנוהגים ברכב, בלי שהוציאו רישיון נהיגה מעולם. 244 מהם (כ-61%) הם מהאוכלוסייה הלא-יהודית. עם זאת, בתוכניות העבודה של משטרת ישראל בתחנת העיירות ובתחנת רהט נגב לשנים 2017 ו-2018 לא הייתה התייחסות לתופעת נהיגת ילדים במרחב נגב, ולא נקבעו יעדים ודרכי אכיפה.

בין השנים 2008 - 2018 נהרגו 17 בני אדם בתאונות דרכים שבהן היו מעורבים בעלי חיים, חלקם הגדול בתאונות עם גמלים, ו-399 בני אדם נפצעו, בהם יותר מ-70 באורח קשה. בתוכניות העבודה של אגף התנועה במחוז דרום ושל התחנות עיירות ורהט-נגב לשנים 2017 - 2018 אין התייחסות לתופעת שיטוט הגמלים ולא נקבעו יעדי אכיפה.

בהיבטי תיקי פוליגמיה, נמצא כי למרות שהיועץ המשפטי לממשלה הנחה להגביר את האכיפה בתחום הפוליגמיה, ומאות דיווחים על עבירות פוליגמיה הועברו למשטרה מבית הדין השרעי, ממשרד הפנים, מהפרקליטות האזרחית ומרשות האוכלוסין וההגירה, בפועל, בין שנת 2017 לפברואר 2020, על פי הנתונים לפברואר 2020, הוגשו כתבי אישום ב-18 תיקים, ואילו 345 תיקים נסגרו. דהיינו, בכ-5% מהתיקים בלבד הוגשו כתבי אישום.

קיימת תופעה לפיה נשים מגורשות על ידי בעליהן ונשארות לחיות במקום מגוריו ואף סרות למרותו, אך מדווחות לבט"ל כמשפחות עצמאיות (חד הוריות). כמו כן, קיימת תופעה של נשים בדואיות תושבות ישראל שעברו לגור בשטחי יהודה ושומרון וממשיכות לקבל קצבה מהבט"ל. בשל היעדר משאבים מתאימים וקשיים אובייקטיביים, הבט"ל אינו מצליח לבצע חקירות ובדיקות נאותות, שהיה בכוחן להוכיח כי מרבית הנשים המדווחות כמשפחות עצמאיות עדיין מקיימות חיי משפחה, בצורה כזאת או אחרת, עם הגבר שגירש אותן. היעדר אכיפה מספקת מאפשר את הניצול של תופעת הפוליגמיה לצורך קבלת קצבאות שלא כדין.

נכון ליוני 2020, 218 מתוך 388 התיקים הפליליים (56%) שנפתחו לעברייני מס (דג"ע) באזור הנגב משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית. יצוין כי שיעור העוסקים הפעילים באזור הנגב הוא 22,416 עוסקים, ומתוכם 3,504 משתייכים לאוכלוסייה הלא-יהודית (כ-16%). כלומר, שיעור עבירות המע"ם של האוכלוסייה הלא-יהודית גדול פי 3.5 מחלקם היחסי בכלל אוכלוסיית העוסקים בנגב. בשנים 2016 - 2019 ערכה הרשות 327 מבצעי אכיפה באזור הנגב, אך רק מבצע אחד מהם נערך בפזורה הבדואית. הימנעותה של רשות המיסים מלהיכנס לאזורים אלו עלולה לגרום לאובדן מהותי של הכנסות ממיסים ולהפחתת ההרתעה.

עוד עלה כי אובדן ההכנסות השנתיות למדינה ממיסים כתוצאה ממהילת הבנזין בתחנות דלק פירטיות מוערך בכ-400 מיליון ש"ח (ללא אובדן המס בעקבות העלמות מס בתחנות דלק אלה). על פי נתוני רשות המיסים מאוקטובר 2020, בשנים 2016 - 2019 בפקיד שומה באר שבע לא נערכו שומות לבעלי תחנות דלק פירטיות. באותה תקופה טופל במשרד מע"ם באר שבע, בשיתופה של משטרת ישראל, אדם אחד בלבד שמכר דלק בחצר ביתו.

עוד נמצא כי משרד החינוך ומשטרת ישראל לא הקצו תקני אבטחה בשעות הבוקר למוסדות חינוך במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר. כמו כן, בניגוד לנוהלי משרד החינוך, במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר לא מתבצעת אבטחת מוסדות חינוך בשעות הבוקר. ישנה "שמירת רכוש" בשעות הערב על ידי חברות שמירה, אשר תוקצבה בשנת 2018 בסכום של כ-19 מיליון ש"ח.

אספקת שירותים סדירים

בביקורת עלה כי קיימים קשיים בחלוקת הדואר ביישובי הקבע ובפזורה, כאשר שיעור ההחזרה של דברי הדואר הרשום ביישובי האוכלוסייה הבדואית בנגב הוא כ-48.4%, הגבוה בהרבה משיעור ההחזרה בכל מקום אחר במדינת ישראל, העומד על ממוצע של כ-24%. הדבר פוגע בעיקר במדינה, ברשויותיה ובבעלי החוב שנבצר מהם לגבות את חובם. בכך נוצרת מעין הגנה על החייבים המסרבים לקבל את דברי הדואר הרשום מפני נקיטת צעדי אכיפה בשל אי-תשלום מיסים, אגרות וחובות. בנוסף, סניפי הדואר ביישובי הבדואים בנגב אינם ערוכים מבחינה פיזית ולוגיסטית לטפל בהיקף הרב של הנזקקים לשירותיהם, ובמיוחד בימי חלוקת קצבאות הביטוח הלאומי לסוגיהן, כגון גמלת הבטחת הכנסה וקצבת ילדים.

בכמה יישובים של הפזורה הבדואית חברת הדואר לא הצליחה לחלק דואר באמצעות מרכזי חלוקת דואר עקב חבלות שבוצעו במרכזי החלוקה, וחלקם אף פורקו. כמו כן, בשנים האחרונות אירעו פריצות וחבלות רבות בסניפי דואר בנגב. כך, בשנים 2015 - 2019 אירעו 18 אירועי פריצה, 14 אירועי שוד ותשעה ניסיונות שוד בסניפי דואר, אירועים שהתמקדו בעיקר ביישובי האוכלוסייה הלא-יהודית באזור באר שבע.

עוד עלה בביקורת כי נכון למועד הביקורת במאי 2020, לא הותקנו ביישובי הפזורה הבדואית מערכות התרעה באמצעות צופרים, המספקות מידע מקדים אודות ירי רקטי. זאת בשל העובדה שלהתקנתן נדרש שילוב של חיבור מסודר לתשתיות חשמל ומבני ציבור ראויים ויציבים, החסרים ביישובים אלו. כמו כן, במרבית היישובים בפזורה סירבו האחראים למסגדים להתקין כרוזיות. האמצעי המרכזי בפזורה לקבלת ההתרעות הוא היישומים של פיקוד העורף לטלפונים הניידים.

כמו כן, הגם שנעשו פעולות בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב להכשרת גורמי הצלה ולאספקת ציוד החייאה, עולה כי כ-1,700 תושבים השתתפו בקורסי הכשרה מתוך כ-3,080 תושבים שהיו אמורים להשתתף בהם (כ-55%). כמו כן, ליישובים סופקו 334 ערכות ומכשירי החייאה מתוך 620 שנועדו להיות מסופקים (כ-54%).

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי הפגנת משילותה של המדינה בכל חלקי הארץ מחויבת כחלק מהצורך להבטיח מתן שירותים תקינים וסדירים לכל תושביה באשר הם. קידומה של האוכלוסייה הבדואית בנגב תלוי בתיאום בין כלל הגורמים הרלוונטיים.

האוכלוסייה הבדואית בנגב זכאית למסגרת כלכלית-חברתית שתאפשר להם להשתלב שילוב של ממש בחברה הישראלית. מיצובם כיום כקבוצה הענייה ביותר בישראל מטיל על ממשלת ישראל את האחריות לפעול להגברת המשילות בנגב כדי לאפשר להם להיחלץ ממצבם ולהעניק להם, ובייחוד לדור הצעיר, את הכלים הדרושים ואת התשתיות הפיזיות כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העתיד.

התנהלות גורמי האכיפה אל מול יוצאי אתיופיה

אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל מונה כ-155,300 נפש, ושיעורה כ-1.7% מאוכלוסיית ישראל. בשנת 2015, בעקבות פרסום סרטון ובו נראים שני שוטרים מכים חייל במדים יוצא העדה האתיופית, החריף משבר האמון של יוצאי אתיופיה ברשויות המדינה, והדבר התבטא בגל מחאה נרחב של יוצאי אתיופיה נגד המשטרה. בעקבות גל המחאה גיבשה המשטרה בשנת 2015 תוכנית לחיזוק האמון שבין המשטרה לבין יוצאי אתיופיה. בשנת 2016 החליטה הממשלה על הקמת צוות בין-משרדי לגיבוש תוכנית פעולה להתמודדות עם תופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. בתחילת 2019 התחדש גל המחאה של יוצאי אתיופיה בעקבות שני מקרי מוות של צעירים יוצאי אתיופיה בידי שוטרים.

משרד מבקר המדינה בדק את התנהלות גורמי האכיפה אל מול יוצאי אתיופיה בשנים 2015 - 2020. הביקורת נעשתה במשטרה ובמח"ש, במשרד לביטחון הפנים, במשרד המשפטים, בצה"ל, בשירות בתי הסוהר ובהנהלת בתי המשפט. הביקורת בוצעה, בין היתר, באמצעות איסוף, ניטור, ניתוח והצלבה של נתונים ממאגרי המידע של הגופים המבוקרים. כמו כן, משרד מבקר המדינה ביצע הליך שיתוף ציבור עם משתתפים יוצאי אתיופיה כדי לשמוע את עמדותיהם בנוגע להתנהלות גורמי האכיפה כלפיהם.

מבקר המדינה מצא כי בכל שלבי הליך האכיפה הפלילי, החל במעצר, עבור דרך פתיחת תיק החקירה וכלה בהגשת כתב אישום, שיעורם של יוצאי אתיופיה גדול משיעורם באוכלוסייה. למשל, שיעור תיקי החקירה של יוצאי אתיופיה בשנת 2019 גדול במידה ניכרת משיעורם באוכלוסייה (1.7%): פי 3.8 בקרב קטינים ופי 1.9 בקרב בגירים. הנתונים מעידים על שיטור יתר כלפי אוכלוסייה זו. הנתונים מראים על חריגות גבוהה במיוחד עבור קטינים יוצאי אתיופיה.

עוד נמצא כי במסגרת התוכנית המשטרתית לחיזוק האמון בין יוצאי אתיופיה למשטרה, ננקטו פעולות שהביאו למגמת הפחתה בשיעורי השיטור והאכיפה כלפי קטינים יוצאי אתיופיה בשנים 2015 - 2019: הפחתה של 4.1 נקודות אחוז בשיעור המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה והפחתה של 2.2 נקודות אחוז בשיעור תיקי החקירה של קטינים יוצאי אתיופיה. לצד זאת, הסתמנה מגמת יציבות או גידול מתון בשיעור נתוני השיטור והאכיפה כלפי בגירים יוצאי אתיופיה. עם זאת, על אף פעולות המשטרה ומגמת השיפור בממדי שיטור היתר בקרב קטינים יוצאי אתיופיה, בשנת 2019 שיעורי השיטור והאכיפה כלפיהם נותרו גדולים בהרבה משיעורם באוכלוסייה.

מסקרי עמדות שמקיימת המשטרה בקרב יוצאי אתיופיה עלה כי בשנת 2018 חל שיפור במידת האמון של יוצאי אתיופיה במשטרה יחסית לשנה הקודמת, אולם בשנת 2019 חלה ירידה חדה במידת האמון ושביעות הרצון של יוצאי אתיופיה מהמשטרה. עוד עלה כי המשטרה לא עמדה ביעד שהציבה לעצמה ולפיו בשנת 2019 30% מהמשיבים יוצאי אתיופיה ייתנו אמון במשטרה - בפועל באותה שנה רק 13% מהמשיבים יוצאי אתיופיה נתנו אמון במשטרה. מידות האמון של יוצאי אתיופיה במשטרה ושביעות הרצון שלהם ממנה היו נמוכות בהרבה מאשר בקרב כלל האוכלוסייה.

הליך שיתוף הציבור שקיים משרד מבקר המדינה עם יוצאי אתיופיה בשנת 2020: ההליך שיקף את התחושות הקשות של ציבור זה מבחינת היחס של גורמי האכיפה כלפיו ואת חוסר האמון שלו כלפי גופים אלה. למרות הפעולות הממשלתיות ופעולות גורמי האכיפה השונים שננקטו בשנים האחרונות, יוצאי אתיופיה חשים כי הפעולות האמורות לא באו לידי ביטוי בשטח במידה מספקת ולא חוללו שינוי מהותי בתפיסה הבסיסית ובחוסר השוויון בהתנהלות גורמי האכיפה כלפיהם.

בנושא ניהול התוכנית המשטרתית לחיזוק האמון בין המשטרה ליוצאי אתיופיה, נמצא כי בשנים 2015 - 2018 פחת הקשב הפיקודי של המשטרה לתוכנית המשטרתית לחיזוק האמון בין יוצאי אתיופיה למשטרה, האחריות לתכלול התוכנית ולניהולה פוצלה בין יחידות שונות, ועלו פערים בעשייה של כלל הגורמים במשטרה שהיו שותפים לתוכנית. כל אלה הביאו להתרופפות ביישום השוטף של התוכנית ופגעו בקידום התוכנית, בביצוע עבודת מטה שמטרתה להעריך מחדש את התוכנית ובהשגת מטרותיה. נכון למועד סיום הביקורת אין גורם במשטרה שבוחן במבט-על את מכלול ההיבטים הקשורים להתנהלות המשטרה אל מול יוצאי אתיופיה ופועל לשימור הפעילות בתחום.

עוד נמצא כי בשנים 2015 - 2019 שיעור הקטינים מקרב יוצאי אתיופיה שהופנו להליך טיפול מותנה (הליך חלופי להליך הפלילי) היה קטן ב-10% משיעור הקטינים שהופנו לתהליך זה מקרב כלל האוכלוסייה, באופן שבפועל קיים פער בהזדמנות הניתנת לקטינים יוצאי אתיופיה ליציאה מהירה ממעגל הפשע באמצעות הליך זה.

בנוגע לתיקי חקירה לקטינים לקראת גיוס נמצא כי תיקי חקירה פתוחים עלולים למנוע מקטינים את ההזדמנות לגיוס ולהשתלבות בחברה. מסתמנת תופעה ובה בני נוער יוצאי אתיופיה עם תיקי חקירה פתוחים כלל אינם יודעים שנפתחו תיקי החקירה נגדם, הם אינם יודעים מהו סטטוס הטיפול בהם, ולעיתים בהיעדר מוטיבציה, יכולת או תמיכה נבצר מהם לפעול לסגירת התיק כדי לקדם את גיוסם לצה"ל. על אף הרצון והפעולות של צה"ל והמשטרה לסיוע לבני נוער עם תיקי חקירה פתוחים, לקראת גיוסם, בבירור מצב תיק החקירה נגדם ובזירוז ניהול התיק עד סגירתו, התהליך הקיים ואופן שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים טרם הוסדר בנוהל כולל ומחייב. עקב כך עלולים "ליפול בין הכיסאות" בני נוער בעלי עבר פלילי שהיו יכולים להתגייס לצה"ל, ובכך לקבל הזדמנות להשתלב טוב יותר בחברה, בשל אי-קבלת הסיוע המיטבי לכך.

נשיא המדינה ושרת המשפטים דאז פרסמו בנובמבר 2018 מתווה למחיקת הרישום הפלילי של קטינים וצעירים יוצאי אתיופיה. במסגרת זו התקבלו וסומנו עד מאי 2021 140 בקשות למחיקת רישום פלילי, ומהן נענו בחיוב 48 בקשות בלבד. מיעוט הבקשות שהגישו צעירים יוצאי אתיופיה למחיקת רישום פלילי מעיד על פערים בהתאמת המתווה ובשיווקו במתכונתו הנוכחית לצעירים אלה, נוכח חוסר האמון שהם חשים כלפי רשויות אכיפת החוק.

בהיבטי תפיסת הפעלה ויעדים למערך שוטרי המש"קים הייעודיים לקהילת יוצאי אתיופיה עלה כי מערך זה הוא מרכיב מרכזי ביישום התוכנית המשטרתית לחיזוק האמון והקשר הישיר מול הקהילה להנעת תהליכים לקירוב בין הקהילה והמשטרה. מערך זה אף ממומן במלואו באמצעות תקציב של כ-11 מיליון ש"ח בשנה שמקצה התוכנית הממשלתית לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. במועד סיום הביקורת נמצא כי עדיין לא גובשו תפיסת הפעלה, יעדים להשגה, מדדים ומנגנון בקרה ייחודיים לשוטרי המש"קים הייעודיים לקהילת יוצאי אתיופיה.

עוד עלה כי קיימת שונות רבה בין תחנות הליבה במידת ההנעה והקידום של התוכנית המשטרתית ובפעילות של התחנות בעניין יוצאי אתיופיה. מפקדי תחנות שייחסו חשיבות לתוכנית זו נתנו רוח גבית לשוטרי המש"קים הייעודיים, ואילו מפקדי תחנות שלא ייחסו חשיבות לתוכנית הסיטו את שוטרי המש"קים הייעודיים לפעילויות אחרות והפחיתו את הפעילות התחנתית הנוגעת לקהילת יוצאי אתיופיה.

בנוסף, נמצא כי שיעור התלונות שהגישו יוצאי אתיופיה למח"ש גדול ביותר מפי שניים משיעורם של יוצאי אתיופיה בקרב כלל האוכלוסייה. בביקורת עלה כי בשנים 2017 - 2020 נפתחו במח"ש 24,033 תיקים, ומכלל זה 1,074 (כ-4.5%) מהתלונות היו של יוצאי אתיופיה. כ-60% מהתלונות שהגישו יוצאי אתיופיה בשנים 2017 - 2019 מקורן בתיקי "חומר משטרתי" (מסמכים מחומרי החקירה של המשטרה בתיק פלילי, שמתועדת בהם אמירה או טענה שהעלה החשוד בנוגע לשימוש בכוח שהפעיל נגדו שוטר) ולא בתלונות יזומות. לרוב תלונות אלה אינן מבוררות והן נסגרות כי המתלונן זונח את תלונתו.

כמו כן, אין גורם אחד שמתכלל את כל התלונות של יוצאי אתיופיה על התנהלות בלתי הולמת של שוטרים, המתקבלות במשטרה ובמח"ש. מיעוט התלונות המוגשות ליחידה לתלונות הציבור במשטרה (ית"ץ) ולמחלקת המשמעת במשטרה בגין התנהגות גזענית של שוטרים אינו עולה בקנה אחד עם תחושת יוצאי אתיופיה בדבר שיטור יתר כלפיהם.

ניתוח תלונות על אלימות ויחס גזעני של שוטרים: מח"ש, מחלקת משמעת וית"ץ במשטרה הן צמתים מרכזיים המאגדים בידיהם מידע רב בנוגע לתלונות על אלימות ויחס גזעני של שוטרים כלפי יוצאי אתיופיה, אשר עשוי לשמש את רשויות האכיפה להתמודדות עם תופעות פסולות בקרב אנשי משטרה. בפועל גופים אלה אינם מבצעים פילוח של תלונות לפי קבוצות אוכלוסייה, תלונות שמקורן בגזענות, אפליית אוכלוסיות מודרות, שיטור יתר ופרופיילינג (חשד לפעילות פלילית שמתבסס על צבע עור, שיוך אתני או סימן זיהוי אחר, המוביל להפעלה סלקטיבית ומפלה של מעצרים וחיפושים). לפיכך הם אינם יכולים לבחון ולנתח מגמות בתלונות יוצאי אתיופיה בדבר יחס מפלה או גזעני של שוטרים, וכתוצאה מכך לפעול לשינוי המצב.

בביקורת נמצא כי עד לשנת 2019 קיימו גופים שונים במשטרה מאות הכשרות תרבותיות. תוצאות ההכשרות לא ניכרו בתחושות יוצאי אתיופיה, כפי שעלו מסקרי אמון שערכה המשטרה בשנים האמורות. עוד נמצא כי ההכשרה התרבותית התמקדה בשוטרים ובמפקדים בתחנות המשטרה הפרוסות ברחבי הארץ, ואילו לגופי המטה ניתנה הכשרה תרבותית מועטה.

בנוסף, אף שבשנים האחרונות מושם דגש על חידוד הנחיות בנושא הוספת מניע גזעני בכתבי אישום לפי סעיף 144ו' לחוק העונשין, נמצא כי מספר האישורים להוספת המניע הגזעני בכתבי האישום הולך ופוחת: בשנת 2019 אושרו בסך הכול תשע בקשות, וזאת לעומת 33 בשנת 2015, שלא בהלימה לתחושות הציבור והאוכלוסיות הסובלות מגזענות.

עוד עלה כי טיפולה של היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות בתלונות מתמקד בבדיקה ומעקב אחר טיפול הגוף הנילון בנושא שעליו נסבה התלונה ובעדכון המתלונן בממצאי הבדיקה והמעקב. מאחר שלא הוקנו ליחידה סמכויות אכיפה לצורך מילוי תפקידיה ואף אין לה מעמד מקצועי, בפרט מול מח"ש או המשטרה, אופן טיפול היחידה בתלונות מוגבל.

ככלל נמצא כי התפלגות החלטות מח"ש לגבי תיקים של תלונות שהגישו לה יוצאי אתיופיה דומה להתפלגות החלטות מח"ש לגבי תיקים של תלונות שהוגשו לה מקרב כלל האוכלוסייה.

בביקורת נמצא כי שיעור הייצוג ההולם של יוצאי אתיופיה במשטרה הוא כ-3%. עם זאת, בקרב הקצינים במשטרה שיעור יוצאי אתיופיה הוא כ-1% בלבד. בשב"ס שיעור הייצוג ההולם ליוצאי אתיופיה הוא כ-5.5%. עם זאת, בקרב הקצינים בשב"ס שיעור יוצאי אתיופיה הוא כ-2% בלבד מכלל הקצינים.

מבקר המדינה ציין בסיכום הביקורת כי חמש שנים לאחר שהוחל ביישום התוכנית המשטרתית לחיזוק האמון בין יוצאי אתיופיה למשטרה, ולאחר שפורסם דוח הצוות הבין-משרדי, ובו גובשה תוכנית פעולה להתמודדות עם תופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, נמצא כי על אף היותו של הנושא במוקד השיח הציבורי, וחרף העיסוק המוגבר של גורמי האכיפה בו והמאמצים הניכרים שהשקיעה המשטרה בעניינו במסגרת התוכנית המשטרתית, הרי ששיעורי השיטור והאכיפה כלפי יוצאי אתיופיה נותרו גדולים בהרבה משיעורם בקרב כלל האוכלוסייה, ומידת האמון של יוצאי אתיופיה במשטרה וכן מידת שביעות רצונם ממנה נותרו מועטות. על גורמי האכיפה לפעול למיגור תופעות הגזענות, שיטור היתר והפרופיילינג, לפעול בשקיפות תוך שיתוף פעולה ושיתוף ידע, ליחס שוויוני, הוגן ונטול פניות מצד גורמי האכיפה, על מנת שאזרחי ישראל יוצאי אתיופיה יחושו שווים בין שווים.

התקציב וההוצאות של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת פועלת מכוח חוק הבחירות לכנסת, והיא הגוף האחראי לארגון ולביצוע של הבחירות לכנסת, שעומדות בבסיס אופיו הדמוקרטי של המשטר בישראל. תפקיד הוועדה לשמור על ניהול תקין ויעיל של הבחירות, כדי להבטיח את מימוש רצון הבוחר. ועדת הבחירות המרכזית היא גוף סטטוטורי עצמאי. את תקציבה קובעת ועדת הכספים של הכנסת על פי הצעת ועדת הבחירות המרכזית, ואוצר המדינה מעמיד את כספי תקציב זה לרשות יו"ר ועדת הבחירות, שממונה על הוצאתם.

בשנים 2013 - 2020 התקיימו בישראל חמש מערכות בחירות, ומערכת בחירות נוספת התקיימה במרץ 2021. שלוש מהן התקיימו בתוך פרק זמן של שנה אחת בלבד - בין אפריל 2019 למרץ 2020.

משרד מבקר המדינה בדק את נושא התקציב וההוצאות של ועדת הבחירות המרכזית. הבדיקה כללה את הנושאים האלה: תקציב לניהול מערכות בחירות; ההוצאה על שכר, ההוצאה על רכש שירותים ומוצרים, ההוצאה על תעמולה, וכן גיוס והעסקה של עובדים. הביקורת בוצעה בוועדת הבחירות המרכזית.

בביקורת עלה כי התקציב הממוצע לבוחר בשנת בחירות ב-18 מדינות שנכללו במחקר בינלאומי היה 7.8 דולר אמריקני, תקציב קטן ב-46% מאשר בישראל (במערכת הבחירות שנבדקה, לכנסת ה-20).

תקציב ועדת הבחירות המרכזית (על שינוייו) למימון מערכות הבחירות לכנסת גדל בין מועד הבחירות לכנסת ה-20 למועד הבחירות לכנסת ה-23 ב-55%, מ-253 מיליון ש"ח ל-392 מיליון ש"ח, וביצוע התקציב גדל ב-62%, מ-227 מיליון ש"ח ל-368 מיליון ש"ח. לאחר סיום הביקורת, במרץ 2021, התקיימה מערכת בחירות נוספת לכנסת ה-24 (שאינה נכללת בדוח ביקורת זה) והתקציב לביצועה הסתכם בכ-675 מיליון ש"ח (ועדת הבחירות המרכזית הגדירה כ-230 מיליון ש"ח מתוך סך התקציב כתוספת שנדרשה לקיום הבחירות בתקופת הקורונה) - גידול של 72% לעומת תקציב הבחירות לכנסת ה-23 שהתקיימה שנה קודם לכך.

עוד נמצא כי ועדת הבחירות המרכזית ציינה בהצעות התקציב נתונים המאפשרים להשוות את סכומי התקציב וביצועו רק לשנה קודמת דומה אחת (שנת בחירות או שנה שאינה שנת בחירות). במקרים מסוימים ציינה תוספות תקציב מבוקשות ללא נתונים מסכמים של משאבים קיימים. כמו כן, הגידול בהוצאות התקציב שבוצע יחסית למספר הקלפיות לא הוצג לוועדות המוסמכות כדי שיוכלו לבחון את הצעות התקציב של הוועדה ולהחליט אם יש מקום לאשרן. הוועדה שיקפה באופן חלקי למליאת הוועדה, לנשיאות הוועדה ולוועדת הכספים של הכנסת את ההוצאות במשך השנים למימון ההכנות לבחירות לכנסת ה-21.

בהיבטי הביקורת על ניהול הכספים נמצא כי החל משנת 2016 ועד לשנת 2018 לא גובש אף לא דוח ביקורת פנימי אחד. בשנים 2019 ו-2020 כיהנה מבקרת הפנים של הוועדה בשליש משרה בתקן הוועדה. המבקרת עסקה בשלושה דוחות ביקורת: הכנתו של אחד מהם הושלמה והוא הוגש להנהלת הוועדה, והוא עסק ב"מבצע בדיקת וספירת קולות המצביעים במעטפות חיצוניות", והכנתם של שני דוחות עדיין נמצאת בעיצומה במועד סיום הביקורת - האחד עוסק בעובדי יום הבחירות בוועדות הבחירות האזוריות, והשני - בעבודת מזכירי ועדות קלפי. שלושת הדוחות האלה אינם נוגעים לביצוע תקציב הוועדה. עלה כי היקף הביקורת על ניהול כספי ועדת הבחירות מצומצם יחסית להיקף הביקורת על ניהול הכספים במשרדי הממשלה. כמן כן, הדוחות הכספיים המבוקרים אינם מוצגים באתר הוועדה.

בביקורת נמצא כי בשנת 2019 החלה ועדת הבחירות ליישם המלצות ועדה ציבורית למתן תוספות שכר לחלק מעובדי תקופת הבחירות (שנאמדו בשיעור ממוצע של כ-6.8% משכרם), וחודשים אחדים לאחר מכן אושרה ותוקצבה תוספת שכר נוספת לכלל עובדי תקופת הבחירות (בשיעור 32% משכרם). אחד הנימוקים העיקריים לתוספת שכר זו - קושי לגייס עובדים לתקופת הבחירות - לא עלה מנתונים שהציגה ועדת הבחירות המרכזית לפני הגורמים המוסמכים לאשר את התוספת ולא עלה בבדיקת משרד מבקר המדינה. כמו כן, בדיון לאישור תוספת התקציב למערכת הבחירות לכנסת 22 לא ציינה ועדת הבחירות שנעשה שינוי כולל בשכר במערכת הבחירות לכנסת ה-21.

בתוך כחמש שנים, בין הבחירות לכנסת ה-20 לבין הבחירות לכנסת ה-23, גדל מספר המשרות של עובדי תקופת הבחירות ב-22%, ההוצאה על העסקתם גדלה ב-63%, וההוצאה הממוצעת על משרה גדלה ב-34% - כמעט פי 8 מהגידול בהוצאה הממוצעת על שכר העובדים בגופים ציבוריים בתקופה האמורה (4.3%) ופי 3 מהגידול בהוצאה הממוצעת על שכר העובדים במשרדי הממשלה באותה תקופה (10.4%).

בהיבטי שקיפות עלה כי ועדת הבחירות לא פרסמה את הצעות התקציב באתר האינטרנט שלה. עם זאת, הצעות תקציב הנדונות בוועדת הכספים של הכנסת מפורסמות באתר האינטרנט של ועדת הכספים כחומר רקע לישיבות שבהן הן נדונות; מידת השקיפות שנוהגת ועדת הבחירות המרכזית בכל הנוגע למספר המשרות של עובדיה ולשכרם אינה מצויה בהלימה לנהוג בשירות הציבורי; הוועדה לא פרסמה החלטות שקיבלה בדבר רכש בפטור ממכרז כנדרש בתקנות חובת המכרזים ואינה מפרסמת נתונים על כלל התקשרויותיה, כמקובל במשרדי ממשלה.

עוד נמצא כי במערכת הבחירות לכנסת ה-21 הרבתה ועדת הבחירות המרכזית להשתמש בעילת הפטור המאפשרת התקשרות ששווייה אינה עולה על 50,000 ש"ח (יחסית לרכש הממשלתי, 31% ו-10%, בהתאמה), הוועדה הרבתה להשתמש בעילת הפטור המאפשרת התקשרות דחופה למניעת נזק של ממש (יחסית לרכש הממשלתי, 8% ו-5%, בהתאמה), ובכך שיעור השימוש שלה בעילה זו היה גדול ב-60% ממידת השימוש בעילה זו במסגרת כלל הרכש הממשלתי הפטור ממכרז. שיעור השימוש של הוועדה בעילת הפטור של התקשרות המשך היה גדול ב-87% משיעור השימוש בה במסגרת הרכש הממשלתי ושיעור השימוש של הוועדה בעילת הפטור של התקשרות עם ספק יחיד דומה לשיעור השימוש בה במסגרת הרכש הממשלתי. השימוש הנרחב של ועדת הבחירות המרכזית בעילת הפטור בהתקשרות ששווייה אינה עולה על 50,000 ש"ח ובעילות הפטור ממכרז המיועדות להתקשרויות דחופות והתקשרות המשך עשוי להוביל למסקנה שהוועדה נדרשת לרכוש חלק נכבד מהטובין והשירותים הדרושים לצורך קיום הבחירות בתוך פרקי זמן קצרים, אשר אינם מותירים די זמן לקיום הליך מכרזי.

בביקורת עלה כי הבקרה המדורגת שיצר המחוקק לצורך אישור התקשרויות בפטור ממכרז אינה מתקיימת בנוגע לרכש של ועדת הבחירות המרכזית. המנכ"לית, החשבת והיועץ המשפטי של הוועדה משמשים חברי ועדת המכרזים וועדת הפטור המשרדית וכן ועדת הפטור המרכזית, וכן מוקנות למנכ"לית סמכויות כ"חשב כללי".

בנוסף, בין מערכת הבחירות לכנסת ה-20 לבין מערכת הבחירות לכנסת ה-23 גדל תקציב ועדת הבחירות לפעולות הסברה לציבור פי 2.5, וביצוע התקציב גדל באותה תקופה פי 2.6 והסתכם בכ-6.7 מיליון ש"ח. זאת לעומת שיעורי הצבעה של 72.34% ו-71.5% בבחירות לכנסת ה-20 ובבחירות לכנסת ה-23, בהתאמה.

בנושא תשדירי תעמולה לרשימות ללא תשלום נמצא כי בינואר 2018 הציגה יו"ר הוועדה לבחינת חוק דרכי תעמולה את הצעת החוק שגיבשה הוועדה לפני ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת. ועדת חוקה, חוק ומשפט קיימה כמה ישיבות במחצית הראשונה של שנת 2018, ובישיבתה האחרונה בנושא זה, ביולי 2018, אישרה את הצעת החוק, והצעה זו לא כללה את נושא תשדירי התעמולה לבחירות לכנסת. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת לקריאה ראשונה במליאת הכנסת ה-20, חמישה חודשים לפני ההכרזה על הבחירות לכנסת ה-21. אך מאז לא קודמה הצעת החוק שעל פי דוח הוועדה לבחינת חוק דרכי תעמולה נועדה לבטל את ההסדר הנהוג, המקצה זמן לתשדירי תעמולה לרשימות ללא תשלום. עקב כך לא יושמו ההמלצות משנת 2017 של הוועדה לבחינת חוק דרכי תעמולה, שאותה מינו נשיא המדינה דאז ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, ובכללן ההמלצות בנוגע לביטול ההסדר בעניין תשדירי התעמולה.

עוד עלה כי יש פערים ניכרים בין מידת ניצול משאבי האנוש בוועדות האזוריות השונות, בהתחשב במספר הקלפיות ובמספר בעלי זכות הבחירה בהן. למשל, בבחירות לכנסת ה-23 הוקצו לוועדות האזוריות צפת וכינרת 18 ו-17 חודשי העסקה לכל 100 קלפיות, בהתאמה, ו-34 ו-31 חודשי העסקה לכל -100,000 בעלי זכות בחירה, ולעומת זאת לוועדות רחובות ותל אביב הוקצו 5 ו-7 חודשים לכל 100 קלפיות ו-9 ו-12 חודשים לכל 100,000 בעלי זכות בחירה, בהתאמה. פערים דומים היו גם בהקצאת המשאבים לוועדות האזוריות במערכות הבחירות האחרות שנבדקו. פערים כאמור עשויים להעיד על ניצול לא יעיל של משאבים להעסקת מאות עובדים.

לחיוב נמצא כי אופן התמודדותה של הוועדה עם ריבוי מערכות הבחירות ועם הגידול במספר בעלי זכות הבחירה, על האתגרים הכרוכים בכך, ראוי להערכה.

לנוכח ממצאי דוח ביקורת זה, מבקר המדינה ממליץ כי ועדת הבחירות המרכזית תפעל לשיפור ההצגה של נתוני התקציב והביצוע שלה ולהגברת שקיפותם כלפי המוסדות המוסמכים לאישור תקציבה וכלפי הציבור. מומלץ כי היא תפעל להבטיח שתוספות תקציב ושכר יינתנו מתוך הקפדה על יעילות תקציבית ותפעולית, וכי היא תפעל לשיפור פעולות הביקורת והבקרה על ניהול כספיה. הדבר מתחדד לנוכח העובדה כי לאחר סיום הביקורת, במרץ 2021, התקיימה מערכת בחירות נוספת לכנסת ה-24 (שאינה נכללת בדוח ביקורת זה) והתקציב לביצועה הסתכם בכ-675 מיליון ש"ח - גידול של 72% לעומת תקציב הבחירות לכנסת ה- 23 שהתקיימה בשנה שקדמה לכך.

העסקה מכילה של מגוון אוכלוסיות בשירות המדינה

העסקה מכילה של עובדים מאוכלוסיות שונות שואפת להעניק לכל אחד מעובדי הארגון את התחושה שהוא שווה לכלל העובדים, תוך שמירה על ייחודו וללא דרישה להצנעת השונות שלו כמי שמשתייך לאוכלוסייה מסוימת בחברה, כגון שונות דתית, אתנית או תרבותית, או עקב מוגבלות או נטייה מינית. ארגון המעסיק מגוון אוכלוסיות נהנה משיפור היצירתיות והחדשנות שבו, שיפור בתהליכי קבלת החלטות ושיפור בשירות לציבור.

משרד מבקר המדינה ערך ביקורת בנושא העסקה מכילה של מגוון אוכלוסיות בשירות המדינה. הביקורת נעשתה בנציבות שירות המדינה, במשרד ראש הממשלה ובנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.

עובדים מהחברה הערבית - בביקורת נמצא כי במשך 13 שנים לא עדכנה הממשלה את היעד שקבעה לייצוג הולם של החברה הערבית בשירות המדינה (10%), ויעד זה נמוך בהתחשב בשיעור החברה הערבית מכלל האוכלוסייה (21%) ואף בשיעורה מכלל כוח העבודה (18%). בנוסף, 77% ממשרדי הממשלה ואף אחת מיחידות הסמך שלהם, לרבות יחידות שבהן אלפי עובדים, לא עמדו ביעד לייצוג הולם של החברה הערבית בשירות המדינה. 75% מהמשתתפים בתהליך שיתוף הציבור בקרב החברה הערבית דיווחו שהם חשים במידה כלשהי בגילויי גזענות מצד עובדים או מנהלים.

נמצא כי הייצוג של עובדי מדינה ערבים הולך וקטן עם העלייה במידת הבכירות. כך למשל, ייצוגם בדרג הזוטר של משרדי הממשלה היה 15% וייצוגם בדרג הבכיר היה 3%. רוב גדול (77%) של המשיבים בתהליך שיתוף הציבור סברו שעובד מהחברה הערבית נדרש ליתר מאמץ, בהשוואה לעובד אחר, כדי להתקדם לתפקיד בכיר יותר.

ייצוג מיוצאי אתיופיה - 63% ממשרדי הממשלה ו-79% מיחידות הסמך לא עמדו ביעד הממשלתי לייצוג הולם של יוצאי אתיופיה. 75% מהמשתתפים בתהליך שיתוף הציבור בקרב יוצאי אתיופיה דיווחו שכיוצאי אתיופיה נתקלו בעבודתם בהערות גזעניות. רוב המשיבים מקרב עובדי המדינה יוצאי אתיופיה בתהליך שיתוף הציבור (57%) סברו שהארגון שלהם אינו פועל לעידוד גיוס מועמדים מקרב יוצאי אתיופיה.

בביקורת נמצא כי לעובדי מדינה מקרב יוצאי אתיופיה בכל המערכות הממשלתיות יש ייצוג יתר בדרג הזוטר (88% בהשוואה ל-55% מכלל עובדי המדינה) וייצוג חסר בשאר הדרגים (2.9% בדרג ניהול הביניים - הדרג התיכון - בהשוואה ל-15% מכלל עובדי המדינה). ככלל, הייצוג הולך וקטן משמעותית עם העלייה במידת הבכירות.

ייצוג החברה החרדית - בשנת 2019 עבדו כמעט 1,000 עובדים חרדים בשירות המדינה, 64% מהם היו נשים. שיעור העובדים החרדים בשירות המדינה היה בשנת 2019 כ-1.2%, והוא רחוק משיעור האוכלוסייה החרדית מכלל תושבי המדינה בגיל העבודה, העומד על כ-8%. 1% מכלל העובדים החרדים בשירות המדינה היו בדרג הבכיר ו-19% היו בדרג הביניים. בשנת 2018 הופעלה לראשונה תוכנית עתודה המיועדת לאקדמאים מקרב האוכלוסייה החרדית - תוכנית "משפיעים". מאז פתיחת המחזור הראשון של התכנית לנשים וגברים חרדים לא נפתח מחזור שני, עד למועד סיום הביקורת. כ-71% מהמשתתפים בתהליך לשיתוף הציבור מקרב עובדי המדינה החרדים דיווחו שנתקלו בהערות פוגעניות.

ייצוג אנשים עם מוגבלות - משנת 2017 חלה ירידה בכל שנה בייצוג העובדים עם מוגבלות בשירות המדינה (ייצוג של 5% בשנת 2017 לעומת ייצוג של 3.8% בשנת 2019). בשנת 2019 לא עמדו 86% מהגופים הממשלתיים הגדולים בשירות המדינה ביעד לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות (5%), לרבות כל משרדי הממשלה שבהם יותר מ-1,000 עובדים - משרד המשפטים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד החוץ - וכל בתי החולים הממשלתיים.

ייצוג נשים - ב-36 משרדי ממשלה ויחידות סמך שיעור הנשים בדרגי הניהול (תיכון ובכיר) היה נמוך מ-50%. במשך חמש שנים הייתה עלייה בשיעורן של נשים מאוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם בשירות המדינה מכלל עובדות המדינה, אך נותר תת-ייצוג כמעט קבוע של עובדות ערביות ועובדות יוצאות אתיופיה: שיעור הנשים הערביות מכלל עובדות המדינה בשנת 2019 (8.6%) היה נמוך משיעור כלל העובדות והעובדים הערבים מכלל עובדי המדינה (12.4%), ובקרב יוצאי אתיופיה - 2.6% ו-2.8%, בהתאמה.

בכל הנוגע לעובדות מדינה מקרב החברה הערבית ומקרב יוצאי אתיופיה, מתקיים כפל של ייצוג חסר: בשל היותה אישה ובשל היותה חלק מהאוכלוסייה המצויה בתת-ייצוג בשירות המדינה, ובעיקר במדרגים הבכירים שבו.

בביקורת נמצא כי פעילות נציבות שירות המדינה לאכיפת חובת הייצוג ההולם של אוכלוסיות הזכאיות לכך הייתה חסרה: נציבות שירות המדינה עשתה שימוש מועט באמצעי האכיפה שעמדו לרשותה ונוסף על כך, לא מימשה את שנקבע בהחלטות הממשלה מ-2007 ומ-2009 בעניין הפעולות להבטחת ייצוג הולם לחברה הערבית בשירות המדינה. זאת, על אף שגופים ממשלתיים, בהם גופים גדולים שהעסיקו אלפי עובדים, לא עמדו כאמור בחובת הייצוג ההולם של קבוצות אוכלוסייה הזכאיות לכך.

עוד נמצא כי כ-15% מהגופים הממשלתיים, ובהם גופים גדולים שבהם יותר מ-1,000 עובדים - ובכללם משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים והרשות הארצית לכבאות והצלה - לא מינו ממונה על גיוון תעסוקתי בתקופה שנבדקה, כנדרש בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן- חוק המינויים). גופים ממשלתיים שבהם כיהנו ממונים על גיוון תעסוקתי מאופיינים, על פי ממצאי הביקורת, בהעסקה מכילה של מגוון אוכלוסיות בהשוואה לגופים אחרים, בכמה היבטים: אווירת העבודה; עידוד גיוס עובדים ממגוון אוכלוסיות וקידומם; עידוד התפתחות אישית ומקצועית של העובד ואף מניעת גילויי גזענות.

לחיוב נמצא כי כמעט בכל בתי החולים הממשלתיים שיעור הייצוג של עובדי מדינה מהחברה הערבית בשנת 2019 היה גבוה מאשר בשנת 2018. מספר העובדים החרדים בשירות המדינה גדל בהתמדה מ-121 עובדים בשנת 2015 ל-980 עובדים בשנת 2019, ובמשרדי הממשלה הגידול בולט במיוחד (מ-26 עובדים בשנת 2015 ל-446 בשנת 2019), והם מיוצגים גם בדרגים הניהוליים.

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי שיפור בנתוני התעסוקה בחברה הערבית, בחברה החרדית ובקרב אנשים עם מוגבלות, ושיפור איכות התעסוקה של יוצאי אתיופיה, עשויים להועיל לציבור ולמשק כולו. משימה זו מוטלת על כל הנהלה של ארגון בשירות המדינה ועל נציבות שירות המדינה, בהיותה האחראית לניהול ההון האנושי בשירות. מומלץ בין היתר כי נציבות שירות המדינה תנקוט פעולות אפקטיביות כדי להבטיח שככלל יעמדו הגופים הממשלתיים ביעדים הממשלתיים לייצוג הולם של כל קבוצות האוכלוסייה הזכאיות לכך, לרבות בדרגים הבכירים.

שימוש משרדי ממשלה בענן ציבורי וההיערכות להקמת ענן מרכזי

התפתחות טכנולוגיית מחשוב הענן מאפשרת למגזר הממשלתי להתמודד טוב יותר עם אתגרים רבים הניצבים לפניו, כגון שיפור השירות לאזרח, צמצום השונות בין משרדים והתייעלות תפעולית. אך לצד היתרונות, השימוש בטכנולוגיה זו טומן בחובו גם סיכונים ממשיים בתחומי אבטחת המידע והגנת הסייבר, הגנת הפרטיות ועוד.

משרד מבקר המדינה בדק היבטים בשימוש משרדי ממשלה בענן ציבורי וההיערכות להקמת ענן מרכזי. הביקורת נעשתה ברשות התקשוב הממשלתי שהיה במשרד הדיגיטל הלאומי, במינהל הרכש שבאגף החשב הכללי שבמשרד האוצר, במערך הסייבר הלאומי שבמשרד ראש הממשלה, באגפי מערכות מידע של כמה משרדי ממשלה ויחידות סמך, במרכז השלטון המקומי, ברשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים ובמינהלת הטרנספורמציה הדיגיטלית שבאגף התקשוב בצה"ל.

בביקורת נמצא כי תוכנית המעבר הממשלתית למחשוב ענן שהוכנה ברשות התקשוב לא הוצגה לוועדת השרים כנדרש בהחלטת הממשלה 2097 משנת 2014, בשל פיזורה של הוועדה בשנת 2015 ואי-הקמתה מחדש. יצוין כי שיעור הניצול השנתי הממוצע בשנת 2018 של משאבי תשתיות המחשוב המקומיות הקיימים בממשלה הינו 2%.

פרויקט נימבוס הוא פרויקט רב-שנתי שהחל בשנת 2019 ושנועד לתת מענה מקיף לנושא אספקת שירותי ענן למשרדי הממשלה. הפרויקט מורכב מארבעה רבדים המרכיבים את המכרז המרכזי של מינהל הרכש הממשלתי. במהלך שנת 2020 פורסמו מכרזים לרובד הראשון (אספקת שירותי ענן) והרובד השני (מרכז מצוינות במחשוב ענן) של המכרז, ובמהלך פברואר 2021 פורסם מכרז לרובד השלישי (שירותי מודרניזציה והגירה). טרם פורסם מכרז לרובד הרביעי (שירותי ניטור ומיטוב), ולא נקבע מועד משוער לפרסומו. אי-קיומה של מסגרת זמנים מוגדרת לפרויקט בכללותו עלולה להביא להתארכות יישומו ולעיכוב בתוכנית להעברת משרדי הממשלה לסביבת הענן. בנוסף, נכון למועד הביקורת לא היו בידי רשות התקשוב או בידי גורם ממשלתי אחר מיפוי מלא ועדכני של כל המערכות הממשלתיות שכבר יושמו בענן. מיפוי זה נדרש לשם קבלת תמונת מצב מלאה ומדויקת של הנעשה במשרדי הממשלה ווידוא כי כל משרדי הממשלה פועלים בהתאם להנחיות רשות התקשוב בנושא מחשוב ענן.

עוד עלה כי על אף הנחיה ייעודית של מנהל היחידה להגנת הסייבר בממשלה (יה"ב) הקובעת כי כל מערכת אשר פועלת בסביבת הענן נדרשת לאישור הוועדה המייעצת לנושא העברת מידע ויישומי מחשוב לסביבת הענן הציבורי, בין אם היא מתוכננת למעבר לענן ובין אם היא כבר פועלת בענן. מתשובותיהם של 42 משרדים על השאלון שהפיץ משרד מבקר המדינה עולה כי במשרדים אלה פועלות בלא שהתבקש אישור הוועדה המייעצת כעשר מערכות בסביבת ענן, שהן כ-10% מכלל המערכות שאושרו לעבור לסביבת הענן על ידי הוועדה. הפעלת מערכות כאמור בסביבת ענן בלא שהוועדה בחנה אם יש מקום לאשרן עלולה להביא להתממשות סיכוני אבטחת מידע הכרוכים בהפעלת מערכות אלה.

בנוסף, גופים הכפופים להנחיות המגזריות של משרדים ממשלתיים אך אינם כפופים להנחיות יה"ב, כגון חברות תקשורת, תחבורה ואנרגיה, מנהלים באופן עצמאי את תחום הגנת הסייבר במערכות המחשוב שלהם, לרבות בתחום יישום מערכות ענן, ללא גורם מקצועי - אסדרתי מוביל ומפקח - למעט אלו המוגדרים כתשתית מדינה קריטית ומונחים באופן הדוק על ידי מערך הסייבר.

בביקורת עלה כי אין בקרה על יישום הנחיות מערך הסייבר בידי הגופים השונים. כמו כן עלה כי למערך הסייבר אין הסמכות לקיים פיקוח ובקרה על יישום הנחיותיו בנושא הענן.

משרד ראש הממשלה נדרש לבצע כל 18 חודשים בדיקות חדירה או סקר סיכונים למערכת מעקב החלטות ממשלה שהועלתה לסביבת הענן בדצמבר 2018. בביקורת נמצא כי למערכת בוצעו בדיקות חדירה וסקר סיכונים במועד הקמתה, אולם נכון לפברואר 2021 טרם בוצעו בדיקות חדירה נוספות או סקר סיכונים נוסף.

בנוסף, בשניים מתוך שלושה פרויקטים להקמת מערכת בסביבת ענן שנבחנו, במשרד הבינוי והשיכון ובמשרד רה"מ, הוחלט להתקשר עם ספק לביצוע הפרויקט ללא ביצוע הליך מכרזי אלא בוצעה התקשרות עם הספק בפטור ממכרז בעילה של ספק יחיד, תוך הסתמכות על הסכם מחירים מרביים שנחתם בין הספק למינהל הרכש הממשלתי. זאת על אף שהסכם המחירים המרביים עם הספק לא חל על שירותי הענן של הספק, וניתן היה לקיים הליך מכרזי. עוד עלה כי לא גובש הליך ממשלתי סדור להפקת לקחים מיישום מערכות בסביבת הענן. הליך שכזה יכול לסייע בזיהוי החסמים, הקשיים והליקויים המקשים על משרדי הממשלה בבואם ליישם מערכות בסביבת הענן ולסייע בהתמודדות עימם.

לחיוב צוין בדוח כי פרסומי המדיניות וההנחיות של רשות התקשוב ויה"ב בנושא מחשוב ענן מעודכנים בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות. יצוין כי בנובמבר 2020 פרסם מינהל הרכש הוראת תכ"ם "קווים מנחים לאישור ובקרת התקשרויות בענן". בנוסף צוין כי במהלך הביקורת פרסמה רשות התקשוב בדצמבר 2020 הנחיה בנושא "אישור, תכנון ובקרה לשירותי ענן". בנוסף, משרד מבקר המדינה מציין את שילובם של גופים נוספים, כגון גופים מוסדיים ופיננסיים וכן צה"ל, בפרויקט נימבוס. ריבוי גופים המשתתפים בפרויקט מאפשר איגום משאבים לאומי ויעילות תקציבית.

מבקר המדינה ציין כי לשם יישום מיטבי של השימוש במערכות מחשוב ענן קיימות וכאלו שיוקמו בעתיד, ראוי כי החסמים והליקויים שפורטו וההמלצות שניתנו יקבלו מענה כולל, לרבות במסגרת מכרז נימבוס והקמת מרכז המצוינות התפעולית בענן.

פעולות המדינה להבטחת זכויותיה באמצעות אכיפה אזרחית

בפעילותה השוטפת של המדינה נצברות לגופים הממשלתיים זכויות הנוצרות מכוח התקשרויות, הסכמים, אספקת שירותים ופסקי דין, וכן זכויות לקבלת כספים שחובת תשלומם נקבעה בדין. אכיפה אזרחית היא שם כולל לשימוש בכלים ובהליכים אזרחיים יזומים של המדינה להבטחת זכויותיה, כדי להגן על מטרות וערכים מוגנים שונים ובכלל זה הגנה על שלטון החוק ואכיפתו, קיום התחייבויות כלפי המדינה, הגנה על נכסי המדינה וקרקעותיה, סיוע ביישום מדיניות ממשלתית ואסדרה (רגולציה) ושמירה על הקופה הציבורית.

משרד מבקר המדינה בדק את נושא האכיפה האזרחית. עיקר הביקורת נעשתה בפרקליטות, במשרד האוצר וברשות מקרקעי ישראל, וכן נעשתה ביקורת במינהל הגבייה הממשלתי, במשרד הביטחון, במשרד החינוך, במשרד המשפטים, במשטרה, ברשות החברות הממשלתיות, ברשות הארצית לכבאות והצלה, במכון וולקני, במשרד הרווחה, במשרד הפנים, במשרד הבינוי והשיכון, במשרד הבריאות, במשרד התיירות, במשרד הכלכלה והתעשייה ובמשרד להגנת הסביבה.

בביקורת נמצא כי בדוחות הכספיים המאוחדים של מדינת ישראל לשנת 2019 סכום החובות כלפי המדינה היה כ-67 מיליארד ש"ח מתוכם רכיבי עסקאות החליפין ושאינן חליפין היה כ-39 מיליארד ש"ח. בשנים 2017 עד יוני 2020 הוועדה העליונה לפשרות, מחיקות והסדרי חוב באגף החשב הכללי (החשכ"ל) אישרה בקשות למחיקה בהיקף של כ-7 מיליארד ש"ח, ומתשובות הגופים לשאלון הביקורת עולה כי סכום החוב המצרפי שאושר למחיקה בוועדות המחיקה המשרדיות בתקופה זו היה כ-1.9 מיליארד ש"ח. נתונים אלו מדגימים פוטנציאל גבייה ותביעה שלא מומש.

68% מהגופים המשיבים לשאלון הביקורת לא ביצעו סקר סיכונים לגבי זכויות הניתנות לאכיפה ו-85% לא גיבשו מדיניות לתיעדוף הטיפול בפגיעה בזכויות. ב-42% מהגופים המשיבים אין תהליך מובנה ושיטתי לאיתור, מיפוי וניתוח של חובות כלפי המשרד ופגיעה בזכויותיו. בהיעדר המיפוי, חסר הבסיס ההכרחי לטיפול סדור ונרחב במימוש הזכויות, ונפגעת היכולת לבצע גבייה ואכיפה מיטבית.

עוד עלה בביקורת כי בחירת המקרים והתיקים המשפטיים שבהם מופעלים כלי אכיפה אזרחית, שעשויים להיות רבי-עוצמה, אינה נעשית באופן שיטתי: חסרה מתודולוגיה סדורה לזיהוי מטרות, לתיעדופן ולבחירת היעדים, והיעדים שנגדם מכוונים מבצעי אכיפה נבחרים על ידי הגופים שלא על פי מדיניות סדורה או אמות מידה ברורות דיין.

בנוסף, ב-41% מהגופים המשיבים לשאלון הביקורת אין מנגנון מובנה לאיתור החובות וההפרות של הסכמים, ואין נוהל עבודה מתוקף לאיתור ולמיפוי של חובות והפרות. עולה החשש כי חלק מהחובות כלפי גופי ממשלה אינם מאותרים, והפרות של הסכמים אינן מדווחות ומטופלות, ובכך נמנעת יכולת האכיפה של הגופים, נמנעת האפשרות ליצירת הרתעה מפני הפרות הסכמים ונגרמים הפסדי ממון למדינה.

נמצא בביקורת כי בפרקליטות אין מנגנון אחיד וסדור לאיתור וזיהוי התיקים שהתקיימו בהם הליכים פליליים והם בעלי פוטנציאל אכיפה אזרחי ומינהלי. כמו כן חסר ממשק טכנולוגי בין הפרקליטות הפלילית לאזרחית. בשנת 2019 הוגשו תשע תביעות עקב הליכים פליליים, מתוכן שלוש "תביעות נגררות". באותה השנה הסתיימו הליכים ב-4,408 תיקים פליליים שנוהלו בפרקליטות והורשעו 84% מהנאשמים. באין מנגנון כאמור לא ניתן לאתר רבים מהתיקים שעשויים להיות רלוונטיים להגשת תביעות אזרחיות.

הביקורת העלתה כי בשנים 2019-2018 לא הוגשו תביעות אזרחיות להשבת כספי הפיצויים ששילמה המדינה לנפגעי הטרור. יש לציין כי בשנים אלו אושרו 374 נפגעים בגין 93 אירועי פעולות איבה. בשנת 2019 שילם המוסד לביטוח לאומי ל-5,237 נפגעי פעולות איבה, תשלומים בסך של כ-540 מיליון ש"ח.

מקרי האלימות שאירעו במהלך מאי 2021 גרמו למדינה להוצאות בגין הפגיעה ברכוש הציבורי, והיא אף צפויה לשלם לנפגעי פעולות איבה פיצויים באמצעות רשות המיסים - הקרן לפיצויים. מקרים אלו מחדדים את הצורך בפעילות אכיפה אזרחית, לצד ההליכים הפליליים, ובפרט כלפי מי שהורשע בהליך הפלילי, להשבת הכספים שישולמו מהקופה הציבורית.

ב-31.12.20 החובות לרמ"י הסתכמו ב-15.3 מיליארד ש"ח. בשנים 2017-2020 ירד ב-31% מספר התיקים שהעבירה רמ"י לייצוג משפטי להגשת תביעות יזומות. בשנת 2019 הגישה רמ"י באמצעות הפרקליטות 30 תביעות, לעומת 57 בשנת 2018.

עוד עלה בביקורת כי מספר התיקים שהובאו ליישוב סכסוך לפני הממונים על המחוזות במשרד הפנים בשנים 2017 - 2019 אינו גדול והסתכם בעשרות אחדות של תיקים, שרובם התמקדו בהתדיינויות בעניין חיובי ארנונה של משרדי הממשלה בידי הרשויות המקומיות. היעדר לוחות זמנים קצובים להליך מעכב את בירור הסכסוכים.

בהיבטי שימוש באמצעי אכיפה אזרחית נמצא כי בין החסמים המונעים שימוש יעיל באמצעי אכיפה אזרחית: המדינה משתהה בנקיטת פעולות לצורך שמירה על זכויותיה, באופן העשוי לגרום להתיישנות הזכויות הרלוונטיות ומביא לפגיעה בזכויות המדינה וקניינה ולהפסדים כלכליים לקופה הציבורית, היעדר תיעוד מספק מעלה קשיים באיסוף הראיות וגיבושן לקראת תביעה אזרחית יזומה, חוסר כדאיות כלכלית בנקיטת הליכי אכיפה וגבייה, קשיים בירוקרטיים והיעדר כוח אדם מתאים לביצוע פעולות האכיפה והגבייה. לחיוב צוין פרויקט ניהול הסיכונים באכיפה אזרחית שמובילה הפרקליטות, שהחל בשנת 2018 ומבוצע לראשונה בתחום, ואת תהליך "מיפוי חובות חייבים" שבוצע בגופים הממשלתיים בהנחיית משרד האוצר, ובמסגרתו מופו ב-54 גופים ממשלתיים כ-5,005 סוגי חיובים, וכן את פעולותיה של רשות מקרקעי ישראל בשנים 2018 -2019 לייעול הליכי הגבייה.

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי אכיפה אזרחית יעילה ומלאה דורשת הירתמות של כל הגורמים הרלוונטיים בגופים הממשלתיים, ובהם מנכ"לי הגופים והגורמים המשפטיים, החשבונאיים והמקצועיים. בשל מורכבות הפעלת כלי האכיפה האזרחית והכנת תביעות יזומות, נדרש שיתוף פעולה מלא של הגופים הממשלתיים עם משרד האוצר ומשרד המשפטים. לאור המדיניות בדבר האכיפה היזומה וההגנה על זכויותיה של המדינה, ראוי כי הגופים הממשלתיים, גופי האכיפה והתביעה יבחנו כיצד להתגבר על החסמים, ולשכלל את יכולותיהם, לטיוב הגבייה והאכיפה.

מעשי האלימות שאירעו במהלך מאי 2021 גרמו למדינה להוצאות בגין הפגיעה ברכוש הציבורי, והיא אף צפויה לשלם לנפגעי פעולות איבה פיצויים באמצעות רשות המיסים בישראל - הקרן לפיצויים. מקרים אלה מחדדים את הצורך בפעילות אכיפה אזרחית, לצד ההליכים הפליליים, ובייחוד כלפי מי שהורשע בהליך הפלילי, להשבת הכספים שישולמו מהקופה הציבורית.

תמונת המצב שעלתה בביקורת מחייבת את המדינה, ובייחוד את הפרקליטות, לנתח את יכולותיה ולבחון כיצד להגשים את מדיניותה, שכן גם בחלוף עשור עיקר עיסוקה של המדינה הוא בהתגוננות בתיקים שבהם היא נתבעת.

"מדיניות פעם אחת" לשיפור השירות הממשלתי הדיגיטלי לציבור

ההתפתחות הטכנולוגית בעולם הובילה לגידול בצריכת שירותים דיגיטליים על ידי אזרחים ועסקים. מגמה זו יצרה הזדמנות לייעל את תהליכי השירות שמעניקים משרדי הממשלה לציבור. זאת למשל באמצעות השימוש ב"מדיניות פעם אחת", שמשמעה קבלת מידע מהאזרח פעם אחת בלבד ושיתופו בין גופי ממשלה לצורך מתן שירותים שונים, בלי שהאזרח יידרש למוסרו בכל פעם מחדש. בשנת 2016 החליטה הממשלה לאמץ מדיניות פעם אחת במשרדי הממשלה וביחידות הסמך, לשם שיפור השירות הממשלתי לציבור והפחתת הנטל הבירוקרטי המוטל עליו.

משרד מבקר המדינה ערך ביקורת בנושא יישום מדיניות פעם אחת. הביקורת נעשתה ברשות התקשוב הממשלתי, במטה ישראל דיגיטלית, במערך הסייבר הלאומי ובמוסד לביטוח לאומי.

בביקורת נמצא כי עוד ארוכה הדרך ליישום מלא של החלטת הממשלה משנת 2016, שקבעה כי החל משנת 2021 משרד ממשלתי לא יבקש מהציבור, לשם מתן שירות, אישור שהנפיק משרד ממשלתי אחר. כך לדוגמא - עולה כי תצלום תעודת זהות נדרש לשם קבלת 261 שירותים שונים בממשלה; תצלום תעודת בגרות נדרש לשם קבלת 188 שירותים; ותצלום רישיון עסק נדרש לשם קבלת 68 שירותים.

בביקורת עלה כי משרדי הממשלה תיקפו 933 (26%) מתוך 3,545 שירותים שמופו ב-40 משרדים. בהיעדר תיקוף מלא של השירותים במיפוי לא הייתה לרשות התקשוב ולישראל דיגיטלית תמונה שלמה ומהימנה על המספר הכולל של השירותים שנותן כל משרד לציבור, ובהתאם לכך - על שיעור השירותים שבהם מיושמת מדיניות פעם אחת.

עוד נמצא כי 19 (56%) מבין 34 משרדים כללו בדיווחי תכניות העבודה שלהם לרשות התקשוב נתונים על מספר השירותים שהופחתה בהם הדרישה למסור מידע באותה שנה, ושמונה מהמשרדים (23%) ציינו באילו שירותים מדובר.

בנוסף, תשעה (30%) מבין 30 משרדים שהציבו בתוכנית העבודה שלהם לשנת 2019 יעדים ליישום מדיניות פעם אחת דיווחו על יישום מתוכנן בחמישה שירותים דיגיטליים חדשים או יותר, כנדרש בהנחיות רשות התקשוב.

מערכת מחשוב לניהול עבודת הוועדות (מוע"ד) להעברת מידע נועדה לייעל את תהליך העברת המידע בין גופים ציבוריים. נמצא כי בין הגופים שטרם התחברו למערכת היו כאלו שטיפלו בבקשות רבות להעברת מידע בשנת 2019, ובהם משרד הבריאות (43 בקשות), הביטוח הלאומי, משרד הביטחון (40 בקשות) ורשות המסים (13 בקשות).

זמן הטיפול בבקשות במערכת מוע"ד: בשנת 2019 היה זמן הטיפול הממוצע במערכת מוע"ד יותר מחצי שנה (191.7 ימים), ובשנת 2020 - יותר משלושה חודשים (97.8 ימים). זאת אף שתהליך מהיר של העברת מידע בין גופי ממשלה הוא תנאי הכרחי לשיפור תהליכי שירות בכלל, וליישום מדיניות פעם אחת בפרט.

בנוסף, בנוהל העבודה של הוועדות להעברת מידע לא נקבעה תדירות התכנסות הוועדות, אף שתדירות התכנסות נמוכה הייתה אחד הגורמים לעיכוב בטיפול בבקשות להעברת מידע. כמו כן, תקנות הגנת הפרטיות טרם תוקנו באופן שישקפו את הוראות הנוהל בנוגע לעבודת הוועדות, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה מ-2016.

עוד עלה כי באמצע פברואר 2021 עדיין לא הושלמה התקנת תשתית טכנולוגית מאובטחת לשיתוף מידע בארבעה (15%) מבין 26 גופים שבהם תוכננה התקנתה לשנת 2020, בין היתר בשל קשיים טכנולוגיים.

אף ששדרת המידע הוגדרה תשתית חיונית הן בהיבט של אבטחת מידע והגנת הסייבר והן בהיבט של רציפות השירותים לאזרח, טרם הושלם ביצוע סקר סיכוני אבטחת מידע למערכת והכנת אתר התאוששות מאסון.

לחיוב צוינה פעולת רשות התקשוב להנחת הבסיס המתודולוגי למימוש מדיניות פעם אחת בשירותים דיגיטליים, באמצעות השימוש בתשתית הטפסים הממשלתית, מערכת ההזדהות הממשלתית ושדרת המידע. כמו כן, פעולתה של רשות התקשוב להקמת מערכת מוע"ד ולצירופם של 39 גופי ממשלה למערכת זו עד אוקטובר 2020 תרמה רבות ליכולת לזהות צווארי בקבוק בתהליך העברת המידע בממשלה, כדי לשפרו.

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי ההצלחה של יישום מדיניות פעם אחת מותנית בפעולה משותפת, הן מצד משרדי הממשלה ויחידות הסמך - במימוש המדיניות במסגרת מתן שירותיהם, והן מצד רשות התקשוב וישראל דיגיטלית, המשמשות גורם מתכלל ומנחה, לרבות באמצעות הקניית כלים ושיטות ליישום, הסרת חסמים והקלת תהליכים בירוקרטיים וטכנולוגיים. בהיעדר שיתוף פעולה מלא מצד משרדי הממשלה ויחידות הסמך והפניית התשומות הנדרשות לפעולה, תוך עמידה בלוחות זמנים שנקבעו, לא ניתן יהיה לקדם את יישום המדיניות בשירותים נרחבים.

על רשות התקשוב וישראל דיגיטלית לתעדף את הנושא ולפעול למול שירותים מרכזיים ומשרדי ממשלה שחולשים על שירותים רבים. כמו כן, נכון יהיה לעשות שימוש בכלים של ניהול פרויקט ממשלתי אופקי למול עשרות גופים. זאת ועוד, כדי לממש את כל התועלות הגלומות במימוש מדיניות פעם אחת, יש ליישמה בכל ערוצי השירות, לרבות בערוצי השירות הפרונטלי והטלפוני שבהם משתמשות אוכלוסיות ראויות לקידום שנזקקות לשירותים רבים.

אי-מיצוי של זכויות חברתיות - ביקורת מעקב

גופים ציבוריים רבים מעניקים לאזרחים זכויות מגוונות מתוקף חוקים או תקנות. מורכבותן של כמה מן הזכויות הללו מקשה על האזרח מן השורה להכיר את כל זכויותיו ואת התנאים לקבלתן. הבטחת זכויות אלה אינה תלויה רק בעצם עיגונן של זכויות חברתיות בחוקים ובתקנות, אלא גם במימושן של הזכויות הללו ובהענקתן לכלל הזכאים להן בצורה פתוחה ונגישה לכל.

בשנת 2015 פרסם משרד מבקר המדינה דוח בנושא אי-מיצוי של זכויות חברתיות. משרד מבקר המדינה קיים ביקורת מעקב אחר תיקון חלק מהליקויים שהועלו בדוח הקודם.

להלן הנושאים שנבדקו והממצאים:

מיצוי גמלת מילואים - בביקורת הקודמת נמצא כי בשנים 2012-2008 לא מיצו משרתי מילואים או מעסיקיהם את זכותם לקבל תשלום מבט"ל בשווי של כ-670 מיליון ש"ח בעבור כמיליון ימי מילואים. בביקורת המעקב עלה כי בט"ל, צה"ל ומשרד הביטחון טרם הגיעו להסכמות בדבר סכומי תגמולי המילואים שיש לשלם וכן בדבר היקף אי-המיצוי של תגמולי המילואים וכמות ימי המילואים שלא נתבעה בשנים אלה; עקב כך בט"ל טרם העביר לזכאים תשלום בעבור ימי המילואים שבוצעו בתקופה האמורה. עוד עלה בביקורת המעקב כי באשר לשנים 2019-2013 שילמו בט"ל, צה"ל ומשרד הביטחון בשנת 2020 למשרתי מילואים שאינם שכירים כ-19 מיליון ש"ח בגין תגמולי מילואים, אולם על פי הערכת בט"ל נדרש לשלם עוד כ-650 מיליון ש"ח עבור ימי מילואים שמשרתי המילואים או מעסיקיהם טרם תבעו לתקופה זו.

דמי ביטוח לאומי לשכירים - בביקורת הקודמת נמצא כי בט"ל לא השיב לשכירים אשר עבדו בכמה מקומות עבודה או שקיבלו קצבת אזרח ותיק, והיו זכאים לתשלום מופחת של דמי ביטוח לאומי או לפטור בהתאמה, סכום של כ-164 מיליון ש"ח בשנים 2012-2009. ביקורת המעקב מצאה כי בט"ל לא השיב את כל דמי הביטוח הלאומי שנגבו ביתר בשנים 2012-2009 וכן שעדיין קיימות יתרות דמי ביטוח לאומי שלא שולמו לעובדים השכירים גם בהתייחס לשנים 2019-2013.

ניסוח מכתבים בשפה ברורה ופשוטה - בביקורת הקודמת נמצא כי מדי שנה בשנה שולח בט"ל למבוטחים יותר מ-1,000 נוסחים שונים של מכתבים, אשר עלולים להקשות על המבוטח להבין את חובותיו, את זכויותיו ואת הנדרש ממנו. בביקורת המעקב נמצא כי בשנת 2019 החל בט"ל בעבודה ממוקדת בנושא התקשורת הכתובה, ונוסחו מחדש 128 מכתבים, אולם במאי 2021 עדיין לא הושלם הפיתוח של המיזם בשל משבר הקורונה, והמכתבים בנוסחם החדש לא הופצו.

סיוע בשכר דירה - בביקורת הקודמת נמצא כי אין בידי משרד הבינוי נתונים מבט"ל על הזכאים הפוטנציאלים לסיוע בשכר דירה, ובשל כך הוא אינו יוזם פניות למי שעשוי להיות זכאי. בביקורת המעקב עלה כי בט"ל ומשרד הבינוי טרם הסדירו ביניהם מנגנון להעברת המידע על הזכאים הפוטנציאליים.

הפחתת הנטל הבירוקרטי במתן הנחה בארנונה - בביקורת הקודמת נמצא כי חלק מהרשויות המקומיות אינן מטמיעות את המידע העדכני המועבר אליהן מבט"ל על הזכאים להנחה ואינן מעניקות את ההנחה אוטומטית; צוות בין-משרדי שהוקם בשנת 2012 להסדרת העברת מידע מבט"ל לגופים ציבוריים לשם הקלת הנטל הבירוקרטי המוטל על האזרח המבקש לממש זכותו להטבות, לא הגיע לכדי הסכמה עם מרכז השלטון המקומי בישראל על דרכי העברת הקבצים, סוגיות של הגנת הפרטיות ואופן מתן ההנחה. ביקורת המעקב העלתה כי משרד הפנים, בט"ל, מרכז השלטון המקומי והרשויות המקומיות לא הסדירו מנגנונים לכלל הרשויות להפחתת הנטל הבירוקרטי הכרוך במתן הנחה בארנונה לזכאים ולמתן הנחה אוטומטית במקרים מתאימים, וכי חלק מהרשויות עדיין אינן מעניקות הנחה אוטומטית בארנונה במקרים שבהם ניתן לעשות כן. בביקורת המעקב נערכה בדיקה חלקית של שיעורי מיצוי הזכות להנחה בארנונה לזכאים מבט"ל, במספר רשויות מקומיות; בבדיקה שערכה אחת הרשויות נמצא כי מתוך 2,800 זכאים, כ-4% אינם מקבלים את ההנחה בפועל.

מיצוי זכויות על ידי עובדים סוציאליים ובתחנות שירות לאזרח (שי"ל) - בביקורת הקודמת נמצא כי משרד הרווחה לא קבע כללים בתקנון עבודה סוציאלית או בחוזרים כלליים ולא שיטות שינחו את העו"ס במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות (מש"ח) כיצד לסייע למטופליהם למצות את זכויותיהם. בביקורת המעקב עלה כי משרד הרווחה לא הוסיף לתע"ס הנחיות כאמור, וכי למעט חומרים המוטמעים במפגשים מקצועיים עם עו"ס, אין חוזרים או הנחיות בנושא זה. לגבי תחנות שי"ל למיצוי זכויות, בביקורת הקודמת נמצא כי רק ב-57 מתוך 257 הרשויות המקומיות פעלו תחנות כאלה; בביקורת המעקב נמצא כי מספר התחנות גדל ב-26%, עם זאת, התחנות הוקמו בעיקר ברשויות בדירוג כלכלי-חברתי בינוני-גבוה, ובמגזר הערבי לא הוקמה כל תחנה.

דיווח חודשי ממעסיקים על שכר המבוטחים - בביקורת הקודמת נמצא כי למרות החובה המוטלת על המעסיקים בחוק הביטוח הלאומי (חוק בט"ל) ובתקנות לדווח לבט"ל מדי חודש בחודשו על השכר שהם משלמים לכל אחד מעובדיהם, בט"ל לא דרש מכל המעסיקים לדווח דיווח חודשי שוטף על כל עובד בנפרד. כפועל יוצא מכך לא היה לבט"ל מידע עדכני על שכרם של כ-3 מיליון שכירים, שהיו כ-85% מהעובדים השכירים במשק. ביקורת המעקב העלתה שבעקבות דוח מבקר המדינה על טיפול המדינה במובטלים ודורשי עבודה במשבר הקורונה פורסם תיקון לחוק בט"ל, הקובע כי מעסיקים יידרשו להעביר החל באפריל 2021 , במועד תשלום דמי הביטוח, דיווח חודשי מקוון על שכר העבודה, נתוני השכר, הסיווג והיקף המשרה של כל עובד שבעדו קיימת חובת תשלום דמי ביטוח לאומי.

טיפול שיטתי בעניין מיצוי הזכויות - בביקורת הקודמת נמצא כי פעולות בט"ל בנושא מיצוי הזכויות לוקות בהיעדר טיפול שיטתי, כאשר רק משנת 2008 החל מינהל המחקר והתכנון בבט"ל לבצע מחקרים על היקף התופעה , וכן כי בשנים 2013-2011 ביצע מינהל המחקר והתכנון כ-75 מחקרים, אולם רק אחד מהם עסק במדידת שיעור מיצוי הזכויות . ביקורת המעקב העלתה כי בשנים 2005 עד 2021 ביצע בט"ל מספר מחקרים בנושא מיצוי זכויות על אוכלוסיות ממוקדות, פעל ליישום התובנות והמסקנות מאותם מחקרים ולשילובם בתוכנית העבודה; בנוסף מסר בט"ל כי במהלך השנים 2023-2021 הוא מתכנן לערוך מחקרים נוספים בתחום מיצוי הזכויות של אוכלוסיות המקבלות קצבאות הבטחת הכנסה, אזרח ותיק ודמי לידה.

קצבת ילדים - בביקורת הקודמת נמצא כי בט"ל דרש ממשפחות החוזרות מחו"ל להגיש תביעה לקצבת ילדים עם חזרתן ארצה, אף כי היו בידיו נתונים המאפשרים לו לשלם את הקצבה אוטומטית. בביקורת המעקב עלה כי במועד סיום הביקורת בט"ל שיפר במידה ניכרת את מיצוי הזכויות לקצבת ילדים של החוזרים מחו"ל.

מרכזי עוצמה למיצוי זכויות - בביקורת הקודמת נמצא כי משרד הרווחה הפעיל מרכזי עוצמה רק ב-17 מ-257 הרשויות המקומיות; בביקורת המעקב נמצא כי המשרד הגדיל את מספר מרכזי העוצמה כמעט פי חמישה משנת 2015 (מ-26 מרכזים ל-123 בשנת 2020), ומספר הרשויות שבהן פעלו מרכזים בשנת 2020 גדל ל-113 (גידול של כמעט פי שבעה). עם זאת, בכ-26% מהרשויות בדירוג כלכלי-חברתי נמוך (1-5) אין מרכזי עוצמה.

מחשבוני זכויות - בדוח הקודם המליץ משרד מבקר המדינה לרשות התקשוב, הפועלת במועד הביקורת במשרד הדיגיטל הלאומי, כי עליה לפעול עם המשרדים הממשלתיים לבחינת שילוב מחשבונים למיצוי זכויות במרשתת. בביקורת המעקב עלה כי בתחילת 2021 עלה לאוויר מנוע זכויות לאומי במתכונת מצומצמת, המתייחס לזכויות של אזרחים ותיקים.

מבקר המדינה ציין בסיכום הדוח כי אי-מיצוי זכויות, ובמיוחד מסוג הקצבאות שמעניק בט"ל, פוגע בכלל האוכלוסייה ובעיקר בשכבות הראויות לקידום. ממצאי דוח מעקב זה מעידים כי חלק מהליקויים בפעולותיהם של הגופים המבוקרים שעליהם הצביע הדוח הקודם תוקנו במלואם או במידה רבה, אך חלק ניכר לא תוקנו כלל או שתוקנו במידה מועטה. על בט"ל והגופים המבוקרים האחרים שבהם עוסק דוח זה לפעול לתיקון הליקויים שפורטו בו. עליהם לנקוט את כל הפעולות הנדרשות כדי להפחית את הנטל הבירוקרטי על הציבור ולסייע לזכאים למצות את זכויותיהם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו