הרב ברוך אפרתי
הרב ברוך אפרתיערוץ 7

כאשר התורה באה בפרשתנו להתמודד עם תופעת העבודה הזרה, היא מדריכה לנהוג בחריפות, החל מראשי העיר הנידחת וכלה באחרון הכלבים החי ברחובותיה-

"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי-חָרֶב. הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ, לְפִי חָרֶב. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַד' אֱלֹקיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד".

מדוע? מדוע התורה כה חריפה ביחסה לעובדי עבודה זרה?

הסביר מרן הרב קוק - "מקומה של עבודה זרה הוא מבחוץ. עומדת היא במקום הזוהמה והמותרות המגושמות ומאופלות, ומבקשת את ביצורם ואת שליטתם והתגברותם על כל תוכן קודש והתערבותם עמו".

מהותה של עבודה זרה- שלטון הגוף על הנפש, שלטון החוץ על התוך, שלטון החול על הקודש. ולעומתה, עניינה של תורה- הזרמת חיי קודש בגוף, הזרמת תוכן כלפי חוץ, הזרמת הקודש אל החול. העבודה הזרה היא ההיפך הגמור מהתורה. על כן הרמב"ם במורה נבוכים ראה בהתנגדות לע"ז יסוד מוסד לרוב מצוות התורה (כולל איסור בשר בחלב).

היינו מצפים שבתוך מלחמת חורמה זו ברשע ובכפירה, תתיר התורה פעולה מידית וללא דיחוי. אך התורה מפתיעה ומסייגת את השופטים והלוחמים-

"וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ, הֵיטֵב".

אסור לפעול מיד, אלא לאחר חקירה, דרישה ושאלה, ובנוסף לכל- 'היטב'. רק לאחר בדיקה מדוקדקת, וודאות גמורה שאכן כל העיר עובדת ע"ז, רק אז, יש להשמיד את העיר.

גם בימינו ישנה בחינה של 'אבק עבודה זרה' שעלינו להיאבק בה. רבים נתקלים מידי פעם ברשת האינטרנט מאמרים מלאי כפירה בד', מאמרים שיש בהם משום קריאת תגר על עניינה של התורה. מאמרים אלו, ודאי עונים להגדרת הרב קוק דלעיל. הם ממש 'אנטי קודש', הנם מבקשים להשליט את עולם הגוף על המוסר והרוח בתרבות הישראלית, בלי מתן מקום אמיתי לקודש ולעדינות הרוח האלוקית.

גם בימינו ניתן להחריב מאמר באינטרנט, כמשפט התורה לעיר הנידחת. במקום להכות את העיר ולהרוג את יושביה, ניתן במחי כפתור לכתוב תגובות (talkback בלעז) מלאות ארס, הרס וחורבן, תגובות פוגעות ומשפילות, כלפי כותב המאמר וכלפי התוכן שנכתב.

אך בעוד רבים שמחים להגיב ולפגוע בכותבי המאמרים ובתכניהם, רק מיעוטנו שם לב כראוי גם להסתייגות התורה "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ, הֵיטֵב". רק מיעוט המגיבים אכן בודק האם המאמר אכן כולו אוייב לתורה, וכותבו בא להזיד.

האם לפני כל כתיבת תגובה ארסית המגיבים אכן 'דורשים, חוקרים ושואלים היטב' מיהו הכותב ומהו המאמר לאשורו? או שאולי הם מגיבים 'מהבטן' בקריאה של משפטים ספורים ורק בשל שמו של הכותב? האם אין אנו 'צדיקים' רק לכיוון אחד, ושוכחים את מידת הזהירות של החקירה המקדימה?

אכן, השיח הציבורי באינטרנט קובע סדר יום תרבותי, מדיני ואף דתי. אכן, יש לנתב כוחות גדולים להרבות שם את אור התורה ולהיאבק בכל הכוח בדעות המקולקלות. אך יחד עם זאת, תגובות ציניות של הלבנת פנים הנכתבות בצורה אוטומטית בתחתית כל מאמר שאינו לרוחנו, אינן מותרות ואף מזיקות. בחושך לא נלחמים במקלות כידוע, וכנראה גם לא בתגובות קצרצרות וציניות.

יש למלחמת הדעות מקום גם בימינו. אולם את כוח החורבן יש לשמור רק למאמר חריג שהוא בחינת 'עיר הנידחת' וכותביו אכן מבקשים להטיל מום בקדשים. וגם התגובה למאמר כזה, צריכה להיות של בני תורה. הגישה הראויה אינה בתגובות בתחתית המאמר, אלא בכתיבת מאמר תגובה מנומק, שכל אחד ואחת יכולים לנסות ולכתוב. בני תורה אינם טוקבקיסטים בריונים אלא אנשי קודש בעלי כובד ראש, גם כאשר אנו במלחמה.

זה הכלל- במאמרים שיש בהם אור וחושך ולא רשעה מכוונת, ננהג כהדרכת הרב קוק ונוסיף צדק, אמונה, חכמה, נאיר במקום להעיר. כך כלפי רוב המאמרים וכותביהם במקומותינו. רוב הכתיבה של בני התורה צריכה להיות חיובית.

ואז, כאשר רוב הכתיבה התורנית היא אופטימית, אכן כשיעלה צורך אמיתי חריג במלחמה חזיתית בכל הכלים, נהיה שם במלוא העוז, במאמר תגובה מנומק וענייני, חמושים בנקיון כפיים אמיתי.