בציונות הדתית מתרחש דיון משמעותי על נושא המגורים. דיון זה נסוב על היבטים שונים הכרוכים בבחירת מקום המגורים, ובמסגרתו הועלו טענות מנוגדות בהקשר של בחירת מקום מגורים אקסקלוסיבי (יישובים/שכונות דתיות) והשפעותיו השונות במגוון תחומים.

חלק מהדיון נסוב על המשמעות של בחירה זו על "אחוזי החילון", או במילים אחרות על השאלה מה הסיכוי שהילד/ה יעזוב את אורח החיים הדתי כתלות באופי מקום המגורים? שאלה משמעותית נוספת, אם כי היא פחות נוכחת בשיח הציבורי, היא מה הסיכוי שהילד יעלה ברמתו הדתית כתלות באופי מקום המגורים?

במסגרת המחקר של ערוץ 7 ומכון רבדים, נבחנו שאלות אלו בין בוגרי מקומות מגורים דתיים (יישוב דתי, שכונה דתית או אזור דתי) או לא דתיים (אזור מעורב או אזור חילוני), וזאת בפילוחים שונים. במסגרת כתבה זו נציג חלק מהממצאים, כאשר בסרטון מוצגים גם ממצאים נוספים.

אז האם אכן מגורים באזור דתי קשורים עם נטייה גדולה יותר לאורח חיים דתי בבגרות?

במחקר נמצא כי בשאלה זו קיים הבדל משמעותי בין גברים לנשים.

בקרב נשים, קיים קשר בין מגורים באזור לא דתי לבין שינוי רב יותר בזהות הדתית בבגרות, וזאת לשני הכיוונים – הן לכיוון הפחות דתי והן לכיוון היותר דתי:

  • בקרב נשים, קיים שיעור גבוה יותר של עזיבת אורח החיים הדתי אצל אלו שגדלו באזור לא דתי, ובפרט כשמדובר בחילון ה"קשה" (חילוניות או מסורתיות-לא דתיות) שבהן קיים שיעור של יותר מכפול אצל אלו שגדלו באזור לא דתי (17.4%) לעומת אלו שגדלו באזור דתי (7.5%), כלומר שיעור של יותר מכפול (פי 2.3).
  • בה בעת, קיים בקרב נשים שגדלו באזור לא דתי שיעור כפול של כאלו שעלו ברמתן הדתית (35.7%) בהשוואה לאלו שגדלו באזור דתי (18.8%).

שני ההבדלים נמצאו מובהקים סטטיסטית.

התמונה בקרב גברים שונה מאוד: קיים דמיון רב יותר בין מקומות המגורים, ועם זאת נמצא קשר מסוים בין מגורים באזור דתי לנטייה גדולה יותר לירידה ברמה הדתית.

  • בקרב גברים, קיים שיעור גבוה משמעותית של יורדים ברמה הדתית אצל אלו שגדלו באזור דתי (41.5%) לעומת אלו שגדלו באזור לא דתי (29.1%). ההבדל בין האזורים נמצא מובהק סטטיסטית.
  • קיים כמעט שוויון בין שני האזורים בשיעור אלו שעזבו את אורח החיים הדתי. בקרב בוגרי אזור לא דתי קיים שיעור מעט גבוה יותר של עזיבת הדתיות, אך הבדל זה לא נמצא מובהק.
  • כשמתמקדים בחילון ה"קשה" (חילוניים או מסורתיים לא דתיים) התמונה מתהפכת, כך שבקרב גברים בוגרי אזור דתי קיים שיעור גבוה הרבה יותר (12.1%) של אנשים שבחרו באורח חיים חילוני או מסורתי-לא דתי, לעומת בוגרי אזור לא דתי (8%). עם זאת גם כאן המחקר לא כלל מספר מספיק של משתתפים כדי לקבוע אם הבדל זה הינו מובהק.
  • אין כמעט הבדל בשיעור העלייה ברמה הדתית בין גברים בוגרי אזור דתי (25.6%) לעומת גברים בוגרי אזור לא דתי (27.9%).

ממצאים אלו מעלים מספר שאלות:

מדוע מקום המגורים משמעותי יותר מבחינת הזהות הדתית בבגרות אצל נשים לעומת גברים? האם הדבר קשור לכך שאצל בנים קיימת נטייה רבה יותר ללמוד במוסדות פנימיתיים, מה שמפחית את השפעת סביבת המגורים?

מדוע אצל נשים מקום מגורים לא דתי קשור לשינוי רב יותר בזהות הדתית בבגרות – לכאן או לכאן? מדוע אצל גברים מקום מגורים דתי קשור לירידה גבוהה יותר ברמה הדתית בבגרות? מה פשר ההבדל בין שני המינים מבחינה זו? אם יש לכם רעיונות, מוזמנים לשתף אותנו במייל שבתחתית הכתבה.

נזכיר כי ממצאי המחקר מבוססים על מדגם מייצג של 600 אנשים בני 18-40, שגדלו במשפחות דתיות ולמדו במערכת החינוך הדתית בתקופת התיכון. כמו כן, חשוב לציין שכמו בכל מחקר, גם במחקר זה המגמות המתוארות הן על דרך הכלל בלבד ולא מתארות את האדם הפרטי.

יש לכם שאלה או הצעת שיפור הנוגעת לכתבה הנוכחית? רוצים להזמין מחקר ממכון רבדים? מוזמנים לפנות למכון רבדים: [email protected]