נפטר היום אחד המורים הכי גדולים בחיי, מי שעיצב את רוחי ונפשי - הרב יהושע צוקרמן זצוק"ל.
פגשתי לא מעט רבנים בחיי, ישרים, צדיקים וחסידים, אבל הרב צוקרמן תמיד היה בשבילי במדרגת "קדוש".
הערצתי אותו במלוא מובן המילה, את אורחות חייו ואת תורתו. היחס שלו לתלמידיו היה כמו יחס לבנים, הוא תמיד אמר לנו שכל אחד צריך לפתח את רוח הקודש שבקרבו, חינך אותנו לגבורה, גבורה רוחנית, מתוך התורה, כל הזמן דיבר על וודאות האמונה ואיך רוכשים אותה, על טבעיות המצוות כחוקי החיים האלוקיים של היהודי.
השיעורים שלו היה בגובה רוחני וממנה הוא ירד להדרכת הפרטים, כל מילה אצלו הייתה מדוייקת, הוא היה זהיר בלשונו, ולמרות שהיה מלא בש"ס ופוסקים הוא בחר ללמד את יסודות האמונה ולחזור עליהם שוב ושוב, וזכה להעמיד תלמידים הרבה לאור התורה הגואלת. לא לחינם הוא נפטר ביום פטירת הרב קוק זצ"ל, מעבר לכך שהוא היה ספוג בתורתו ולימד אותה, היה לו חשוב מאוד לחזק את התפילה והתורה בבית הרב קוק, הוא הגיע לשם כל שבת יחד עם מניין תלמידים.
היינו מלווים אותו אחר כך לביתו ומשמשים את תורתו בשאלות. אני זוכר שפעם הוא נעצר במדריגות הירידה מבית הרב קוק ואמר בהתרגשות "אדם קדוש הלך כאן", הייתי מתייעץ איתו לא מעט, ופעם כשליוויתי אותו זה היה בגשם, והוא שמע רעם, נעצר וברך בכוונה "שכוחו וגבורתו מלא עולם", זה היה לפני שנים, אך עד היום אני זוכר את הרצינות בה הוא ברך.
בכלל בכל הברכות הוא היה אומר בנחת וראו ריכוז על פניו. הוא ראה בלימודי החול את חכמת ה' שברא את העולם, ואמר שכך צריך לגשת אליהם, ולהבדיל, בלימודי הקודש את רצון ה', הוא היה בקי בפילוסופיה, בעיקר של הצרפתים כמו לוינס ודורו, וכאשר לימד אמונה ראינו איך היא כמה קומות מעל הפילוסופיה האנושית החולפת.
כשבאו להתייעץ איתו תלמידים בשיחה אישית על ספיקות באמונה, הוא תמיד שאל על הקשר עם ההורים, הוא ראה בזה את הקשר לקב"ה ויש לו שיטה שלמה בנושא עליה הוא הרחיב בשיעורים, שאי אפשר להגיע לאמונה תמימה בה' ללא פתירת הסיבוכים שיש לאדם עם הוריו.
בשבילי הוא היה גיבור, הוא ידע לכעוס ולהוכיח, ותמיד הרגשתי את האהבה מאחורי זה, הוא היה איש אמת, לעולם לא חשש לומר את מה שהוא חושב. כשהיינו מלווים אותו בשבת הוא בכוונה היה הולך על הכביש לא במעבר חציה, ופעם התחצפתי ושאלתי אותו למה הוא עושה זאת.
הוא אמר שזו מחאה, כי יהודים לא אמורים לנסוע בשבת. כך הוא ביטא בקדושתו את המחאה על חילול השבת. זכיתי לראיין אותו לפי 3 חודשים לעלון השבת "עולם קטן", היה לי מאוד קשה לראות אותו, כי הייתי רגיל לראות אותו כמו אריה, הולך מהר, בכושר, זקן לבן ארוך, מדבר בחדות ותקיפות, ופתאום ראיתי אותו חלש, שאלתי לשלומו והוא אמר שה' נותן לו כוחות, והוא היה מלא אופטימיות למרות הכאבים הגדולים של מחלת הסרטן הארורה.
שאלתי אותו שאלות נוקבות על מצב הממשלה והוא ענה לי דברים נוקבים. אך הוא אמר לי "תכתוב רק דברים טובים" וכל פעם שיצא לו משפט ביקורתי, הוא אמר לי "חכה, אנסח את זה טוב יותר", בשלב מסויים לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו "הרב, סליחה שאני שואל, אבל למה לא לכתוב ביקורת, מה הבעיה, אנשים צריכים לדעת את האמת" ואז הרב אמר לי משפט שאותו הוא חי כל חייו וביטא לא מעט את אישיותו "ואם אומר ביקורת, את מי זה יבנה? את מי זה ישנה, האם .... ו.... ישנו את דרכם בגלל שאני מבקר אותם כך בתקיפות? והוא נתן לי דוגמאות של אנשים שהעבירו ביקורת ובסוף קרה מה שקרה, כך שהביקורת לא הועילה. עין טובה הייתה טבועה בו.
כזה הוא היה, איש חינוך בכל מובן המילה, תמיד הוא חשב איך לבנות, מה יקדם, בעיקר בסוגיות ציבוריות. ברמה האישית הוא ידע להוכיח בתקיפות כי זה היה מתוך קשר אישי והרגישו את האהבה.
הוא כל הזמן אמר לנו שלחיות הכוונה להיות דבק בה', שה' יופיע בחיינו, על ידי המצוות. הקפיד מאוד על כך שאנשים ילמדו בחברותא ולא לבד, כי רק כך חכמת ורצון ה' מופיעים ואדם זוכה להבין.
תמיד חזר על זה שבלימוד תורה אנחנו צריכים להקשיב לרצון ה' ושדיבור הוא קישור בין נפשות לכן גם כשהעביר שיעורים בימי עיון לכמות גדולה של תלמידים, הוא ביקש שישאלו שאלות ושזו לא תהיה הרצאה.
דיבר הרבה מאוד על תיקון המידות כהכנה ללימוד תורה. הוא לימד הרבה "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'", הוא לא רק אהב את ישראל אלא את כל העמים, תמיד דיבר על זה שכל עם צריך לחיות על פי חוקי חייו, ושכל עם צריך למצוא את המיוחדות שלו שה' מופיע דרכו. בעם ישראל והתורה הוא ראה את תיקון האנושות וגאולת העולם.
כשהיינו מלווים אותו מהשיעורים שהוא העביר ביום שישי בעטרת כהנים ברובע המוסלמי, הוא היה נותן צדקה לערביות שיושבות ומבקשות צדקה מעוברי האורח הערבים. כמו שכתוב בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל שראוי לאדם חסיד לאהוב את כל הבריות ואפילו גויים.
איני יכול לתמצת במאמר אחד את משנתו, רק כתבתי כאן מעט ממש. תודה הרב, שעזרת לי לבנות בי קומות רוחניות, בתחילת דרכי בעולם התשובה והתורה, תודה שידעת מתי לתת מחמאה ומתי להוכיח מתוך אהבה.
אדם קדוש אבד היום בישראל, אדם שעמל על התורה מתוך אהבת ה' ויראתו. מעבר ללימוד תורתו, צדקתו האישית הגנה על דורנו ונצטרך להשלים חסרונו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
הכותב: יו"ר ארגון תורת לחימה