לאחר שנתיים של אנדרלמוסיה פוליטית וחודשיים עברו מרגע כינונה של "ממשלת השינוי" וכבר אנו עדים לרצף משברים וחילוקי דעות ומהמורות בכל הנוגע להיבטים הביטחוניים.
הממשלה שהוקמה על בסיס ההבטחה לציבור הבוחרים הישראלי לחזור לשפיות ולמקד את המאמצים באיחוי השברים ובחיזוק חוסנה של החברה הישראלית. הממשלה שכוללת שמונה ראשי מפלגות מרע"מ ועד שקד וסער יכולה לקנות את עולמה באם אכן תדע לרכז את משאביה בסוגיות המצויות במרכז הקונצנזוס הישראלי: הנושאים החברתיים והדאגה לשכבות החלשות.
העובדה כי ישנן אלפי עמותות המגזר השלישי שמשמשות כזרוע האזרחית של הממשלה, אין משמעותה משיכת ידיים הרמטית מצד משרדי הממשלה. להיפך, על המדינה לדאוג לחיזוקן של אותן עמותות באמצעות המשרדים הרלוונטיים ובראשם משרדי העבודה והרווחה ולשוויון חברתי.
הפקידות הבכירה באותם משרדים מכירה היטב את מנגנוני העבודה, את היקפי הפעילות, היעילות הכלכלית והעזרה הסגולית של אותן עמותות. מדובר במודלים שיודעים להעניק לפרט בטחון אישי, חוסן חברתי ולכידות חברתית דוגמת העמותה בראשה עומד הח"מ שבאמצעות תקציבי סיוע ממשלתיים זניחים בגובה מאות אלפי שקלים בשנה בלבד, נחסכים לקופת המדינה סכומי עתק מצטברים בגובה מאות מיליוני שקלים בשנה. גם להיבט הערכי ישנה חשיבות מכרעת למעורבות הממשלה בהנחלת והטמעת חיבורים וערבות הדדית בעם ישראל הינה חשובה ביותר.
הדוגמה הבולטת לכך הייתה בעיצומו של מבצע גיוס תרומות, כאשר באישון לילה הגיע לביתי קצין בכיר מיחידת עילית עם המחאה בסכום שנראה לי מוגזם למדי. לתמיהתי, ענה לי הקצין: "אתה בחזית המאיימת ביותר על המדינה. מה שאתה עושה למען המוחלשים בהיקפים שאתה מצליח - זה הריפוי. אנחנו בגבולות ומעבר להן, נתגבר. אתה, זה העניין". אותו ביקור יוצא דופן רק הראה עד כמה הביטחון הסוציאלי והחוסן החברתי לא פחות חשובים מביטחון המדינה.
מדינת ישראל יודעת היטב להוציא מהכוח אל הפועל ולממן ביד רחבה תשתיות תחבורה, תקשורת, נדל"ן ועוד, אבל מה עם תשתית לסולידריות חברתית וערבות הדדית, המאפיינת אותנו כל כך, ובוודאי בעתות משבר? ארגונים חברתיים רבים במדינת ישראל בקושי מצליחים לעמוד על הרגליים, ומה שמשאיר את ראשם מעל המים הם אותם פילנתרופים שבעקבות המשבר הכלכלי המתמשך קיצצו משמעותית את תמיכתם בשנתיים האחרונות. זאת לצד הלוואות שהעניקה המדינה בתנאים נוחים יחסית, שגם אותן כידוע היה צריך לפרוע.
על מקבלי ההחלטות לזכור כי ישנם אזרחים רבים במדינה שהפכו לפושטי יד כי אין להם את הדרכים, הקשרים והפניות הנפשית להגיע למקבלי ההחלטות. דווקא בתקופה זו בה שוקדים על סעיפי התקציב, אני תקווה שליבם של חברי הממשלה נמצא במקום הנכון על מנת לדאוג לאותן חוליות חלשות בחברה הישראלית שאיבדו את האמונה במערכת ואת התקווה לאור בקצה המנהרה.
מיכאל (מיכי) וסרטייל הוא יו"ר ומייסד עמותת יד תמר המעניקה תמיכה למשפחות חולי סרטן ולמשפחות מתמודדות משבר