לפני כשמונה או תשע שנים נסעתי עם אורי אורבך ז"ל לסיור בצפון, יחד איתנו נסע נוריאל גץ ז"ל.
לחצתי את אורי להיכנס ל"רב" עזרא שיינברג מכיוון שהיינו ערב הפריימריז וידעתי שרבים מבני הקהילה שם התפקדו לבית היהודי. אורי בפרצוף מאולץ מאוד נאלץ להסכים ותיאמתי את הביקור.
כשהגענו לישיבה התקבלנו על ידי המנכ"ל והעוזרים והם לקחו אותנו אחר כבוד לחדר ראש הישיבה. הם ביקשו ממני ומנוריאל לא להיכנס ושאורי ייכנס לבד. בקיצור עשו את כל הטקס שעושים בביקור אצל אדמו"רים חשובים.
אורי ישב בפנים כחצי שעה וכשהסתיימה הפגישה יצאנו לכיוון קרית שמונה להמשך לוח זמנים עמוס ביותר שהסתיים בשעת לילה מאוחרת.
אחרי שיצאנו מחניית הישיבה שאלתי את אורי: נו, איך היה? הם איתנו? ואורי ענה בחריפות ובתקיפות: אני לא קונה את כל הפוזה הזאת, הוא לא קדוש ולא מקובל, הוא פשוט חרטטן, היה תלמיד בינוני בישיבה, אני מכיר אותו מספיק שנים. אמרתי לו 'אורי תפסיק לדבר עליו ככה, לא שייך'. אורי חזר ואמר הוא שרלטן ומזויף ואני לא קונה כלום מהפוזה שלו.
אין לי אוצר מילים רחב מספיק כדי לחזור על שלל המילים של אורי אבל הוא לא פיספס שום ביטוי כדי לתאר את השרלטן.
נוריאל התכווץ במקומו וניסה לשדל את אורי, 'די די זה לא שייך הוא רב חשוב וכו'', אבל אורי לא ויתר.
לימים הסתבר שחושיו המחודדים לא טעו גם הפעם.