במתקפת הטרור סמוך לגבול ישראל-מצרים לפני עשור המחבלים המצרים פתחו באש על אוטובוסים, מכוניות של אזרחים וכוחות הביטחון במהלך יום לחימה ארוך ומתיש.
בסופו של אותו יום חמישי, 18 באוגוסט 2011, נרצחו שישה אזרחים ישראלים - האחיות פלורה גז ושולה קרלינסקי; משה, בעלה של פלורה; דב, בעלה של שולה; יוסף לוי מחולון, שאשתו אסתר שרדה; ונהג האוטובוס הריק שנשרף יצחק סלע, זכרם לברכה. שני הרוגים היו גם לכוחות הביטחון, חייל צה"ל סמ"ר משה נפתלי ולוחם ימ"מ רב־נגד פסקל אברהמי. נפצעו 40 נוספים.
כעת "ישראל היום" חוזר ליום ההוא ולאנשים. הסיפורים והגיבורים יכלו לפרנס כמה סרטים הוליוודיים: נהג אוטובוס שהציל אוטובוס מלא בחיילים; צוות לוחמי גולני יוצאי דופן שמנעו אסון גדול ממדים; ולוחם הימ"מ האגדי פסקל אברהמי, שהיה ההרוג האחרון.
מתקפת הטרור החלה בסביבות 12:00 בצהריים, כאשר חוליית מחבלים חמושים חדרה מסיני לישראל. המחבלים ירו לעבר אוטובוס, שנסע מבאר שבע לאילת, ופצעו שבעה מנוסעיו, מרביתם חיילים. בני בילבסקי, הנהג בקו 392 של אגד, הסיע חיילים ואזרחים בקו הזה יותר מ־30 שנה והיה ער לסכנה. ברגע שאש המחבלים פגעה באוטובוס מלא בחיילים, הבין מייד - מדובר בפיגוע. "ברגע של הצרורות הראשונים על השמשה ידעתי מה זה אומר, הבנתי שאני חייב לעוף משם, בלי שאלות".
בתוך רגעים הנהג הוותיק ידע מה עליו לעשות: "החיילים נפגעו מקליעים שחדרו את פח האוטובוס ונכנסו דרך החלונות, אבל צרורות הירי הגיעו מן ההר, לא מהכביש".
בילבסקי מודע לכך שהציל הרבה חיילים, אבל מתקשה לקבל על עצמו את תפקיד הגיבור, "אני לא גיבור, וגם לא הייתי אף פעם. אחרי שעברתי את המארב הזה, אמרתי לחייל שהיה לידי 'שים אותי על רמקול ותתקשר למשטרה'. הגעתי לשם יחד עם האמבולנסים", הוא משחזר.
למרות האירוע הקשה בילבסקי נאחז בשגרה: "החיזוקים והפידבקים הם אלו שהרימו אותי. חזרתי לאותו קו ועבדתי בו שנתיים נוספות, עד שהגיע הרגע שבו כבר היה לי קשה לראות בכל פעם את המצבה של נהג האוטובוס השני שנהרג באוטובוס הריק, יצחק סלע ז"ל. זה היה טראומטי בשבילי לחשוב שהייתי יכול להיות שם במקומו".