מטוב המיג 21 שהובא לארץ
מטוב המיג 21 שהובא לארץ צילום: MILNER MOSHE/GPO

"אני צריך כאן מטוס מיג 21" הפטיר כבדרך אגב עזר וייצמן (באותם הימים מפקד חיל האוויר הישראלי) תוך כדי ארוחת בוקר עם מאיר עמית.

"מיג 21?!?!??" נשנק מאיר עמית, ראש המוסד, "אתה יודע שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית..."

"וזאת בדיוק הסיבה אשר בגללה אני פונה ומבקש זאת דווקא ממך" השיב וייצמן.

במשך שעה ארוכה הסביר וייצמן את חשיבות העניין ואת התועלת העצומה שיפיק מכך חיל האוויר הישראלי במלחמה הבאה.

מיג 21 נחשב היה באותם הימים כמטוס חדשני וקטלני, אשר עלה בכמה רמות מעל מטוסי המיראז' הישראליים.

המיג 21 הדיר שינה מעיני הטייסים הישראליים, הם פחדו ממנו פחד מוות. "בכל מקרה יהיה בסדר" אמרו הטייסים לעצמם "אילו היה מטוס כזה בידינו עכשיו נוכל ללמוד על יתרונותיו ובעיקר על חסרונתיו ולהשתמש בהם בשדה הקרב." סיים וייצמן.

"ככל שהרעיון נשמע משוגע ודמיוני, כן הוא מוצא חן בעיני יותר- אני מבטיח לעשות כמיטב יכולתנו" אמר מאיר עמית לאחר שעה ארוכה של הקשבה.

*****

רחביה ורדי- סוכן מוסד ותיק קיבל עליו את המשימה המורכבת.

ורדי ואנשי המוסד שאלו את עצמם היכן ניתן למצוא מיג 21, לאחר בירור הבינו שמטוסים כאלה יש במצרים סוריה ועיראק.

המאמצים רוכזו במצרים וסוריה- בגלל המרחק הרב עיראק ירדה מהפרק.

ורדי וצוותו הילכו חודשים באפילה, הם חיפשו בנרות אחר טייס אויב שיסכים לערוק למדינת ישראל יחד עם המטוס הנחשק.

בכל פעם שהתקרבו צעד אחד הם התרחקו שני צעדים. פעמיים שכמעט והצליחו להביא מטוס לארץ אבל ברגע האחרון משהו קרה והטייס נעלם..

לאחר כמעט שנה של חיפושים אנשי המוסד היו על סף ייאוש.

*****

בשיחה אקראית של מאיר עמית עם עזר וייצמן התגלה שהמרחק מעיראק לישראל הוא סביר ואפשרי.

לאחר שיחה זו הופנו כל המשאבים לחפש טייס עיראקי שיענה לפרופיל המתאים. המוסד הפעיל את סוכניו, בין היתר פנה גם אל יוסף שמש, יהודי עיראקי שעזר למוסד בהזדמנויות שונות.

שמש אמר שיש לו קשר ישיר למוניר רדפא טייס מיג 21, קצין מוערך ועם זאת עקב היותו נוצרי לא זכה לקבל קידום כבר כמה שנים.

בנוסף לכך הוא נשלח למשימות הפצצה נגד המורדים הכורדים - משימות שנחשבו נחותות עבורו. חוש הריח של אנשי המוסד נדלק, הם הבינו כי מצאו את טרפם, וכי לא יהיה קשה לגייס אותו למשימה.

*****

במסווה של חופשת מחלה הביא יוסף שמש את מוניר רדפא בינואר 1966 לאירופה, שם פגש אותו סא"ל זאביק, על מנת לגייסו.

ההתרגשות הייתה בשיאה, הבאת המטוס נראתה קרובה מתמיד. מוניר היה המום מההצעה וכמעט פוצץ את הסיפור...

לאחר השוק הראשוני ,הוא התרכך מהר והסכים לקחת על עצמו את המשימה הגדולה.

דרישתו המרכזית הייתה שהמוסד יבריח את משפחתו מעיראק לפני עריקתו- דרישה זו עלולה הייתה לסבך את המבצע, אבל לא הייתה ברירה אחרת.

*****

מוניר הגיע למדינת ישראל שם עבר תדריכים שונים, עבר הכשרה על מסלול הטיסה ועל שפת קוד לתקשורת.

לפני 55 שנה, ב 14 באוגוסט 1966 מוניר נכנס אל תא הטייס, ויצא לדרך, משאיר את מולדתו ואת עברו מאחור... תוך כדי הטיסה תא הטייס כולו התמלא בעשן סמיך...

טייס המיג 21 העיראקי, מוניר רדפא, לא ידע מה התקלה, והוא התלבט קשות מה לעשות..

האם להמשיך בתכנית ולהמשיך בטיסה לכיוון מדינת ישראל ולהשאיר את עברו מאחריו, או האם לשוב אל הבסיס ולחכות להזדמנות נוספת.

מוניר החליט לא לקחת את הסיכון שמדובר בתקלה חמורה והחליט לחזור לבסיסו בראשיד. כאשר נחת גילה שמדובר סה"כ בנתיך שרוף אשר לא היה מפריע לו להשלים את טיסתו לישראל.

התאריך היה ה- 14.8.1966

הייתה זו תקלה אחת מיני רבות בדרך הארוכה להשגת מטוס המיג 21 הנכסף שארכו לא יסולה בפז.

*****

מוניר המתין בעצבנות להזדמנות הבאה, הוא חשש שיגלו את מזימתו או שמישהו ישאל היכן נמצאת משפחתו.

בינתיים מאחורי הקלעים המוסד הטיס את משפחתו של מוניר לשוויץ שם החביאו אותם בדירת מסתור עד להשלמת המשימה של מוניר.

משפחתו של מוניר כמעט והרסה את המבצע כאשר הציעו למכירה את כל רהיטי הבית.

מאיר עמית יתאר זאת בספרו 'ראש בראש' כך: "במהלך המבצע היה רגע בו כמעט קיבלתי שבץ. ימים אחדים לפני העריקה המתוכננת, מצא לנכון הטייס להוציא את הרהיטים מביתו למכירה בבגדד. תארו לכם מה המשמעות שטייס קרבי מוכר פתאום את רהיטיו... פחדתי פחד מוות ששירותי הביטחון העירקיים יגלו את הדבר, יחקרו אותו, יעצרו אותו, וכל המבצע יירד לטמיון, למזלנו הרב העיראקים לא גילו...".

סוכני המוסד, רחביה ורדי, מאיר עמית ועזר וייצמן כססו אצבעות והתפללו להשלמת המבצע.

*****

ההזדמנות לא איחרה לבוא. יומיים לאחר מכן ב-16 באוגוסט 1966 מוניר המריא בפעם האחרונה מבסיס חיל האוויר בראשיד לעבר מדינת ישראל.

הוא טס במסלול שנקבע- ראשיד- בגדאד-רותבה-H3 , H4, H5 – מען ומשם לבסיס חיל האוויר בחצור.

הטיסה נערכה בגובה רב של 11,000 את המרחק הרב של כ-900 ק"מ גמא ב-65 דקות.

מוניר הותיר הכל מאחור. כאשר נשאל על מה חשב במהלך הטיסה ענה "לא חשבתי על דברים גדולים, התרכזתי בטיסה. היתה לי מטרה אחת, להגיע ליעד בשלום".

כאשר נכנס אל המרחב האוירי של מדינת ישראל הוזנקו לקראתו 2 מטוסי מיראז' שליוו אותו עד לנחיתה.

*****

בחדשות השעה 17:00 בתאריך ה-16.8.1966 דווח כי במדינת ישראל נחת מטוס מיג 21 מתקדם, המדינה וכל העולם המערבי הוכה הלם- מיג 21?!? הרי זה כמעט בלתי אפשרי.

מיד לאחר הפרסום הופעלו לחצים פוליטיים חסרי תקדים מבפנים ומבחוץ להחזיר את המטוס לבריה"מ.

ומהצד השני לחצים אדירים מצד מדינות המערב ובראשם ארצות הברית להביא את המטוס לבדיקה קפדנית.

טייסי חיל האוויר הישראלי פירקו את המטוס לגורמים, בחנו אותו מכל צדדיו, וביצעו עליו טיסות רבות כדי ללמוד אותו על כל צדדיו, ואף אימנו טייסים בקרבות אוויר מולו כדי להתכונן למלחמה הבאה, ולבסוף העניקו לו את המספר הסמלי- 007.

לבדיקה זו היה תרומה מכרעת להשמדת חילות האוויר של סוריה מצרים וירדן בשעות הראשונות של מלחמת ששת הימים.

*****

באשר למוניר רדפא ומשפחתו. לצערי מוניר לא מצא את מקומו בארץ והמוסד העביר אותו למדינה מערבית תחת זהות בדויה, אך גם שם חיו מנותקים ממשפחתם וחיו בפחד מהמודיעין העיראקי.

מוניר נפטר באוגוסט 1988 מדום לב.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו