הבוקר קיבלתי תזכורת כואבת לכמה התרגלנו כבר לשפת הפוליטיקלי-קורקט. כמו כולם קראתי את הכתבה פה באתר על עשרה צעירים שביצעו לינץ' ביהודי בקלן שבגרמניה, ואוטומטית הראש שלי תרגם את המילה 'צעירים' ל'ערבים'.
כי כבר התרגלנו, התרגלנו למילים מכובסות, להכלה, להורדת ראש והפניית הלחי השנייה. רבים וגדולים ממני כבר כתבו על 'המגזר הצעירי' שהתבסס פה בארץ ואחראי באופן בלעדי לכל פשעי השנאה והלינצ'ים שקורים פה, או שכך לפחות אפשר להבין מכותרות העיתונים והטלוויזיה, שהראש שלי פשוט תרגם כותרת על לינץ' בגרמניה למציאות שהוא מכיר.
והאמת, שבמבחן התוצאה האזרחות של התוקפים לא באמת משנה. בין אם הם גרמנים עם נטיות נאציות ובין אם הם מהגרים מבני דודינו, אני בטוח שלבחור הזה שהותקף רק בגלל שהלך עם כיפה ועכשיו שוכב בבית חולים עם שברים באף ובעצמות הפנים זה לא משנה. כואב לו באותה מידה.
והבעיה היא לא רק התוקפים, הבעיה היא הסביבה. הסביבה שמאפשרת, שמכילה, שמיתממת, שבשם הפוליטיקלי קורקט הקדוש מסרבת להוקיע את אותם תוקפים צמאי דם, היא הסביבה שמצמיחה את התקיפה הבאה.
כשלמרות שהאירוע כולו צולם במצלמת אבטחה נעצרו רק שניים מתוך העשר, וגם הם שוחררו לאחר החקירה, למה שאותם 'צעירים' לא ינסו שוב? למה שהקרבן הבא לא יהיה אני? או אתה? או שכן או חבר או קרוב משפחה או אפילו סתם מישהו, שאנחנו לא מכירים, ושכל חטאו היה שהוא היה יהודי.
ואולי, אולי פעם הבאה זה לא ייגמר בבית חולים אלא במקום אחר שמתחיל במילה 'בית' ולכהנים אסור להיכנס אליו. אולי. וכמובן שאז כולם ייזכרו לגנות ולהתנצל והכול, אבל זה יהיה מעט מדי, מאוחר מדי.
הכלה וקבלת השונה זה טוב ויפה, אבל האירופאים (וגם אנחנו פה במדינה, אבל זה כבר נושא אחר) חייבים להתעורר עכשיו כי הכתובת על הקיר. רק לפני כמה שבועות קראנו בתורה את פרשת עגלה ערופה, את המחויבות האזרחית של זקני העיר לקחת אחריות על מה שמתרחש באזור שלהם, ופתאום הדברים כל כך מתחברים.
כי כשיקרה הלינץ' הבא, ועם חוסר התגובה הנוכחית של משטרת גרמניה אין שום סיבה שהוא לא יקרה, הגרמנים לא יוכלו להיתמם ולהגיד שידיהם לא שפכו את הדם הזה.