מוטי שטיינמץ
מוטי שטיינמץ Photo by Yaakov Naumi/Flash90

רגע לפני ראש השנה, ארגון "קרן השביעית" הוציא פרסומת באורך אחת עשרה דקות, עם שיר של הזמר החסידי מוטי שטיינמץ מלווה בקליפ מושקע מאוד.

מטרתו הרשמית היא לעודד אנשים לתרום לארגון, וכך לסייע לחקלאים שרוצים לשמור את השמיטה בהידור ולא לעבוד את האדמה.

נשמע נהדר, נכון? ממש כמו כל דבר שמטרתו לעודד אנשים להדר במצוות. אלא שעל הדרך, יוצרי הקליפ מקפידים לחבוט פעם ועוד פעם בהיתר מכירה, ברבנים שתומכים בו ובציבור שמסתמך עליו, מה שמעלה את השאלה האם מוטי שטיינמץ הבין בכלל שכשהוא שר מילים מרגשות על וידוי ורצון להתקרב לה', הוא משתתף בתעמולה בין-מגזרית.

עוד באותו נושא:

"רב לא מוכר"

הקליפ מציג את ליפא, חקלאי חרדי מן השורה, שערב השמיטה מגיע אליו יהודי מאיים (שלגמרי במקרה חובש לראשו כיפה סרוגה), דורש ממנו את הכסף שליפא חייב לו, ומזכיר שיש היתרים לעבוד בשמיטה. ליפא הלחוץ והמבוהל כותב לאביו מכתב, ובו הוא מסביר: "בלית ברירה לקחתי היתר מרב לא מוכר", ואני עומד לעבוד את הקרקע בשמיטה. הלב של הבן שלו נשבר, ובהמשך מסתבר שגם הלב של האבא, אבל אנחנו נעצור כאן לרגע, לברר מהו ההיתר (שנשמע מפוקפק למדי), ומיהו הרב הבלתי מוכר.

מי שרוצה ללמוד את סוגיית השמיטה בעומק, מוזמן לעשות את זה בבית המדרש, ולא בקריאת מאמרים באתרי חדשות. אבל נאמר בקצרה:

לדעת רוב הפוסקים, ראשונים ואחרונים, חיוב שמיטה בזמן הזה (כשלא כל ישראל על אדמתם ובית המקדש חרב) הוא מדרבנן ולא מן התורה. בנוסף ישנה מחלוקת ראשונים מהו מועד השמיטה, עם פער של שלוש שנים בין השיטות. ואף שאנו פוסקים שהשנה שתבוא עלינו לברכה בשבוע הבא היא שנת שמיטה, יש שני יסודות יציבים להקל בשעת הדחק.

בתקופת השיבה לארץ עלה ההיתר לעבוד את האדמה בשנת השמיטה, לאחר שמוכרים את הקרקע לגוי. רבנים רבים לאורך מאה וחמישים השנים האחרונות תמכו בו, אבל כשהשיר מלגלג על אותו "רב לא מוכר", הוא כנראה מתכוון לרב קוק, שהפך למעין סמל במאבק הזה. וזאת משום שהוויכוח ההלכתי נגע גם לפסים תפיסתיים: רוב המחנה המחמיר, ובראשו מהרי"ל דיסקין והרב שמואל סלנט, ובהמשך החזון אי"ש ועד הרב אלישיב, שייכים ברובם לציבור החרדי-אשכנזי, שלא רואה ביישוב ארץ ישראל בימינו מצווה גדולה, ובטח שלא מחפש היתרים לחקלאים יהודים. לעומתם, המתירים (שנפרט בעוד רגע) תמיד הביאו כנימוק גם את האחריות כלפי אחינו החקלאים והפרנסה שלהם.

כמובן, לא לי להכריע בדיון ההלכתי הזה. מה שמרתיח הוא הרצון של המחנה שחולק על היתר מכירה, לבטל כלאחר יד את המחנה השני. הנטייה הזו הייתה קיימת הרבה לפני הקליפ הזה, אבל היא באה לידי ביטוי היטב גם בו.

ובכן, הרב קוק הוא רב בלתי מוכר, שמחלק היתרים לעבוד את האדמה. טוב, הוא רבם של הציונים הדתיים, הכי לא אנ"ש שאפשר, אז מי מכיר אותו בכלל? וגם הרב מוהליבר, הרב יצחק אלחנן ספקטור, הרב אלישר (ה"יש"א ברכה"), הרב הרצוג והרב פרנק הם רבנים בלתי מוכרים. וכמותם גם הרב אברהם שפירא, הרב עובדיה יוסף, הרב עוזיאל, הרב מרדכי אליהו, והרשימה עוד ארוכה. כולם רבנים לא מוכרים – סליחה, כולם "רב לא מוכר".

וידוי ובכי

נחזור אל הקליפ: ליפא האומלל מסתובב חסר מנוחה, והבהלה שלו רק מתעצמת כשהנושה האכזרי גוער בו באמצע תפילת ראש השנה. במוצאי שמחת תורה הוא הולך אל הטרקטור שלו – "כמי שצועד לתלייה", מדגיש שטיינמץ באידיש בקולו העדין, כי בינינו, מי מאיתנו לא חושב שפסיקה לפי צד אחד במחלוקת, היא בדיוק אבל בדיוק כמו הוצאה להורג – ופוגש שם את אביו.

האב מורה לבנו: "לפני שאתה ניגש לעבודה, הבה נבקש את סליחת האדמה, ואת סליחת ריבונו של עולם". הוא אומר את הנוסח "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" (העבריינים הם אלה שפוסקים לפי הרב עובדיה, רחמנא ליצלן), ויחד הם אומרים וידוי שלם, מכים על החזה ובוכים. רגע לפני ראש השנה, אין ספק שהדבר הכי חשוב הוא להכות על החזה של הדתיים-לאומיים, ושל תלמידי הרב עובדיה והרב אליהו.

רגע לפני שליפא מספיק לעבד את הקרקע, צצים כאילו מתחת האדמה "הרב, החזן והשוחט של העיירה". זה קצת משעשע, כי הביטוי הזה מעיד כאלף עדים על העולם של יוצרי הסרטון: אין בארץ ישראל "עיירה" עם רב, חזן ושוחט, זו קלישאה שנלקחה היישר מהסיפורים החסידיים האירופיים (ושם כמובן מעולם לא עמדו בפני השאלה אם לשמור שמיטה). נראה שמבחינת "קרן השביעית", או לפחות הקמפיינרים שלהם, אנחנו עדיין באירופה.

אחרי רגע מגיעים "כל אנשי הכפר" (לפני רגע זו הייתה עיירה, לא?), נותנים לליפא צ'קים ומבשרים לו שבזכות קרן השמיטה הוא יוכל לשמור את השמיטה כהלכתה ובהידור. כמה נפלא (בלי ציניות), רק חבל שזה בא תוך זלזול עמוק בדעה חשובה בעולם ההלכה.

מיותר להפליא

הקליפ, אגב, נקרא "א שמיטהל'ע געויין" (בכי של שמיטה). אני לא יודע אם השמיטה בוכה בגלל היתר מכירה, אבל אני יכול להניח שדעתה לא מי יודע מה נוחה כשהופכים אותה לאיל ניגוח במחלוקת הלכתית, שהפכה למחלוקת בין-מגזרית.

ומה שמעציב במיוחד בסיפור הזה, הוא שההתנגחות הזו מיותרת לגמרי. אפשר היה להוריד את העקיצות, ולהסתפק בפרסומת לעזרה לחקלאים שבוחרים לשמוט את שדותיהם, בלי להסתמך על ההיתר. אין אף אדם דתי שלא מעריך חקלאים כאלה. אבל במקום זה, בחרו היוצרים להכניס את הראש למחלוקת ללא סיבה, ולנסות לבטל לא מעט רבנים.

ועל הדרך הם רתמו לזה גם את מוטי שטיינמץ, שעכשיו יכול להוסיף לרזומה המרשים שלו, שכולל להיטים כמו "ותערב", "הנשמה בקרבי" ו"אל הנער הזה התפללתי" היפהפיים, גם פרובוקציה חרדית.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו