מאיר גרוס
מאיר גרוס צילום: עצמי

לא בגלל חוסר הלשון הדיפלומטית של שר החוץ הנוכחי. אלא בגלל העיקרון והאמת ההיסטורית.

אכן, היו פולנים שרצחו יהודים. ואפילו במיתות אכזריות. וכבר אמר פרופ' שבח וייס, ניצול בעצמו, בסערת העיירה ידוובנה – בה נשרפו יהודי המקום באסם, על ידי שכניהם- שהוא הכיר גם אסמים אחרים. הוא עצמו הוחבא באחד מהם. 

נציין שפולנים הם שהקימו את ארגון ז'גוטה (אגב, בתמיכה של הממשלה הפולנית בגולה. אחת הבודדות שלא שיתפו פעולה עם הגרמנים), שהציל אלפי יהודים ובעיקר ילדים.  כשהכוכב הזוהר שלו היה אירנה סנדלר. נעלה גם את זכרה של משפחת אולמה, מהעיירה מרקובה, שנתפסה עם היהודים שהוחבאו בביתה. כולם נרצחו בו במקום. כולל שמונת בני המשפחה הפולנים. מהסבא ועד לעולל בבטן אמו. 

נדגיש עוד את דברי המדען המדהים פליקס זנדמן, שבמפגש עם ילדי המשפחה שהצילה אותו אמר שהוא לא היה מסכן את משפחתו. אולי ללא משפחה היה שוקל זאת. בהיותו ניצול, ובאוזני אותה משפחה, זו אמירה שמסבירה היטב את האומץ וההקרבה של חסידי אומות העולם. 

ומכאן, לנקודה העיקרית. לא צריך אותי כהיסטוריון. אלא כמתבונן. ולענ"ד ההכללה של "הפולנים",  בה"א הידיעה, היא אסורה. לא בגלל החוק. אלא בגלל שאינה נכונה. ומי כמונו- היהודים- מכיר אותה מההיסטוריה שלנו. עד היום יש את היהודי הסטריאוטיפ. כולנו כך. ואסור לנו לנקוט באותה דרך. היו פולנים מדהימים באומץ, בהקרבה, בנכונות לסכן הכול כדי להציל יהודים. והיו פולנים שרצחו בדם קר. "איש בחטאו יומת". 

עוד באותו נושא:

די לנו שנתבונן ב"שכונה שלנו". הערבים בארץ ישראל, כמו גם בארצות שסביבה, רצחו יהודים לאורך דורות. גם ללא סיבה. ועדיין יש יהודים, עצמנו ובשרנו, שסולחים, שמבקשים להקריב להם עוד קרבנות. ואליהם אין דרישות, ואין זיכרון היסטורי. 

הבה נתבונן אל ההיסטוריה. ממסעות הצלב רוויות דם יהודי, ועד ליורשיהם במדינות אירופה, במסע צלב מודרני עכשווי, המבקש לחסל את המדינה היהודית. איזה מאמץ השקיעה הממשלה הבריטית לפגוע בנו. וכמובן, לא להציל יהודים בתקופת השואה. אז, באותם ימים, מחצית צרפת הייתה משתפת פעולה. וכך חלק הארי של מדינות אירופה. ארצות הברית הגדולה, כמו גם קנדה שכנתה, לא הפציצה את הכבשנים ואת הדרך אליהם. 

גילוי נאות. אני מדריך פולין. ועם זאת, אינני מודאג מרווחי פולין מהמסעות. מעייניי נתונים רק לילדינו. לרווח שלהם מהמסע. ועל זה צריך לדון. מותר לחלוק זה על זה, אבל בדיון חינוכי וענייני. פולין מלאה אנדרטאות שהוקמו גם בכפרים נידחים, ומתקיימות שם אזכרות שנתיות. במסע חקר עם חבר, הסתובבנו בגליציה ופגשנו גם בקברים שנכרו בידי תושבים, ונשמרים היטב. בתי עלמין יהודיים בפינות נידחות, ואנשים מסבירי פנים. המוזיאון במרכז ורשה על העם היהודי בפולין, הוא מרשים ומכבד. 

מעניין, יש מוסדות חינוך הנוסעים לספרד , הגם שהאינקוויזיציה שם רצחה באכזריות גם תינוקות יהודיים. האוקראינים, הבלורוסים דאגו לדלל את העם היהודי לאורך דורות. גרמניה היא ארץ נחשקת ליהודים רבים, תיירים ואפילו שוכני קבע. אבל פולין, מעוררת יצרים עזים.  ואכן, בצדק רב. שם הקימו הגרמנים את מחנות המוות, ושם רצחו את משפחותינו. (הורי ניצולי מחנות אושוויץ, בוכנוולד וברגן בלזן). אבי נותר יחיד ממשפחתו. אמי ושלושה מאחיה נותרו מתשעת ילדי המשפחה. ולא גודלנו על שנאה חסרת הבחנה. התרכזנו בעתיד במשקפי העובדות. 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו