הספר "הסיפור שאינו נגמר" של הסופר מיכאל אנדה תמיד הילך עליי קסם. גם כשחזרתי לסיפור בבגרותי מצאתי בו עומק לפנים מעומק.

סיפור פנטזיה קסום למראית עין אך למעשה – משל עמוק על החיים, על הטוב והרע ועל המאבק הניטש ביניהם. על כריכתו של הספר מופיע סמל ה"אורובורוס" המסתורי (מיוונית – בולע זנב) נחש הבולע את זנבו. גם על הקמיע שניתן לגיבור הסיפור מופיע הסמל וגם שם הסיפור – "הסיפור שאינו נגמר" מבטא את המעגליות האינסופית שאיננה נגמרת, שאין לה התחלה ואין לה סוף. 

סמל האורובורוס נמצא לראשונה בספר המתים שהוטמן בקברו של המלך המצרי תות-ענח'-אמון. הוא סימל בתרבויות שונות את מצב הכאוס והתוהו ובוהו, זו השלמות של טרם בריאה והתהוות, כמו גם הביטוי לכוח  המבקש לחזור מן ההרמוניה שבבריאה אל מצב התוהו. 

הנחש המעגלי משקף את מעגלי הלידה ההתהוות והחידלון שקיימים בבריאה, האורובורוס כביכול יולד את עצמו מעצמו, והוא מסמל את החומר הראשוני, ראשית ההוויה החומרית שחשה עצמה כאילו היא נוצרת מעצמה ואיננה נבראת. 

הפסוק שאולי משקף את התודעה הזאת יותר מכל הוא זה הנאמר על פרעה מלך מצרים בנבואת יחזקאל: "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג). במובן זה ניתן להבין כיצד הנחש הזה, המצויר כמי שאוכל את זנבו שלו, נתפס גם בסיפור גן העדן כאנטיתזה לבורא יתברך. 

הנחש מכונה אם כן גם תנין והתנין כפי שנראה מיד הוא בעצם כינוי ליצור ימי אימתני הנקרא בכלל לויתן! נמשיך את מסענו בשחיה בעקבות הלויתן המסתורי... 

לויתנינחש

בפרשת בראשית (א כ'-כ"א) אנו קוראים: "ויאמר אלוקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלוקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וכו'" (בראשית א כ'-כ"א). ומפרש רש"י: "התנינים - דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם". 

אם כן, התנין, כפי שהזכרנו נקרא גם לויתן. כל הסודות הללו מתכנסים יחד לחג הסוכות בו כפי שמפורסם נוהגים להזכיר את אותו לויתן מסתורי לאור דברי חז"ל (בבא בתרא עה, א): "אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנא' (איוב מ, לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ".

כמו כן כשיוצאים מהסוכה נוהגים לומר את התפילה (רמ"א, או"ח סי' תרסז סעי' א): יהי רצון מלפניך... כשם שקיימתי וישבתי בסוכה זו כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן. מקורה של התפילה הזאת, שיש הנוהגים להזכירה גם בבקשות ברכת המזון, הוא במדרש (ילקוט שמעוני, איוב סי' תתקכז): אמר ר' לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא, שנאמר: התמלא בשכות עורו וגו'. מיהו אם כן אותו נחש-תנין-לויתן מסתורי? מה ייעודו ומדוע דווקא הוא מופיע בנבואות העתידניות על שכר הצדיקים? 

זה לא אתה

הפתרון לחידת הלויתנינחש, קשור כפי שמיד נראה גם לאורובורוס ואפילו לשנת השמיטה שאף היא, כחג הסוכות – נעוץ סופה בתחילתה ותחילתה בסופה (ממש כמו הנחש שבולע את זנבו בפיו-ראשו). חג הסוכות מגיע בראשית השנה אך הוא למעשה אסיף השנה שעברה: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, טז). זהו חג שבעצמו מהווה מעין לויתן הבולע בפיו את זנבו. 

אלא שמהותו היא תיקון אותה בליעה נחשית הבלועה בעצמה. בעוד הנחש האורובורי בולע את זנבו ובתודעתו כאילו הוא בורא את עצמו, תודעת חג הסוכות היא שגם כשאנו מוקפים בטבע, על השפע הרב המאפיין אותו, שפע של ירק הטובל במים (כמו הלויתן השקוע במים), גם אז אנו חווים את המצב הזה כברכה אלוהית אינסופית ולא כטבע עיוור, סופי וכלה. העור העוטף הופך לאור המקיף.  

עורו-אורו של הלויתן המקיף אותנו הוא ביטוי לשפע החומרי הטבעי שללא הגבלה עלול להוביל חלילה לחורבן – "שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם". אלא שכאשר האדם יודע את ריבונו, גם כאשר הוא מוקף בטבע, הוא מוגן: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, מג). הידיעה הזאת איננה אינפורמציה חיצונית אלא תודעה עמוקה שמקיפה אותנו והופכת את המפגש עם השפע הטבעי לקשר חי ורענן עם האין-סוף הא-לוהי המבורך, הממלא את חיינו וסובב אותם בטובו. 

שנת השמיטה, שבת הארץ, מחזירה לעם ישראל כולו את התודעה שכל יחיד מישראל חווה פעם בשבוע ביום השבת – שהשפע הוא כלי להופעת חיי הנשמה. כלי לברכת ה'. המעמד, האדמה, הבית, כולם אינם אלא כלים להופעת הרצון המקודש, האלוהי, האינסופי. החיים הפנימיים. השבת, השמיטה והסוכה מזכירות לזלמן או ללויתן שבתוכנו את מה שלפעמים כל כך קל לו לשכוח...