הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר עצמי

חג שמחה תורה שימש מקור לחילופי דברים בין הלמדן ליהודי הפשוט, בדבר חלקו של כל אחד מהם בלימוד התורה, ונשתמש בשתי דוגמאות:

א. אחד מחשובי האדמו"רים ראה ב'שמחת תורה' סבל אחד שהיה עם הארץ גדול משמח עצמו ביותר, ולא פסק פיו מזמרה ורגליו לא חדלו מריקוד, אמר לו האדמו"ר: לשמחה שלך מה זו עושה? כל כך הרבה תורה למדת השנה שאתה כל כך שמח? השיב לו הסבל: רבי! ואם אחי שלי עושה שמחה, אין אני צריך לשמוח?  \

ב. דבר דומה אירע אצל רב אחד שפנה אל אחד מבעלי הבתים ששימח עצמו מאד בשמחת תורה ושאל אותו: מה זה קפצה עליך ר' יהודי שמחה גדולה כל כך? אני לומד ואתה שמח? השיב לו היהודי הפשוט: והרי רבי, בערב יום הכיפורים אני מתודה ואומר: "על חטא שחטאנו לפניך בכם  בכפת שוחד"  ומה שייכות יש לו לחטא זה אלי? וכי רב אני? אלא מה, כל ישראל ערבים זה בזה, ואם אני שותף לחטאיך שלך, מותר לי להיות גם שותף כלשהו ללימוד התורה שלך.

עוד באותו נושא:

התורה אינה שייכת רק לאליטות של "חברת הלומדים" אלא היא שייכת לכל אחד ואחד מישראל גם לפשוטי העם, את זאת הוכיח המהר"ל מפראג [בהקדמתו לספרו 'תפארת ישראל'] מהכתוב: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" והכוונת היא "כי התורה היא חפץ מונח, כל הרוצה לזכות בה יזכה בה, ולכן לא אמר 'אשר שם לבני ישראל' אלא 'לפני בני ישראל' כמו דבר המונח לפני כל הרוצה לזכות זוכה בה. ולא יאמר האדם כי התורה לא ניתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות, אבל התורה ניתנה לכל".

ומוסיף שם המהר"ל שלכן נוסח ברכת התורה אינו "וציוונו ללמוד תורה" שאז הייתה הכוונה כי ללמוד תורה אינו שייך אלא רק על מי שלמד תורה ומכווין ההלכה לאמיתה, שרק אז שייך לומר שלמד תורה, אבל מי שאינו מכווין ההלכה על אמיתתה, אין זה לימוד, "ולכך מברכין 'לעסוק בדברי תורה' בין שהוא מכווין ההלכה או שאינו מכווין ההלכה, רק שיכווין ללמוד האמת אע"פ ששגג".

דברי המהר"ל מכוונים לאדם שבפועל הוא לומד, אלא שהוא אינו מכווין לאמיתה של תורה, אבל אין זו כל האמת אלא אחר העיון מתברר שגם מי שאינו לומד תורה בפועל, גם לו יש חלק בתורה, דבר שלא מצינו בשום מצוה אחרת, ששם המצווה נזקפת רק לזכותו של מי שמקיים אותה בפועל, ואילו מי שאינו מקיים אותה בפועל אין לו חלק במצווה.

ורק במצות תלמוד תורה מחדשת לנו התורה  שיש אפשרות של שותפות בין מי שלומד בפועל ובין מי שמסייע לו מבחוץ, ככתוב: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" וכמו שפירש רש"י: "זבולון ויששכר עשו שותפות, 'זבולון לחוף ימים ישכון' ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון הייתה".

מהו סוד השותפות הזאת? סוד השותפות מצוי בנוסח הברכה "לעסוק" שלימוד התורה הוא כמו 'עסק' ששותפים בו שותפים רבים, שבהצלחת העסק, האחד משקיע, האחד מייצר והשלישי משווק וכדומה, ומכל השותפים הללו באה ההצלחה לעסק, כך גם בלימוד התורה, שהמצווה אינה רק רכישת ידיעות שכליות בלבד, אלא התורה היא גלוי רצון ה' בעולם, על כן אין אנו קוראים לה "חכמת ה' " אלא "תורת ה'" – שעניינה להורות לנו את דרכנו בחיים, ולהגשים בפועל את רצון ה' בחיינו המעשיים, וההגשמה הזו נעשית בשיתוף כוחות רבים, על כן התורה מחייה לא רק את לומדיה אלא היא גם "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו