איתמר סג"ל
איתמר סג"ל צילום: עצמי

בכנות, אני סומך על כוונותיו הישרות של השר כהנא ומטרתו ללא ספק טובה. בפועל, נדמה לי שהוא נכנס למצב של ורטיגו עמוק, בטוח בעצמו שהוא מגביה את המטוס לכיוון השמים אך בפועל מתקרב במהירות להתרסקות.

רפורמת הכשרות היא מהלך של כוונה טובה, אך סופה הוודאי בכישלון חרוץ, ופגיעה קשה בכשרות בישראל. מכל צד שלא מסתכלים על עיקרי הרפורמה, הנזק רב בהרבה על התועלת, ובעיקר, כמה אירוני, היא עתידה להעמיק את הבעיות שכבר נמצאות כיום.

זה די מדהים, משום שכל מומחי הכשרות בישראל מתנגדים לרפורמה, ומרבית הרבנים התומכים בה הם רבנים שאין להם יד ורגל בתפעול מערכת כשרות, ומעולם לא השגיחו או פיקחו אפילו על קיוסק. אגב, מבקר המדינה ביקר את מצב המערך היום, אך כתב כי רעיונות כעין אלו של כהנא עתידים להעמיק את הבעיות עוד יותר.

רבים דיברו על בעיית הקשר בין משגיח ומושגח, בכך שבעל העסק משלם את שכרו של המשגיח, ובכך יוצר סוג של ניגוד עניינים בין רצונו של המשגיח להתפרנס לבין עבודת הפיקוח על העסק. על פי הרפורמה, לא רק המשגיח יהיה תלוי כלכלית בבעל העסק, אלא כל תאגיד הכשרות על כלל משגיחיו ואנשי המנהלה, כולם מביאים ארוחת ערב לביתם בזכות בתי העסק עליהם הם יפקחו. שוו בנפשכם, תאגיד כשרות פרטי שיקבל לידיו את רשת 'קפה קפה' או רשת גדולה אחרת. האם תאגיד זה, שקיומו הכלכלי תלוי ברשת זו, יעז לבקר אותה באמת ובתמים?

בעיה נוספת שנהוג להזכיר בעולם הכשרות היא בעיית אי אחידות הנהלים, בעיה שגורמת לאי סדר ולמבוכה. רב זה דורש דבר אחד, ורב מקומי אחר מבקש דבר אחר. הרפורמה מדברת לכאורה על נהלים אחודים של הרבנות הראשית, אך בפועל מאפשרת מהצד לכל תאגיד כשרות לסמוך על נהלים אלטרנטיביים של שלשה רבנים שאחד מהם כיהן כרב עיר. זהו רעיון הזוי שדומה לאפשרות של כל עירייה למנות צוות רופאים מקצועי ולהגדיר עבור עצמה את התו הירוק או את חוקי התעבורה בעיר. אילו אני מנכ"ל אוסם, למחרת הרפורמה אקים לעצמי גוף כשרות פרטי עבור החברה, בראשו אעמיד שלשה רבנים מטעם במימון שמן, ואזכה לשקט תעשייתי בגזרת הכשרות.

כמה דיברו כאן על בעיית הבד"צים, על ריבוי וכפל הכשרויות, ועל כך שכל אחד עושה דין לעצמו. אין לך מהלך לחיזוק הבד"צים יותר מאשר הרפורמה המדוברת שתהפוך את הבד"צים לחזקים ודומיננטיים הרבה יותר. אם עד היום, כל מוצר היה חייב לעמוד בסטנדרט הרבנות הראשית לפני קבלת חותמת בד"צ, למחרת הרפורמה הרבנות הולכת הביתה, אך הבד"צים נשארים ובגדול. אם בעל מפעל התלבט בעבר האם להחיל תקן בד"צ בנוסף לרבנות, כיום הוא יבחר רק בתקן המחמיר של הבד"צ, כי הוא חייב 'להרוויח' גם את הלקוחות בציבור הדתי והחרדי.

הרפורמה כאן, לדברי השר, כדי להעלות את רמת הכשרות אך בפועל במקומות רבים התוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. משגיח לא נמצא כל היום בבית העסק, וכל כוחו נובע מהחשש של בעל העסק פן ייתפס ויאבד את התעודה. הרפורמה המוצעת נותנת לבית העסק תעודת ביטוח כפולה: גם כח כלכלי מול תאגיד הכשרות הפרטי, וגם יכולת לעבור לתאגיד מתחרה אם דבר מה לא מוצא חן בעיניו. תאגידי הכשרות ייאלצו לנהל קמפיינים כדי להשיג כמה שיותר 'לקוחות', יחששו להתעמת עם בתי העסק מחשש לאבד פרנסה ומוניטין, ויורידו את רמת הכשרות כדי למצוא חן בעיני העסקים וכדי להתחרות כלכלית עם התאגידים האחרים המתחרים עמם.

ולבסוף – המחיר. אין כל ספק שאם הרפורמה של כהנא חפצה ברמת כשרות נאותה – אין שום דרך שזה יקרה ללא העלאת המחירים. כיום הכשרויות המקומיות מסובסדות על ידי המועצה הדתית, דהיינו על ידי המדינה. כיום, כשרות ברמת 'רבנות' אינה יקרה כלל לבית עסק ממוצע. הרפורמה תעמיס את נטל הניהול על התאגידים.

כיום, בד"צים רבים סומכים בפועל על משגיח הכשרות של הרבנות. לאחר הרפורמה זה לא יקרה, וכשרויות המהדרין יעלו עוד יותר. התוצאה תהיה אחת ויחידה: פחות בתי עסק כשרים, פחות יהודים שחפצים באוכל כשר אך מוותרים על אכילה במקום עם תעודה כשרות, ועוד שנאה של מצוות הכשרות בגלל המחירים הגבוהים.

ובכלל, הרעיון להפקיע מרב העיר כל עיסוק בכשרות בעירו הוא רעיון מדהים בתמהונו. חשבו על כך, – תושבי העיר באים בשאלות, טענות ומענות על בתי עסק בעירם, אך הרב מושך בכתפיו, כי אין לרב כל מענה, כל סמכות, אמירה או משמעות.

מה שמדהים בכל העסק הוא שהפתרונות ממש כאן – מתחת לפנס. הרב מיכה הלוי כבר בנה מודל מצליח בעירו פתח תקוה הבנוי על תאגיד עירוני בפיקוח רב העיר. זהו מודל פשוט להעתקה לכל הארץ שרק דורש תוספת תקציבית לא גדולה במיוחד. כרגע, במקום לאסוף את האוצר שתחת הפנס, השר מעדיף לצעוד בחושך ולדרוך עליו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו