נעמה סלע
נעמה סלע צילום: באדיבות המצולמת

בשבוע שעבר נערך בכנסת דיון המשך בוועדת החוקה (שהיא הוועדה שבה מתבשלים מרבית החוקים החשובים בכנסת ישראל) בנושא הוספת ערך השוויון לחוקי היסוד של מדינת ישראל.

יו"ר הוועדה גלעד קריב הודיע למשתתפים - חברי כנסת, אנשי אקדמיה ועמותות חברה אזרחית - כי "אל להם לחשוש" וכי אין מדובר בהצעת חוק ספציפית שמצויה בקנה, אלא בדיון אקדמי שנועד להחלפת דעות מתוך רצון להגיע להסכמה רחבה בנושא שלדעתו הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. מובן שעמדה זו היא עמדה ששנויה במחלוקת עזה, ויש למעשה צורך לרבע את המעגל. הארגונים וחברי הכנסת הימניים־שמרניים הבינו מיד כי זהו ניסיון לקדם ערכים פרוגרסיביים ולהרחיב את אחיזת העמדה שלפיה מדינת ישראל היא מדינת כל תושביה ולא בהכרח מדינה יהודית, וכן לקדם ולהעדיף אינטרסים של קבוצות שוליים שונות בחברה על פני רוב האוכלוסייה.

מתוך פלורליזם ונימוס התנהל לו הדיון בוועדה ודעות שונות נשמעו לכאן ולכאן, תוך יצירת אשליה כאילו מדובר בדיון אקדמי־ציבורי. אולם לא חלפו שלושה ימים, ועוד בטרם התפרסם פרוטוקול הדיון התבשרנו כי לממשלת ישראל יש סדר יום עצמאי. היא לא המתינה לחקיקה המתבשלת בוועדת החוקה והקימה גוף חדש ששמו "הקבינט לשוויון מגדרי".

עוד באותו נושא:

כשהמובן מאליו כבר לא מובן

"שוויון מגדרי" הוא צירוף מילים ערב לאוזן, אשר מעניק לשומע תחושה טובה של נאורות. ואולם, אם מתבוננים לעומק בהודעת הממשלה בדבר הקמת הקבינט מגלים כי אין מדובר בשיווין אלא זהו פשוט שם מכובס למה שעד כה היה מוכר כקידום נשים ונשים בלבד. אתן כמה דוגמאות למטרות הקבינט: קידום הגנה על נשים נפגעות אלימות ותקיפות מיניות; קידום נשים מקבוצות מיעוט באוכלוסייה; העצמת נשים ונערות באשר הן נשים; הבטחת השתתפות נשים בתהליכי קבלת החלטות בכל תחומי המגזר הציבורי, והענקת זכויות בעלות בנכסים ומשאבי טבע לנשים בלבד (כן, זה אמיתי).

כל האמור לעיל מבוסס על הנחת יסוד שכמעט אין עליה חולק, לפיה נשים צריכות קידום, שכן מעמדן בשדות חברתיים שונים, ובכלל זה בשדה המשפטי־כלכלי, נחות. הנחת יסוד זו מתוחזקת דרך קבע באמצעות מסרים שמונחלים לנו בערוצים של חינוך ותקשורת.

הנחת יסוד מגדרית זו מתגלגלת לה בציבור כמובן מאליו שאיש כבר אינו טורח לבדוק את הבסיס העובדתי שלו. איש גם אינו בודק יותר את הרלוונטיות שלה לחברה הישראלית בת ימינו או את השלכותיה על חיינו ובעיקר על ילדינו. ואולם אם נציץ לרגע בספר החוקים של מדינת ישראל נגלה כי עמדות מסורתיות אלו שמכוחן אנו מטפחים אמפתיה לצורך ב"קידום נשים" אינן נכונות עובדתית.

בניגוד למובן מאליו נמצא שעל פי רוב לא זו בלבד שנשים אינן מופלות לרעה, אלא שהן דווקא נהנות מזכויות יתר ביחס לגברים. כלומר נשים בישראל בשנת 2021 הן הן הפריווילגיות לפי החוק.

ראש וראשון נציין כי מדינת ישראל מפלה גברים לרעה בכל הנוגע לטיפול באלימות במשפחה. מדינת ישראל מעבירה מדי שנה מיליוני שקלים לארגונים הפמיניסטיים במטרה לטפל באלימות במשפחה. בפועל תקציבים אלו מועברים לטיפול בנשים נפגעות בלבד, ואילו גברים שסובלים מאלימות מנשותיהם נותרים בלא טיפול או שלמרבה האירוניה נשלחים לטיפול בקבוצות של גברים אלימים. יש בישראל התעלמות מוחלטת מהעובדה הידועה זה מכבר כי אלימות במשפחה היא סימטרית. אין בישראל אף מעון לנשים מכות, והן מסתובבות חופשי בלי טיפול, והגברים שלהם והילדים שלהם גם כן. נושא זה הוא בעל חשיבות מרכזית, שכן הוא גורם לפירוק משפחות ויש לו השלכה קשה על חוסנו של מוסד המשפחה בכלל, וזאת למרות שהמדינה משקיעה בו תקציבי עתק.

נגזרת נוספת וקרובה של אפליית גברים בישראל היא הדרתם ממפגשים עם ילדיהם במסגרת שימוש לרעה של נשים בתלונות שווא בהליכי גירושין. מדובר בתלונות שווא בשיעור גבוה – יותר מ־40 אחוזים.

גם בחקיקה נשים הן בעלות זכויות יתר, ולהלן כמה דוגמאות:

1. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 קובע בסעיף 25 כי לאם יש עדיפות באחזקת ילדים עד גיל שש. בפועל בהעדר הסכמה אחרת תינתן לאם משמורת על ילדיה גם לאחר גיל שש. מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שטרם ביטלו סעיף זה.

2. חוק הוצאה לפועל תשכ"ז 1967 סעיף 74 קובע כי גבר שלא שילם מזונות ייאסר גם בלי חקירת יכולת או תצהיר על יכולתו. זהו צעד נדיר ומפלה לרעה רק גברים.

3. שירות צבאי – לפי חוק שוויון זכויות האישה תשי"א לכל אישה יש זכות למלא כל תפקיד, אולם אין עליה חובה לעשות כן. לעומתה גבר חייב בשירות קרבי בין אם רוצה הוא ובין אם לאו. הפער הוא באורך השירות ובסיכון הגופני והנפשי החל על הגבר. האמת המכאיבה היא שהחיים של גברים שווים פחות מחייהן של נשים לעניין זה.

4. חוזר מנכ"ל משרד החינוך וכן החוק למניעת העסקה של עברייני מין דורש אישור העסקה ממשטרת ישראל בדבר העדר הרשעות בנושא מין רק מגברים, וזאת למרות שידוע כי נשים כגברים מבצעות עבירות מין במערכת החינוך ובכלל.

5. חוק ביטוח לאומי (נוסח משולב 1995 תשנ"ה) סעיף 238 מפלה אלמן לעומת אלמנה בקבלת קצבת שארים.

6. דיני המס - אישה זוכה ליותר נקודות זיכוי מגבר, לפי סעיף 36א לפקודת מס הכנסה, הטבה ששוויה 219 שקלים לחודש ו־2,628 שקלים לשנה. בנוסף לכך, לפי סעיף 66 לפקודת מס הכנסה נקודות זיכוי לילד יינתנו רק לאישה.

7. אי ביצוע בדיקות גנטיות - חוק מידע גנטי תשס"א 2000 קובע כי בדיקת רקמות לא תיעשה כל עוד מדובר בהורים נשואים. מכאן נובע כי הגבר בעודו נשוי מוחזק כאבי הילד ולא יידע לעולם האם זו האמת אם לאו. האישה, כמובן, תדע מי אבי הילד.

8. אפליית אבות בתשלום מזונות – למרות התפתחות שחלה לפני שנים אחדות עת התקבלה הלכת בית המשפט העליון בבג"ץ 919/15 בקשר למשמורת משותפת, גברים עדיין נאלצים לחיות חיי דלות וסבל.

9. חוק שוויון זכויות האישה תש"ע, שנועד ליצור שוויון בין המינים, קובע בסעיף 1 שבו כי ניתן להפלות אישה לטובה. אין בחקיקה הישראלית חוק מקביל בנוגע לגברים.

10. חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב תשכ"ה 1965) קובע כי רק אישה זכאית לקצבת ילדים. מצב זהה חל בנוגע לקצבאות נוספות של ילדים בביטוח הלאומי אשר מגיעות לאם ולא לאב.

11. פרישה לפנסיה – לפי החוק אישה פורשת בגיל 62 וגבר בגיל 67.

12. אפליית גברים בהיבחרות לאגודות ספורט, ייצוג בגופים ציבוריים וקבלת מכרזים (תיקון ייצוג הולם תשס"ד 2003 לחוק הספורט, חוק חובת מכרזים).

13. אפליית גברים בתשלום לחברת החשמל - על פי תקנות משק החשמל (תשלום מופחת לזכאים שונים) תשע"א סעיפים 7(5)(6) הנחה בשיעור 50 אחוזים תינתן רק לאם זכאית מזונות.

14. אפליה בין יתום ליתומה – לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב תשכ"ח 1968) סעיף 22 ישולם מענק קצבת שארים לילדה מגיל 12 ולילד מגיל 13.

15. ענישה מופחתת לאישה - חוק העונשין תשל"ז 1977 סעיף 303 קובע עונש מופחת לאישה שהרגה את ילדה בטרם מלאה לו שנה.

16. הפסקת היריון – לפי סעיף 313 העונשין אישה פטורה מעונש בגין הפסקת היריון בלתי מאושרת, בעוד שהרופא שביצע את המעשה אחראי ועלול לשאת בעונש של עד חמש שנות מאסר.

17. שעת הורות – לפי הוראות התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) הזכות ליום עבודה מקוצר ניתנת כברירת מחדל לאם.

18. עקרת בית – לפי חוק הביטוח הלאומי סעיף 238 עקרת בית אישה פטורה

מתשלום דמי ביטוח לאומי, מדובר רק באשה .

19. חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 סעיף 14(ז) פוטר עקרת בית אישה מתשלום דמי ביטוח בריאות.

20. תקנה 2.5 לתקנות הפרקליטות קובעת כי אין להגיש כתב אישום נגד אישה בשל תלונת שווא אלא באישור פרקליט מחוז (אשר ככלל לא ניתן).

מי משלם על ההצגה?

על רקע זה ובניגוד למובן מאליו של זמננו, אין מנוס מהמסקנה כי נשים בישראל הן עתירות זכויות, אך הציבור אינו ער לכך ושוקע בתמונת מציאות שגויה כאילו יש לדאוג לקידומן. מובן כי קידום מגזר אחד אינו מצוי בוואקום אלא בא תמיד על חשבון מגזר אחר. בענייננו, אלו הגברים ולמעשה החברה כולה. הפגיעה היא בנשים עצמן אשר נבחרות למשל לתפקידים באמצעות כללי אפליה מתקנת ולא על בסיס זכות או כישרון, והפגיעה הקשה יותר היא בחברה כולה בכך שמיליוני שקלים מתקציב המדינה מושקעים בנתיבים שאינם באמת דרושים במקום לנתבם לאפיקים פריוניים יותר. מובן שנזקים משניים נוספים הם פגיעה קשה בתדמיתם ובמעמדם של הגברים בישראל בתחומים רבים החל מתחום המשפחה וכלה בתחום העבודה, היזמות וההגנה על הגוף (צבא ומשטרה).

לאחר שנוכחנו כי נשים בישראל אינן באמת המופלות לרעה, האם לא ראוי לחדול מההצגה הגרועה בעיר? הצגה מדומיינת זו היא פרי בית היוצר של גורמים פרוגרסיביים בכנסת ובחברה האזרחית שמנסים להחדיר תחת מעטה של דיונים אקדמיים את "ערך השוויון" בחקיקה ומיישמים אותו ובגדול בכל זרועות הרשות המבצעת עוד בטרם התקבלה חקיקה כזו. מובן כי אנו אזרחי ישראל (שאינם חלק מהארגונים הפרוגרסיביים) הופכים להיות השחקנים הראשיים בו – ולדאבוננו כרטיסי הכניסה יקרים, יקרים מאוד.

הכותבת היא יו"ר פורום הארגונים למען המשפחה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו