ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב צילום: עצמי

גדעון סער איננו, בעיניי, העיפרון הכי מחודד בקלמר; ולא רק בגלל שהשנאה לבנימין נתניהו דוחפת אותו למחוזות בולשביקיים.

הצעות החוק שהוא מקדם בימים אלה  אינן מתאימות למשטר  הפרלמנטרי הנוהג בישראל, בעיקר, משום שיש בהן משום שלילת כוחו של ציבור הבוחרים לקבוע במי הוא חפץ שיעמוד בראשו; ולתפיסתי, הן  נולדו במוחו של אדם רדוף סיוטים.

אבל תחילה אני רוצה לדבר על שתי  התרחשויות אחרות. 

האחת,  קשורה  לתמונה שבה נראה סער, ביחד עם אשתו, סועד בחברתה של נשיאת בית המשפט העליון ובעלה; והשנייה, קשורה למינוי התמוה של גאולה אבן-סער במסגרת תאגיד השידור הציבורי. 

התמונה צולמה, אני מניח, ביוזמתו של סער . אינני יודע מה רצה סער להשיג באמצעות התמונה הזאת;  אבל,  להשקפתי, היא מציגה מערכת יחסים שלא צריכה להתקיים במשור דמוקרטי. היחסים בין שר המשפטים לבין מי שעומדת בראש מערכת המשפט צריכים להיות קורקטיים; לא אינטימיים.

שניהם מכהנים בוועדה לבחירת שופטים שצפויה להתכנס בימים הקרובים כדי לבחור בארבעה שופטים שיכהנו עד גיל 70 בבית המשפט העליון. התמונה מציגה, לטעמי, את השניים כמי שכבר סגרו דיל מאחורי גבם של שאר חברי הוועדה. 

עוד באותו נושא:

אינני מעלה על דעתי תמונה דומה במדינה מתוקנת אחרת. הרשות השופטת והרשות המבצעת צריכות להיות משני צידי המתרס; לא מחובקות. עקרון הפרדת הרשויות צריך להיות מקובל גם בישראל. 

ועוד דבר: שמו של נתניהו לא עלה, צריך לקוות,  במפורש בשיחה בין סער לבין אסתר חיות; אבל רוחו בוודאי ריחפה מעל. ואינני מוציא מכלל אפשרות שהייתה גם כוונה - וזאת השערה פרועה בלבד - לשדר משהו לשופטים היושבים במשפטו של נתניהו; ואולי, גם לו עצמו.

ובעוד אני מבקש לברר לעצמי מה רצה סער לשדר באמצעות התמונה עם אסתר חיות, גיליתי שאשתו של סער מקבלת  משבצת חלומית בגוף שממומן כולו בידי משלם המיסים. אינני יכול לחשוב על חוצפה גדולה יותר; כאשר אני נזכר שלפני כמה ימים ישבה אשתו של סער באולפן  וערכה  "בדיקת עובדות" לנאומו של נתניהו בכנסת. הרגשתי כמי שמטילים עליו מי שופכין מהמקפצה.

ואז מצאתי את עצמי חושב על הצעות החוק שיוזם סער ואמרתי לעצמי שאין מסואבות מהן. בישראל הרי לא נהוגה האופציה של בחירה ישירה לראשות הממשלה. היה ניסיון ליישם אפשרות כזאת – אולם מהר מאוד  הבינו הכול שהשיטה לא מתאימה במדינה שבה הבחירות הן מפלגתיות.  כל מפלגה מעמידה בראשה את מי שמתפקדיה רוצים בו ולאחר שהציבור אמר את דברו  מוקמת קואליציה. הבוחרים קובעים, אפוא, מי  יעמוד בראש הממשלה -  ואת הסוברניות הזאת מבקש עתה סער לבטל. 

ייתכן שסער עושה זאת מכיוון שהסקרים מראים שהוא לעולם לא יוכל לזכות בבחירות חופשיות בתפקיד הנכסף; וייתכן שהצעות החוק נולדו  כדי לנסות ולפגוע עוד בדמון שכה מפחיד אותו. כך או כך, סער מפחיד אותי. הוא מציג, שוב ושוב, דמות של מי שחרד מפני היום שבו הוא יצטרך לחזור ולהתמודד בבחירות  שבהן אזרחים בני חוריו מטילים את פתקי ההצבעה בקלפי.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו