מפקדי הר הבית עם נציגי העולים
מפקדי הר הבית עם נציגי העולים צילום: מטה ארגוני המקדש

לפני 41 שנים, בחודש יוני 1979, מספר ימים אחרי שהיישוב אלון-מורה עלה על הקרקע סמוך לכפר רוג'ייב בשומרון באישור ממשלת בגין, עתרו לבג"ץ ערביי רוג'יב בדרישה לבטל הפקעת 121 דונם מתוך ה-800 שהופקעו.

בעקבות הדיון בבג"ץ נעצר הפיתוח ביישוב. רק 17 המשפחות שהגיעו ביומיים הראשונים הורשו לגור במקום, בקרוואנים שהובאו ביום הראשון. הדרך שנפרצה אל האתר נותרה דרך עפר, כי בגלל הדיון בבג"ץ אסור היה להשלים את סלילתה. גם בין הבתים אסור היה למתיישבים לסלול שבילים.

בבית-המשפט טענה המדינה, כפי שנהגה עד אז, כי הקמת ההתנחלות נדרשת בשל קיומם של צרכים צבאיים ולכן צווי התפיסה הם חוקיים. אולם העותרים הפלשתינים הגישו כמה חוות דעת שתמכו בעמדתם, זו של הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב שכיהן כחבר כנסת ממפלגת העבודה, שקבע כי "אלון-מורה, לפי מיטב הערכתי המקצועית, אינו תורם לביטחון ישראל". בדילמה שבין עדות הרמטכ"ל לשעבר מול הרמטכ"ל רפאל איתן, פסק בג"ץ בראש-חודש חשון תש"מ, 22 באוקטובר 1979, כי קיים ספק לגבי תרומתו הביטחונית של המקום, ולכן אין הצדקה להפקעת הקרקעות להקמת יישוב "באין לו חשיבות ביטחונית".

בג"ץ הורה להחזיר 121 דונם מתוך 800 לבעליו הערביים – ובפועל לעקור את היישוב ממקומו. הסיוע שהגיש הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב לפלשתינים נגד ממשלת ישראל, שהביא לעקירת יישוב בשומרון, היה חיזוק שמעולם לא חלמו שיקבלו, ועוד ממי שהיה רמטכ"ל צה"ל.

עוד באותו נושא:

בנו של חיים בר-לב, השר לביטחון פנים עומר בר-לב, הולך בדרכו של אביו. בשבוע שעבר הוא הורה למשטרה להגיש עירעור על החלטת שופטת בית משפט השלום בירושלים בלהה יהלום, שביטלה צו הרחקה שניתן לאריה ליפו בגלל שהתפלל בהר הבית ואישרה כי מותר להתפלל בשקט במקום.

"ציפייה בסרטון מעלה כי העורר עמד בקרן זווית כשלידו חבר או שניים, אין סביבו קהל, תפילתו היתה שקטה, בלחש ועל פניו" הבהירה השופטת. " לא מצאתי כי סממני הפעילות הדתית שביצע העורר היו חיצוניים וגלויים. המשיבה (כלומר המשטרה – ח.ה.) אינה חולקת על כך שהעורר, כמו רבים אחרים, מתפלל על בסיס יומיומי בהר הבית ואין בפעילות זו כשלעצמה כדי לעבור על הוראות המשטרה".

החלטת השופטת היתה גושפנקא מפורשת ראשונה מסוגה שמתירה ליהודים להתפלל בשקט במתחם ההר. דווקא כאן החליט השר בר-לב להגיש סיוע לפלשתינים, ולערער אל ההחלטה, בנימוק ש"ששינוי בסטטוס קוו הקיים יסכן את שלום הציבור ועלול לגרום להתלקחות".

ביום שישי קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המשטרה על החלטת בית משפט השלום.
גם לחיים בר לב וגם לעומר בר לב יש זכויות רבות בהגנה ובלחימה על ארץ ישראל ועל ביטחון אזרחיה, זה כרמטכ"ל וזה כמפקד סיירת מטכ"ל. אבל שניהם, אחרי שפשטו את המדים, כמו שקורה לרבים בשמאל שפושטים את המדים, שכחו אמיתות ציוניות פשוטות, והגישו סיוע לאויב – כפשוטו. לא סתם סיוע, אלא כזה המתבסס על אמירה כוזבת במהותה.

מזה כשנה וחצי יהודים מתפללים על הר הבית, כולל תפילות במניין, ושלום הציבור לא התערער, ושום התלקחות לא התרחשה. גם אני זכיתי בקיץ האחרון להתפלל במניין על הר הבית. ביום הכיפורים האחרון, לראשונה מזה למעלה מיובל שנים, התקיימו ביום הכיפורים בהר הבית תפילות מלאות של כל תפילות היום - שחרית ומוסף, מנחה ונעילה. חלק מהעולים התפללו בעל פה מתוך הזיכרון, וחלקם הגיעו מצויידים בדפי תפילה.

גם סדר העבודה נאמרה במלואה בהתרגשות גדולה מול מקום המזבח, הקודש וקודש הקדשים. כאשר המתפללים מראים באצבעם על כל חלק בסדר העבודה את המקום שבו היה נעשה. בסיום סדר העבודה התפללו העולים את התפילה הקצרה שהיה הכהן הגדול מתפלל בבית המקדש. גם בראש השנה התקיימה תפילת שחרית על ההר במעמד קהל רב, וכך גם במהלך ימי חג הסוכות. 6000 יהודים התפללו על הר הבית בחודש תשרי. כל התפילות הללו עברו בשלום, בלי שום 'התלקחות'.

בין העם היהודי והעם המוסלמי יש מאבק ארוך שנים על השליטה בהר הבית – המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והשלישי בחשיבותו לאיסלאם. מאבק שלא החל במלחמת ששת הימים, וגם לא בהקמת המדינה. הוא נמשך מאז הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל בשנת 638 לספירה בימי עומר אל חטב, שבטעות יש הקוראים לכיפת הזהב שמעל סלע השתיה בשם 'מסגד עומר' על שמו.

לערעור שהגישה המשטרה לבית המשפט עשויה להיות תוצאה אחת – התפרעויות ומהומות של הערבים, כדי להוכיח שהשר בר-לב צודק. ה'רוח הגבית' שהשר בר-לב נתן לפורעים הערבים היא אחד הניצחונות הכי מתוקים שיכלו לקבל בשנתיים האחרונות.

עוד לא מאוחר לתקן. המשטרה פשוט צריכה לשמור על מדיניותה שלא להפריע לתפילות השקטות של יהודים על ההר. ואם הערבים יתפרעו – לדכא במהירות את ההתפרעויות ביד קשה.

אם המשטרה תחזור למציאות שמלפני שנתיים ויותר, ותמנע כל 'מלמול' של תפילה, תהיה זו תבוסה ישראלית מול המוסלמים בשליטה על ההר, חמורה יותר אפילו ממסירת הר הבית לוואקף בידי משה דיין אחרי מלחמת ששת הימים.

--

חגי הוברמן הוא עורך שבועון הציונות הדתית ''מצב הרוח''

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו