אבישי לקס
אבישי לקסצילום: יפתח מורן

לעלילה שלושה מוקדים: הראשון, לאופר, או בשמו הפרטי מנחם. בעברו עסקן בכיר בשורות המפד"ל, וכיום פנסיונר, המנסה למתוח את עברו "המפואר" לגבולות ההווה המשעמם. המוקד השני, בנו יואב. עיתונאי מצליח, שבשלה עבורו העת לפריצת דרך, בדמות התמודדות לראשות המפלגה הדתית לאומית. מוקד נוסף (אם כי קצת יותר ברקע) הוא דמותו של איתן. בנו של יואב, נכדו של לאופר, המתפרנס בעיקר מעסקי סמים מפוקפקים.

אריאל הורוביץ משלב בחן כתיבה מעולה, יחד עם תוכן מסקרן והומוריסטי.

יש בצורת הכתיבה משהו קצת מאתגר: חוסר ההדגשה כאשר נפתח ציטוט, מה שמכריח את הקורא לעיתים לעצור ולהבין מי אמר מה; המעבר בין הדמויות ללא תמרורים מפורשים ועוד. אני מכיר בחן שקיים בכתיבה כזו, ואני מודע לכך שהדברים בכוונת מכוון, אך לדעתי התוצר הסופי מעט לא עושה חסד עם הקורא.

מנגד, נהניתי מאוד לעבור מקריאת סיפור לקריאת עיתון. פעמיים במהלך הספר הורוביץ מפסיק עם פרקי קריאה קלאסיים ועובר לפרק שגזור מתוך העיתונות: בפעם הראשונה מדובר בראיון עם לא אחר מאשר המועמד הטרי לראשות המפד"ל, ובפעם השנייה מדובר בכתבת תחקיר שחודרת עמוק לבשר של כל הדמויות הראשיות. בחריגה שלישית חושף הורוביץ בפני הקורא את גיליונות זכרונותיו של לאופר, דפים מצהיבים ומעלים אבק והוד דמיוני.

התוכן מסקרן משום שהוא לא מפסיק לקרוץ למציאות. קורא בקיא בנבכי המגזר יזהה לא מעט, ולדעתי באופן חלקי, דמויות מן המציאות הדתית לאומית. ניתן למצוא שם את הרב דרוקמן, חגי סגל, סמוטריץ' ונוספים. ההקצנה של הדמויות (עם הדגשה בפתיחת הספר שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט), מביא לא מעט הומור לספר. צחקתי לא אחת.

טובי בנינו
טובי בנינוצילום: כריכת הספר

בנוגע לרעיון של הסיפור, ראיתי כמה מבקרים שטענו לתאוריות מגזריות ומדיניות ברשימת המסרים העולה מן הספר. אני לא מרגיש ככה. הורוביץ לא ניסה לטמון פה איזה שהיא נבואה על עתידה של הציונות הדתית, אלא בסך הכל השתמש בתבנית המגזרית כדי לומר משהו יותר אישי, מעולמו כעיתונאי.

בעיניי, המסר העיקרי שאריאל מעביר לקורא הוא הפער בין המציאות האפורה, המסוכבת ומטולאת, לבין הנוצץ והמושלם שהתקשורת מציירת. שיקולים אישיים של מיצוי עצמי בעבודה והזדמנות אחרונה לפני הפנסיה יוצגו לציבור כ'המגזר דורש דרך חדשה'; תחזוק גרוע של קשרים משפחתיים יוצג כתמיכה ואהבה ללא גבולות, בכל פלטפורמות המדיה; יועצי תקשורת יתפרו סיפור לפי מידה לכל דורש; ולא רק התקשורת, גם אנשים פרטיים לעיתים נוטים להציג בפאר גדול, וכמסיחים לפי תומם, את קרבתם למוקדי הכח והיותם אנשי סוד, במקרה דידן של שר חינוך משופם.

אך לבסוף (בלי לזרוק ספויילרים) – המציאות תמיד גוברת על הכל, ואם לא מטפחים אותה היא עלולה להתפוצץ בפנים.

טובי בנינו, אריאל הורוביץ, 236 עמ'. בהוצאת כתר ספרים, 2021.