איתמר סג"ל
איתמר סג"ל צילום: עצמי

זו קריאת השכמה אחרונה, רגע לפני שיהיה מאוחר, מאוחר מידי. זו קריאת התעוררות אחרונה לכל מי שטומן ראשו בחול וממאן להביט מעט למעלה, להסב ראשו וללמוד מן העבר הרחוק והקרוב, מתעצל לשאת ראשו ולבדוק מה יגרמו מעשיו בעתיד.

פעם אלו היו רובים שניתנו חינם אין כסף לאויב, היום אלו דולרים, מליארדי דולרים. אך למעשה אין כל הבדל של ממש. אז ניתנו הרובים ללא תמורה של ממש, ואף היום. לב בשר לא יעכל כיצד מממנים, מתקצבים ומפנקים את אלו שסבורים שמדינה יהודית אינה יכולה להתקיים. אלו שאך לפני זמן קצר ביקרו והללו מחבלים, את אלו שתנועת החמאס היא אחותם התאומה.

כעת, כשהם בממשלה, הם מחניפים פנים, ממתיקים חיוך. נטלו הודנה קצרה מן התמיכה בטרור, אך אל דאגה, מיד נשוב. לא צריך לשוב לימי מוחמד והסכם חודיבייה כדי לדעת שישמעאל נטל לעצמו מאד ומעולם את אומנות השקר, הרמייה ומתק השפתיים. לא צריך להיות מזרחן בכיר כדי לדעת שמתנות חינם מתפרשות אצל כל מוסלמי פשוט כניצחון אללה על הכופרים, ככניעה וכוויתור, כהשפלה וכזריקת עידוד להמשיך עוד ועוד, להגביר את הלחץ, בתאוות שליטה שלא יודעת שובע. לא צריך לגור כאן הרבה שנים כדי לדעת ששלום עם ערבים עושים מתוך כוח, מתוך עוצמה, מתוך עמידה על עקרונות, ללא ויתורים והתקפלויות.

אלו לא רק מזוודות דולרים לעבאס ולתנועה האיסלמית. אלו שטחי ארץ ישראל, שטחי מולדת שניתנים השבוע לשודדי הנגב חינם אין כסף. עשרות אלפי בתים של פולשים יחוברו לחשמל, פרס לעבריינים, שלשה ישובים יאושרו אס איז, ללא הסדרה אמיתית, ללא שום תמורה או התחייבות מהצד השני, חוץ מלתמוך בתקציב, רגע לפני שהם סוחטים את השלב הבא לאחר אישור החוק.

אינני קשיש כלל וכלל אך אני עוד זוכר את מתק שפתיו של ערפאת כאשר החניף לרבין, בפיו דברי שלום, תשובה ושינוי, ותחת גלימתו סכין מרצחים. את מחיר הדמים של אלפי הרובים שנתן אז רבין לגדול אויבנו אנו משלמים עד היום. הדם עודנו נשפך, אך הלקח לא נלמד. הזיכרון היהודי, זה שעם ישראל מתהדר בו בכל שבת חג ומועד, נשחק קשות וכעת הוא ספק שוכח ספק מדחיק מה שהיה כאן אך לפני מספר שנים בודדות.

אלו דברים כה פשוטים, וככל שגדלה פשטותם, כך גדל התסכול והייאוש, כיצד גדלה אהבת הכסא, תאות הכבוד, רגש הקנאה ויצר הנקמה, על כל הגיון בריא, על כל הבטחה, עקרון או אידאולוגיה.

אין ניצחון מר כלענה כאמירת 'אמרנו לכם'. לכן נזעק ממר ליבנו כל עוד רוחנו בנו – אל תתנו להם דולרים! כל טיפת בנזין שניתנת לבני ישמעאל ללא תמורה, מתוך חולשה וסחיטה, היא טיפת דלק נוספת למדורה הגדולה שתבער כאן במהרה בכבישי הדרום, בערים המעורבות בואדי ערה ובגליל.

לא לחינם אין רבים קופצים על משרת נביא הזעם, איש התוכחה המוכיח בשער. לא לחינם עמד ירמיהו מול רבים, כאשר בפיו נבואות חורבן עד שמצא עצמו בבור הכלא חצר המטרה. כך היא דרכו של אדם, הוא מעדיף לדחוק תנוכיו לתוך אזניו פן ישמע מה שהוא אינו רוצה לשמוע, לגלגל עיניו ולהשפיל מבטו לעפר – לכאן ולעכשיו.

אלו דברים שלא חידשתים בעצמי. קדמו לכך גדולים ממני, בנט שקד, וכידוע אביגדור ליברמן. היה זה בנט שהזהיר ערב הבחירות, ובצדק, ממפלגת רע"מ, שכל כניעה לתכתיביה כמוה כניעה לאיסמעיל הנייה. קדם לי אביגדור ליברמן שטען, ובצדק, שללא חובות שללא נאמנות אין זכויות. אלו דברים שאותם אנשים שמניתים כעת היו צועקים בגרון ניחר אילו היה אדם אחר מעז לעשות מחצית ממה שהם עושים כיום, אלא שגדול הכסא, גדול הכבוד. גדולה הקנאה, הקנאה, התאוה והכבוד המוציאים את האדם מן העולם, גדולה שנאה שמקלקלת את השורה.  

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו