אבינועם הרש
אבינועם הרש עצמי

בואו נדבר רגע על מכבש הלחצים מספר 1 של ההורים: 'המה יגידו' המפורסם. הרצון שחלילה הילד שלנו לא יהיה שונה, לבד, יוצא דופן. בלי ציניות, לכאורה מדובר בצורך מתבקש ומובן:

ילד שונה ויוצא דופן יתקשה יותר מבחינה חברתית והרבה פעמים יוכל למצוא את עצמו לבד. אף הורה לא רוצה שהילד שלו יעמוד בהתמודדויות כאלו. ילדים שונים עלולים למשוך כלפיהם כל מיני התנהגויות של ילדים אחרים מהכיתה שעלולות לצלק אותם ולפגוע בהם. מי צריך את זה? ילד שחווה טראומה חברתית עלול ויכול לעבור תהליך ממושך של שיקום וריפוי מהצלקת שלו שמלווה בטיפולים פסיכולוגים יקרים ובמשאבים רבים.

עדיף כבר להיות כמו כולם. אממה, לפעמים הגישה הזו נלקחת צעד אחד קדימה ונהיית כלפיד הבוער של תפיסת העולם החינוכית של ההורים ואז אנחנו בבעיה. במקום לעשות את הצעד המתבקש והנכון ערכית, עושים את הצעד שרק לא יעמיד חלילה את הילד לבד מול כולם. אז נעגל פה ונעצום עין שם ורק שלא נמצא את עצמנו לבד...

לפני שבוע קיבלתי את המכתב הבא ממחנכת בשם תהילה:

"שלום אבינועם, אני מחנכת בכיתה ט באולפנה גדולה במרכז ואני רוצה לכתוב לך על ההורים שמשתגעים ונשאבים אחרי הרצונות של הילדות שלהם בדברים שקשורים לביגוד: יש לי בכיתה טרנד שכל הבנות, אבל ממש כל הבנות מגיעות עם נעלי 'בלנסטון' שנקנו מחנות מיוחדת בעלות של ארבע מאות שקל ומעלה. אני יודעת שאפשר להשיג בהרבה פחות דרך האינטרנט אבל בכיתה שלי כולן הולכות לחנות הזו. יש לי מעל שלוש משפחות שדיברתי עם ההורים שלהם והם אמרו לי במפורש: "תקשיבי, אין לנו איך לקנות את הנעליים האלו לילדה שלנו אבל אין לנו ברירה.

אנחנו לא רוצים להשאיר אותה הילדה היחידה בלי נעלי בלנסטון. אנחנו נלחמים בשביל לאזן את התקציב המשפחתי שלנו ומבחינתנו אלו מחירים משוגעים לקנות לנעליים. אולי תוכלי לדבר עם ההורים האחרים שיגלו הבנה וסולידריות חברתית ולא ישתגעו אחרי הנעליים האלו". אני מרגישה חסרת אונים כי אין לי כמחנכת את היכולת ל'חנך' הורים אחרים ולהגיד להם שאולי כדאי שיחשבו פעמיים לפני שהם קונים לילדות שלהם נעליים שלא כל ההורים בכיתה מסוגלים לעמוד במחירים האלו". 

                                                                  *

בואו נעזוב רגע את ההורים הראשונים שמכתיבים את הטרנד הזה וקונים לבנות שלהם את הנעליים הללו. בואו נתמקד בהורים הנגררים שנאלצים בעל כרחם ליישר קו:

למה שההורים האלו לא יסבירו לילדות שלהם שפשוט אין להם כסף והם לא מסוגלים לעמוד בסכומים האלו? כן, גם אם זה אומר להיות יוצאי דופן ושונים והילדים היחידים שלא הצליחו להשיג את הנעליים המיוחלות?

האם יש גם דרך אחרת? האם יש הורים שיכולים לגרום לילדים שלהם לפתח עמוד שידרה חזק במיוחד ולנטוע בהם גאוות יחידה ולהטמיע בהם את הערכים שלפעמים דווקא צריך להיות שונה ויוצא דופן וללכת כנגד כולם?

היה לי פעם בכיתה הורה שהיה מבוסס מאוד כלכלית. היה לו מפעל והוא 'ישב' טוב מאוד. באחד מהחודשים יצא לאוויר אייפון חדש שהילד שלו מאוד רצה. הוא סיפר לי שלמרות שכלכלית היה יכול לקנות לילד שלו אם רק היה רוצה ארבעה אייפונים, הוא אמר לו שהוא יצטרך להסתפק בדגם הפשוט בשביל לא להוציא את העיניים לחברים שלו שגם היו רוצים אבל אין להם.

אלא שאחרי כמה זמן אני קולט שרוב הכיתה השיגה את האייפון הזה ופתאום הבן שלו נהיה בעמדת מיעוט. חשבתי שזה רק עניין של זמן עד שהוא יקנה את האייפון אבל מסתבר שגם בשלב זה אבא שלו העדיף להשאיר אותו עם מכשיר פשוט. כשציינתי זאת בפניו באספת הורים אמר לי: "הבן שלי לא צריך לקבל אייפון רק בגלל שלרוב הכיתה יש. יש גם עניין להיות יוצא דופן. רק ככה עומדים על העקרונות שלנו. עובדה שכול החברים שלו אוכלים בשר והוא צמחוני". בסופו של דבר הילד שלו, תלמיד שלי, הצליח להחזיק מעמד וסיים את השנה בלי אייפון.

הסתכלתי עליו. לא נראה עליו שהוא מסכן או סובל ממשהו באופן מיוחד.

ביום רביעי פגשתי אותו בטרמפיאדה של 'חיזמה'. החלפנו רשמים ואז אמר לי כבדרך אגב שאח שלו קיבל זימון ליחידה מובחרת שקשה מאוד להתקבל עליה. ואני רק חשבתי על האבא הזה ועל הערכים המיוחדים ויוצאי הדופן שאח שלו ספג בבית. 

ככה מגדלים עמוד שידרה. ככה מגדלים אריות שלא נבהלים גם לחיות לבד.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו